ע"פ 987/02 מדינת ישראל נ. איסמעיל בן מחמוד זביידה

1.המדינה מערערת על זיכויים של המשיבים מעבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב ומעבירות של קבלת רכב גנוב ומסחר ברכב גנוב. במסגרת ערעורה ביקשה המדינה לעכב את ביצועה של החלטת הערכאה הראשונה (כב' השופטת ס' רוטלוי), שהורתה להחזיר את המוצגים נשוא בקשה זו למשיבים. לענין בקשה זו טענו הצדדים גם בעל-פה וגם בכתב. לאחר עיון בטענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשתה של המדינה.

2.בחיפוש שנערך במוסך באזור התעשיה בלוד, השייך למשיב 2, וכן במתחם הבית בו מתגורר המשיב 1 עם הוריהם של המשיבים (שהם אחים), נתפסו חלקים רבים של כלי רכב. מדובר באלפי פריטים הכוללים גם דלתות רכב, תיבות הילוכים, מכסי מנוע, שילדות רכב ועוד ועוד.

3.במשפט שהתנהל נגד המשיבים זוכה המשיב 1 מכל וכל, והמשיב 2 זוכה מרובם של האישומים. האישום בו הורשע המשיב 2 אינו נוגע לבקשה שלפני. בהכרעת הדין, עמדה הערכאה הראשונה שוב ושוב על מה שכינתה "חסר ראייתי גורף" בראיות התביעה. כך ציינה הערכאה הראשונה במבוא העובדתי, כי "אחד הטעמים המרכזיים לזיכויים של הנאשמים, ממרבית פרטי האישום כנגדם, הינו חסר ראייתי גורף, שנבע, פעמים רבות, מרשלנות בניהול החקירה (בדגש על איסוף ורישום המוצגים) ובחינת הראיות על ידי חוקרי המשטרה, וכן מאי סדרים וליקויים פרוצדוראליים במסגרת הגשת הראיות לבית המשפט... דוגמה מרכזית לליקוי שכזה הינה אי וודאות שריחפה מעל לפרטי אישום רבים, באשר למקור חלקי החילוף נשואי האישום...".

4.גם בהתייחסות לאישומים הקונקרטיים, לגביהם מערערת המדינה, קבלה הערכאה הראשונה על אי-בהירויות ובמיוחד על כך שהתביעה הסכימה בסיכומיה, שרק חלק מחלקי החילוף חשוד כגנוב. כך עשתה התביעה, בלא הגדרה מדויקת מהו אותו חלק מסויים מהחלפים החשוד כגנוב.

5.המדינה ביקשה מבית המשפט המחוזי, במסגרת טענותיה לגזר הדין, לעכב את החזרת הרכוש. הערכאה הראשונה דחתה את הבקשה, וכך קבעה:

"לא מצאתי ממש בטענות המדינה, במיוחד לנוכח העובדה שנאשם מס' 1 זוכה מכל העבירות, ואילו נאשם מס' 2 זוכה מכולן, למעט אחת. לא מדובר בראיות, שיש להביאן בפני בית המשפט, שכן הראיות צולמו והצילומים נמצאים בתיק בית המשפט. הזמן הרב, שעבר מאז שנתפסו המוצגים ועד לסיום ההליך כבר הפחית מערכו של הרכוש בצורה משמעותית. המתנה לסיום ההליך בערעור עלולה להביא להפסד גדול יותר לנאשמים במידה והמדינה לא תזכה בערעור. מאידך, אם יוחזר עתה הרכוש והנאשמים אכן יורשעו, ניתן יהיה להטיל עליהם עונשים כספיים, שיבטאו את הנזק שנגרם בדרך זו".

6.על אף דברים נחרצים אלה, הגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה ולאפשר למדינה להחזיק את הרכוש המבוקש עד להכרעה בערעור. בנספח לבקשה לעיכוב ביצוע הוצהר, כי התפוס אינו כולל שום חלק אוריגינלי והוא מורכב כל כולו מחלקי רכב משומשים שפורקו מרכבים משומשים, לרוב ללא כל סימן זיהוי מקורי, או לחלופין עם סימן זיהוי שהושחת. אין בכל התפוס, כך הוצהר, ולו חלק אחד מקורי, חדש, בקופסא או בקרטון. התפוס שהמדינה מבקשת להחזיקו כולו, ללא יוצא מהכלל, חלקים משומשים, שחלקם הנכבדים "היו מפוזרים כדומן" במתחם המשיבים.

7.לצורך החלטה זו, אתייחס אך ורק לשאלת הצורך בהחזקת הרכוש עד להכרעה בערעור, בזיקה לעבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב. גם לגבי אישומים 4 ו5- עשויה, כעקרון, להיות הרשעה בעבירה זו, במקום בעבירות בהן הואשמו המשיבים.

8.בע"פ 3870/91 ארוש נ' מ"י , פ"ד מו(1) 77, עמד בית משפט זה מפי השופט בך, על הקביעות הנדרשות כדי למצוא נאשם אשם בעבירה לפי ס' 413 לחוק העונשין כפי שנאמר שם:

"על-מנת למצוא נאשם אשם בעבירה לפי סעיף זה דרושות שלוש קביעות מצד בית המשפט:

א.שהחפצים נושא האישום אכן היו בחזקתו של הנאשם;

ב.שהעובדות, כפי שעלו מהראיות ומהסיבות המוכחות, מעוררות חשד הגיוני, שהחפצים שהיו בהחזקתו של הנאשם היו רכוש גנוב;

ג.שהנאשם לא הצליח להניח את דעתו של בית המשפט שהרכוש הנדון הגיע לרשותו בדרך חוקית.

בניגוד לעבירות של קבלת רכוש שהושג בפשע או בעוון, לפי הסעיפים 411 ו412- לחוק, אשר לגביהן חייבת התביעה להוכיח את קיום הידיעה הפלילית מצד הנאשם, מוטלת כאן על הנאשם החובה להראות שהשיג את הרכוש כחוק".

(וראו והשוו גם לענייננו של עד הגנה בעניננו - ע"פ 4972/98 בן עטיה נ' מ"י (לא פורסם)).

9.על פני הדברים, נראה לכאורה, כי מתקיימים בתפוס תנאים א' ו-ב' שהוזכרו לעיל. אשר לתנאי ג', אומר במידת הזהירות המתחייבת מדיון בשלב זה, כי נראה לי ראוי שמבחני הערכאה הראשונה לענין יישום התנאי השלישי - יועמדו לבחינה של ערכאת הערעור.

10.למשיבים אכן עשוי להיגרם נזק כלכלי מהמשך החזקת התפוס, המתואר בבקשה. לפי הערכת מומחה מטעם המבקשת ערך התפוס הוא כ5,500,000- ש"ח. מול נזק כלכלי זה, עלי לשקול בשלב זה את טענתה של המדינה לפיה, בהחזרה אוטומטית של אלפי חלקי רכב החשודים כגנובים למשיבים, בטרם הוכרע סופית הדין, יש כדי להביא עיוות דין לציבור, שיביא לפליטתם של אלפי חלקי רכב חשודים כגנובים לשוק החלפים בישראל. שיקול זה, שמעלה המדינה, יש בו כדי להכריע את הכף בעיני. הוא גובר בשלב זה על האינטרס הקנייני של המשיבים.

11.אין צריך לומר, כי על המדינה להחזיר את שאר התפוס שאינו כלול בבקשה זו.

12.על כן, החלטתי, כאמור, להיעתר לבקשה.