ע"א 4599/20 אור ירון, עו"ד נ. המוסד לביטוח לאומי

השופטת ע' ברון :

1.

המערער הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המוסד לביטוח לאומי בטענה ששילם דמי אבטלה בחסר בניגוד לחישוב המתחייב על פי סעיף 176א(ד) לחוק הביטוח הלאומי התשי"ד-1953 (להלן: בקשת האישור ו- חוק הביטוח הלאומי , בהתאמה).

בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף שהגיש המוסד לביטוח לאומי נתקבלה, בפסק דין מיום 21.5.2020 שהוא נושא הערעור (ת"צ (מחוזי ת"א) 33088-11-16, השופט ר' כהן ).

ייאמר בתמצית כי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) קובע לאמור, כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית" .

בבקשת האישור צוין כי

זו מוגשת על פי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: התוספת השנייה ), או על פי פרט 2 שבתוספת זו.

פרט 1 לתוספת השנייה עניינו ב"תביעה נגד עוסק , כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן" (ההדגשה שלי, ע'ב' ); "עוסק" , מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, כ-"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן".

פרט 2 לתוספת השנייה עניינו ב"תביעה נגד מבטח " (ההדגשה שלי, ע'ב' ); כאשר סעיף 2 לחוק תובעות ייצוגיות מגדיר "מבטח" – כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח ). לפי חוק הפיקוח, מבטח הוא "מי שקיבל רישיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקיבל רישיון מבטח חוץ לפי סעיף 15(א)(2)".

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי בעת שהמוסד לביטוח לאומי משלם דמי אבטלה, הוא פועל במישור הציבורי-שלטוני, כרשות ציבורית המעניקה שירותי רווחה מכוח הדין; אין מדובר ביחסים ובפעילות הנשלטים על ידי המשפט הפרטי, וממילא המוסד לביטוח לאומי איננו בא בגדר "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן שאליו מפנה פרט 1 לתוספת השנייה. עוד נקבע כי המוסד לביטוח לאומי גם איננו "מבטח" כהגדרתו בחוק הפיקוח, שכן הוא פועל מכוח חוק הביטוח הלאומי ואיננו נזקק לרישיון.

בהינתן האמור, נקבע כי בקשת האישור אינה באה בגדר איזה משני הפרטים בתוספת השנייה שעליה נסמך המערער; ויוזכר כי סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות מורה אותנו כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה" . (ראו גם בר"מ 6729/20 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – ההסתדרות במרחב חיפה

(8.7.2021)).

במצב דברים זה סילק בית המשפט המחוזי את בקשת האישור על הסף. על כך נסב הערעור.

4.

כפי שנאמר לא אחת, סילוק תביעה על הסף שמור למקרים חריגים. והדברים אמורים מקל וחומר כאשר עניין לנו בסילוק בקשה לאישור תובענה כייצוגית. כך משום שהליך אישור התובענה כייצוגית הוא כשלעצמו הליך מקדמי – ומה לנו הליך מקדמי בתוך הליך מקדמי (ראו מני רבים, רע"א 2094/16 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת , פסקה 8 (30.6.2016)). אלא שבענייננו עסקינן במקרה חריג, שבו הטענות שבפי המשיב הן כאלה שיש בהן כדי לשמוט את הקרקע מתחת לבקשת האישור, ועל כן לא היתה הצדקה להותיר את בקשת האישור על כנה (רע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן, פסקה 7 (13.10.2016)).

בדין סילק אפוא בית המשפט המחוזי על הסף את בקשת האישור, בהיעדר "עילה ייצוגית" נגד המוסד לביטוח לאומי, ואנו מאמצים את פסק דינו ודוחים את הערעור בגדר סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

5.

ועוד נציין כי הקשינו בפני המערער, הכיצד זה נקט בהליך הייצוגי כשהוא מייצג את עצמו, ולא היה בפיו כל מענה המניח את הדעת. אמנם עניין "הייצוג העצמי" לא עלה בבית המשפט המחוזי, ואולם ראינו להבהיר כי לא היה מקום להליך הייצוגי שבו נקט המערער, כבר מן הטעם שייצג את עצמו בלא בא-כוח מייצג. התייחסתי לנושא בהזדמנות אחרת, ויש מקום לשוב ולהדגיש כי כאשר עניין לנו בתובענה ייצוגית לא ניתן להגישה ולנהלה אלא ב"שניים":

"לפי המודל שאומץ בישראל, תובענה ייצוגית היא הליך שמוגש ומנוהל על ידי שני שחקנים מרכזיים –מבקש בבקשת האישור שהוא בעל עילת תביעה אישית המשמשת יסוד לתובענה הייצוגית כולה (סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, להלן: החוק ); ובא כוח מייצג שהוא בעל המקצוע האמון על ייצוג האינטרסים של כלל חברי הקבוצה (סעיף 17 לחוק) ... חרף השונות בין התפקידים המוטלים על המבקש ובא הכוח המייצג, שניהם חיוניים לניהול ההליך ומחויבים לייצג את הקבוצה באופן הולם; בית המשפט נדרש לאשרם באופן פרטני, ואף רשאי להורות על החלפתם במקרה הצורך – והדבר מצביע על כך שלא ניתן לקיים את ההליך הייצוגי בהיעדרו של אחד מהם (ראו: 2937/18 מכבי שירותי בריאות נ' דובין ז"ל , פסקאות 6-5 (26.5.2019)); אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 254-250 (2017)). מסקנה זו נלמדת גם מן העובדה שמשהוגשה בקשת אישור, המבקש ובא הכוח המייצג אינם רשאים לסגת ממנה אלא באישור בית משפט; וזאת אף במצב שבו רק אחד מהם מבקש להסתלק מן ההליך הייצוגי (סעיף 16 לחוק). (רע"א 7819/19 בלום נ' ניוקום סוכנות לביטוח פנסיוני (2004) בע"מ , פסקה 11 (16.7.2020))."

6.

סופו של דבר הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב, המוסד לביטוח לאומי, בסכום של 15,000 ש"ח.