ע"פ 968/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצויים שבו חויב המבקש במסגרת גזר הדין שנתן בית המשפט המחוזי בעניינו ביום 23.12.2019 (תפ"ח 60581-06-18, השופטים ר' כרמל , ש' רנר ו- ח' מאק-קלמנוביץ ), וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש עליו.

ההליכים הקודמים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

ביום 7.5.2019 הורשע המבקש, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשלושה אישומים שעניינם ביצוע עבירות מין בבנות משפחתו, הן המשיבות 4-2 (להלן גם: המשיבות ) (השופטים ר' כרמל , כ' מוסק ו- ש' רנר ). לפי המתואר בכתב האישום המתוקן שבו הודה, המבקש ניצל את הקרבה שהייתה בינו לבין המשיבות, שהן אחייניותיו (בתוקף נישואיו לאחות אמם) וביצע בהן – בעת שהיו קטינות – מסכת של עבירות מין קשות וחמורות שכללה מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים.

3.

בהמשך לכך, ביום 23.12.2019 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש. בעשותו כן בית המשפט המחוזי שקל, בין היתר, את חומרת העבירות שביצע המבקש במשך שנים, את היותן של המשיבות קטינות בעת ביצוע המעשים, את יחסי הקרבה המיוחדים ששררו בין משפחת המבקש לבין משפחת המשיבות אשר הקשו עליהן לחשוף את המעשים, ואת הנזק הקשה שנגרם להן. לצד זאת ניתן משקל גם לעובדה שהמבקש הודה במיוחס לו, הביע חרטה והתנצל בפני המשיבות. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הורה כי המבקש ירצה עונש מאסר בפועל של 20 שנים (שיימנו החל מיום מעצרו), וכן הטיל עליו עונש מאסר על תנאי לשנה אחת אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת מין מסוג פשע. בנוסף, המבקש חויב בתשלום פיצויים למשיבות כדלקמן: סך של 100,000 שקלים למשיבה 2, סך של 75,000 למשיבה 3 וסך של 150,000 למשיבה 4. בית המשפט המחוזי קבע כי הפיצויים ישולמו ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.3.2020.

הבקשה לעיכוב ביצוע

4.

ביום 5.2.2020 הגיש המבקש ערעור על גזר דינו לבית משפט זה, ובו הוא מלין על חומרתו של גזר הדין – הן ביחס לרכיב המאסר בפועל והן ביחס לפיצויים. לצדו של הערעור הוגשה הבקשה דנן, שנסבה על עיכוב ביצוע של רכיב הפיצויים בלבד. להשלמת התמונה יובהר כי המבקש היה עצור עד תום ההליכים במהלך משפטו ולאחר מתן גזר הדין החל בריצוי עונש המאסר.

5.

המבקש טוען כי סיכוייו של הערעור שהגיש הם טובים. לשיטתו, הפיצויים שנפסקו לחובתו גבוהים וחורגים מן המקובל. כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא פירט באופן מספק את הטעמים לגובה הפיצויים שפסק, כמו גם למועדי התשלום שקבע. באשר לשיקולים הנוגעים למאזן הנוחות, המבקש טוען כי מצבו הכלכלי קשה, וכי אם יתקבל הערעור, הוא עשוי להיתקל בקשיים בהשבת הכספים.

6.

במישור הדיוני, המבקש טוען כי הגם שלא נדרש דיון במעמד הצדדים בבקשות מסוג זה, יש מקום לקיומו של דיון שכזה, הן נוכח נסיבות המקרה והן כדי לאפשר לו לנסות ולהגיע להסדר בעניין הפיצוי במעמד הדיון. המבקש מטעים כי על אף שבית משפט זה נוהג לעיתים להפנות מבקשים במקרים דומים למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז לגביית קנסות ) לצורך פריסת התשלומים או דחייתם, הוא לא יכול לעשות כן כל עוד טרם הגיע מועד התשלום. לחלופין, המבקש עותר לכך שלכל הפחות, אם תידחה בקשתו, יעוכב מועד התשלום בחודש ימים על מנת לאפשר לו פנייה מתאימה למרכז לגביית קנסות.

7.

בהתאם להחלטתי בעניין, ביום 7.2.2020 הגישה המדינה את תשובתה לבקשה, ובה הבהירה כי היא מתנגדת לה. בניגוד לטענות המבקש, המדינה סבורה כי סיכויי הערעור ביחס לגובה הפיצויים הם נמוכים. כמו כן, המדינה טוענת כי המבקש לא סיפק תשתית עובדתית להוכחת הקושי הצפוי בגבייה מהמשיבות אם יתקבל הערעור, וכי הטענות בעניין זה הועלו בעלמא. מעבר לכך המדינה מציינת כי המקום הנכון להעלאת טענות הנוגעות לקושי בתשלום הפיצויים הוא המרכז לגביית קנסות, אשר יכול לערוך למבקש חקירת יכולת ולהתרשם ממצבו הכלכלי. המדינה מדגישה עוד כי תכלית הפיצוי היא, בין היתר, מתן סעד מהיר לנפגע העבירה.

8.

המדינה כללה בתשובתה גם את עמדתן של המשיבות, שנמסרה בשמן על-ידי המשיבה 2. מצאתי לנכון להביא כאן את דברים אלו כפי שהוצגו בתשובה:

"שלושתנו נפגענו מינית בצורה קשה מאוד על-ידי בן משפחה בגיל קטן ביותר, ולצערנו, עד היום לא הייתה לנו יכולת לטפל בנפש שלנו כמו שצריך. מטרת הפיצוי נועדה בשביל שנוכל לעשות זאת. הנזק שנגרם לנו הוא עצום. כשהיינו קטנות לא היו לנו את האמצעים הכספיים לטפל בעצמנו. כל עיכוב בתשלום מונע מאיתנו כעת לקבל את הטיפול שאנו כה זקוקות לו, בדרך לשיקום המיוחל".

9.

להשלמת התמונה יוער כי ביום 9.2.2020 הגיש המבקש בקשה לתיקון של הודעת הערעור ונימוקיה, וכן של הבקשה לעיכוב ביצוע. בעשותו כן הוא ציין, בין היתר, כי בניגוד לנטען על-ידו במקור, הסכום הכולל של הפיצויים שבהם חויב אינו עובר את הרף המקסימלי שנקבע בחוק, אלא חורג מן הראוי לטעמו.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המדינה וכן בעמדת המשיבות, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

11.

נקודת המוצא לדיון בבקשה מצויה בסעיף 77(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 המסמיך את בית המשפט שדן בהליך פלילי לחייב את מי שהורשע בפלילים בתשלום פיצויים לנפגע העבירה, בשל הנזק או הסבל שנגרמו לו או לה. התכליות של הסדר זה כוללות את החתירה לפיצוי מהיר לנפגע העבירה באמצעות ההליך הפלילי. לפיכך, נקבע כי לא די בהגשת ערעור על מנת להשהות את החיוב בפיצויים (ראו למשל: ע"פ 6962/17 קשת נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (3.10.2017)). בדומה למקובל בהליך האזרחי, המבחנים לבחינת בקשות לעיכוב ביצוע של רכיב הפיצויים בגזר דין הם סיכויי הערעור, מחד גיסא, ומאזן הנוחות, מאידך גיסא, כאשר לאחרון ניתן משקל רב יותר. ככלל, חיובים כגון אלו יעוכבו רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 961/16 אל הרוש נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (24.3.2016); ע"פ 3776/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (9.5.2017)).

12.

בהתחשב במאפייניו האזרחיים של עונש הפיצוי, הדין אינו מחייב קיומו של דיון במעמד הצדדים בבקשות לעיכוב ביצועו, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו למשל: ע"פ 919/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (28.5.2014); ע"פ 3420/15 גודה נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (16.6.2015)). בנסיבות העניין, ולאחר שבחנתי לגופן את טענות הצדדים, לא מצאתי שיש מקום לקיים דיון במקרה זה. אוסיף כי הטענות שעניינן שאיפתו של המבקש להעלות הצעות להסדר בהקשר זה אין מקומן במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע.

13.

וכעת לגוף הבקשה. אינני סבורה כי המבקש עמד בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. עיקר טענותיו בהקשר זה נוגעות למצבו הכלכלי. אולם, כפי שציינה המדינה, המבקש לא הציג תשתית עובדתית מספקת לביסוס הטענות בדבר קושי בהשבת הכספים בהמשך, וממילא מצב כלכלי כשלעצמו איננו מהווה שיקול עצמאי במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע של רכיב פיצוי כספי (ראו למשל: ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (15.11.2005); ע"פ 489/18 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (28.1.2018)). מנגד, המשיבות הדגישו כי עיכוב של תשלום הפיצויים ימנע מהן לקבל את הטיפול שהן זקוקות לו לצורך שיקום. נוכח חומרת העבירות במקרה זה, שבוצעו במשיבות בגיל צעיר, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. בנסיבות אלו, אינני נדרשת לסיכויי הערעור (ראו למשל: ע"פ 4454/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (14.7.2019)).

14.

אם כן, הדרך שבה על המבקש לצעוד היא פנייה למרכז לגביית קנסות, שהוא כאמור בעל הכלים המתאימים לבחון את יכולתו הכלכלית (ראו למשל: ע"פ 4200/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה י"ג (21.8.2013) (להלן:

ע"פ 4200/13 )); ע"פ 8630/16 אלמראוין נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (16.2.2017)). בכל הנוגע לבקשה למתן ארכה נוספת לצורך פנייה זו, לא מצאתי להיעתר לה, בין היתר לנוכח המועד שבו ניתנת החלטתי (ראו והשוו: ע"פ 4200/13 , בפסקה ט"ו; ע"פ 205/19 לברוב נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (31.1.2019)).

15.

הבקשה לתיקון הודעת הערעור, וכן תשובת המדינה לה מיום 10.2.2020, יועברו

לטיפול לשכת הרשמים.

16.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע של הפיצויים שנפסקו בגזר הדין נדחית.