ער"א 1199/22 אור ירון נ. המוסד לביטוח לאומי

ערעור על החלטות רשמי בית משפט זה בדבר קביעת ערובה מיום 22.12.2021 ומיום 1.2.2022 בדנ"א 8644/21.

1.

ביום 16.12.2021 הגיש המערער עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 1.12.2021 בע"א 4599/20. ביום 22.12.2021 נקבע כי על המערער להפקיד ערובה בסך של 40,000 ש"ח, וביום 30.12.2021 נעתר הרשם ר' גולדשטיין לבקשה מוסכמת למתן ארכה להפקדת הערובה עד ליום 23.1.2022.

2.

ביום 24.1.2022 הגיש המערער "בקשה בפני כבוד נשיאת בית המשפט העליון לדון בעתירה לדיון נוסף – ללא הפקדת ערבון". ביום 30.1.2022 דחתה הנשיאה א' חיות בקשה זו בקבעה כי אין בסדרי הדין עיגון לבקשתו, וכי ככל שהמערער סבור כי אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה, עליו להגיש בקשה על פי דין.

3.

ביום 1.2.2022, משהתברר כי המערער טרם הפקיד את הערובה, קבעה הרשמת ק' אזולאי כי ככל שלא תופקד הערובה עד ליום 3.2.2022 ההליך יובא לפניה לשם מחיקתו.

4.

מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערער, סדרי הדין בדיון נוסף שעניינו בתובענות ייצוגיות צריכים להיות שונים מסדרי הדין בדיון נוסף "רגיל". טענה זו סמך המערער על החלטת בית משפט זה ברע"א 5638/21 גלילי נ' רותם אמפרט נגב בע"מ (4.1.2022) (להלן: עניין גלילי ). בעניין גלילי , נטען, בית המשפט פטר תובעים ייצוגיים ממתן התחייבות עצמית בבקשה למתן סעדים זמניים לנוכח מאפייניו הייחודיים של ההליך הייצוגי, המצדיקים התאמה של הכללים הנוהגים בהליכים אזרחיים "רגילים". המערער הדגיש כי עתירתו מגלה עניין ציבורי ראשון במעלה והוסיף את משנתו בנוגע לסדר הדברים שבו יש לבחון עתירה לדיון נוסף שעניינה בתובענה ייצוגית. לבסוף טען המערער כי המשיב הינו גוף כלכלי עצום ממדים אשר פועל בחוסר תום לב, וגם מטעמים אלה יש לדון בעתירתו ללא הפקדת ערובה.

5.

דין הערעור להידחות. בהתאם לתקנה 6(א) לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין בדיון נוסף או התקנות ), משהוגשה עתירה לדיון נוסף יפקיד העותר ערובה בקופת בית המשפט בסכום שייקבע הרשם. בהתאם לתקנה 7 לתקנות, משלא מילא העותר אחר הוראת הרשם במועד שקבע לכך, תימחק העתירה. בענייננו, במסגרת ההודעה על קביעת הערובה ניתנו למערער 10 ימים להפקיד את הערובה, ובהמשך לכך בית משפט זה נעתר לבקשתו והעניק לו כשלושה שבועות נוספים. חלף הפקדת הערובה פנה המערער, בחלוף המועד האחרון להפקדה, לנשיאת בית משפט זה בבקשה לדיון בעתירתו ללא הפקדת ערובה, בקשה שלא היה לה כל עיגון בדין. חרף זאת, ניתנה למערער ביום 1.2.2022 הארכת מועד נוספת להפקדת הערובה, אולם גם אותה לא השכיל לנצל לטובת הפקדת הערובה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת הערובה או בהחלטת הרשמת מושא ערעור זה. למותר לציין כי שיקול דעתו של רשם בית המשפט בענייני ערובה הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (וראו לדוגמה לאחרונה: ער"א 593/22 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת , פסקה 2 (25.1.2022); ערג"ץ 163/22 ורדי נ' מדינת ישראל (10.1.2022)).

6.

אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענות המערער לפיהן יש בהחלטת בית משפט זה בעניין גלילי כדי לסייע לו. הקביעה באותו עניין, לפיה בהליכים שעניינם תובענות ייצוגיות ייתכנו חריגים לכלל המחייב הפקדת התחייבות עצמית לצורך דיון בבקשה לסעד זמני, התבססה על הוראות תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע- 2010. תקנה זו מורה כי "בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים ...", כאשר בעניין גלילי נקבע כי כחלק מאותם שינויים מחויבים, יש מקום לקבוע כי בהליכים ייצוגיים ייתכנו חריגים לכלל המחייב הפקדת התחייבות עצמית כתנאי מקדמי לדיון בבקשה לסעד זמני בהליכים אזרחיים. שונה הדבר מענייננו בו תקנות סדר הדין בדיון נוסף, הקובעות חובת הפקדת ערובה, חלות על כלל העתירות לדיון נוסף המוגשות לבית משפט זה, לרבות על עתירות לדיון נוסף בהליכים ייצוגיים.

הערעור נדחה אפוא. לפנים משורת הדין ניתנת למערער ארכה אחרונה להפקדת הערובה עד ליום 1.3.2022, שאם לא כן עתירתו תימחק.