רע"א 7586-22 רע"א 7586-22

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בת"א 53111-12-20 מיום 31.7.2022, בה נדחתה בקשת המבקש לצירוף נתבעת לתביעה שהגיש.

הרקע לבקשה

1.ברקע לבקשה הליך שניהל המבקש נגד המשיבה וגורמים נוספים, בעקבות פרסום תכנית לשינוי ייעוד מקרקעין שביישוב אדורה שבמועצה האזורית הר חברון (להלן: התכנית ו-המועצה בהתאמה), שהמבקש טען כי הוא בעל זכויות בהם ובנה בהם דיר. המשיבה סירבה לדון בהתנגדות שהגיש המבקש לתכנית, מאחר שזו הוגשה באיחור. בעתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דרש המבקש כי יתקיים דיון בהתנגדות שהגיש (עת"מ 55843-12-18). המשיבה מנגד העלתה טענות סף שונות, כמו גם הבהירה כי המבקש הוא במעמד של בר רשות במקרקעין בלבד. בסופו של הדיון שהתקיים ביום 4.2.2019 בעתירה, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על פיה העתירה תימחק כאשר כל צד שומר על זכויותיו, וכאשר "הכוונה היא להיפגש לדון בשטח חלופי בהתאם לדין עבור הדיר בשיתוף המועצה והחטיבה להתיישבות" (להלן: ההצהרה המוסכמת). לפיכך ניתן פסק דין המוחק את העתירה.

2.על בסיס ההצהרה המוסכמת, הגיש המבקש ביום 23.12.2020 תביעה נגד המשיבה וטען כי ניתנה לו הבטחה מנהלית שהופרה לפיה יוקצה עבורו שטח חלופי להקמת הדיר, בסמוך ליישוב אדורה. המבקש הבהיר כי אכן לאחר מתן פסק הדין התנהלו דיונים שונים כמו גם התכתבויות שונות עם נציגי המשיבה, המועצה והחטיבה להתיישבות, אולם בשל דרישות זרות שהועלו פעם אחר פעם על ידי המשיבה, הקצאת שטח חדש עבורו לא צלחה. בכתב ההגנה מטעמה הבהירה המשיבה בין היתר, כי ההצהרה המוסכמת ניתנה על רקע הצעה שניתנה מטעם המועצה למבקש, במנותק מהעתירה שהוגשה, לקיים עמו דיון בניסיון למצוא שטח חלופי למתחם הדיר, וזאת מתוך אינטרס של המועצה להסדיר את פעילותו של המבקש ביישוב. המשיבה הבהירה כי הסכמה זו קיבלה ביטוי בפרוטוקול, על רקע נכונות המועצה והחטיבה להתיישבות לדון עם המבקש בקשר לשטח חלופי, אך היא כרשות תכנונית לא קשורה לכך.

3.לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעם המשיבה, הגיש המבקש ביום 29.8.2021 בקשה לצירוף המועצה כנתבעת נוספת בתביעתו. בבקשתו טען המבקש כי התביעה הוגשה במתכונת הנוכחית משום שלא היו בידיו ראיות לכך שההבטחה המנהלית ניתנה גם בשם המועצה. אלא שהדבר עולה במפורש מכתב ההגנה של המשיבה ולכן יש לאפשר את צירוף המועצה כנתבעת. בתשובת המשיבה לבקשה נטען בין היתר כי יש לדחותה על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתה, וכי אין מקום לטענת המבקש לפיה כלל לא היה מודע לכך שההבטחה הנטענת ניתנה על ידי המועצה, העומדת בסתירה להיגיון הפשוט. זאת מכיוון שהמועצה היא זו שהסכימה לדון עמו על שטח חלופי, הפגישות שהתקיימו בקשר לכך נעשו עם המועצה, והדבר גם בא לידי ביטוי בהתכתבויות השונות. מעבר לכך, לא הובהר מקור סמכותם של בא-כוח המשיבה ומהנדס המועצה ליתן הבטחה בשם המועצה. ביום 31.7.2022 דחה בית המשפט את הבקשה בציינו כי מעיון בכתבי הטענות ובשים לב לעילת התביעה והסעד המבוקש, לא מצא טעם משכנע להיעתר לבקשה.

4.מכאן הבקשה שלפנַי, בה נטען כי החלטת בית המשפט אינה מנומקת כנדרש, וכי היא מנוגדת להוראות הדין ולגישה הליברלית שאומצה בפסיקה לעניין תיקון כתב טענות והוספת בעלי דין. עוד טען המבקש כי התביעה הוגשה בתום לב במתכונתה הנוכחית משום שבעת הגשתה לא ידע המבקש שמבחינה משפטית-פורמלית ההבטחה ניתנה לו גם על ידי המועצה. הדבר נודע לו רק כשהגיע לידיו כתב ההגנה. בשל כך, ולאור העובדה שהבקשה הוגשה בשלב דיוני מוקדם יחסית, אין מדובר כלל בשיהוי, ובכל מקרה המשיבה לא הסתמכה על המצב שנוצר בזמן השיהוי ולא נגרם לה נזק. עוד הוסיף המבקש כי אין בבקשה כדי לפגוע במשיבה, ומנגד אי-צירופה של המועצה עלול לפגוע בזכויותיו.

5.בתשובתה לבקשה טענה המשיבה כי החלטת בית המשפט עניינית ומוצדקת, היות שגם לשיטת המבקש, על פי כתב התביעה בבית המשפט המחוזי, הגורם המוסמך להקצאת קרקע לטובת הקמת הדיר הוא החטיבה להתיישבות ולא המועצה. הנמקת בית המשפט בנושא אומנם נעשתה בתמצית, אך זאת מכיוון שמדובר בכשל יסודי שכבר נדון בשתי ישיבות קדם המשפט שהתקיימו.

דיון והכרעה

6.דין הבקשה להידחות. החלטות בדבר תיקון כתב טענות או צירוף בעל דין לתובענה הן החלטות המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלו תיעשה במקרים חריגים בלבד בהם יימצא כי הן מנוגדות לדין, עשויות לגרום לעיוות דין או חורגות ממתחם הסבירות (ראו למשל: רע"א 4615/22 נופי חריש – עמותה לדיור נ' לוי, פסקה 6 (25.7.2022); רע"א 1769/22 פרטוש נ' קבוצת קידום חיזוק וחידוש מבנים בע"מ, פסקה 6 (30.3.2022)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

7.אכן, הנמקתו של בית המשפט תמציתית וקצרה. אולם היקף חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות העניין, ושיקול הדעת ביחס לאופן מימושה מסור לבית המשפט (רע"א 4027/22 שני נ' איל וסטמן, עו"ד, פסקאות 19-17 (24.7.2022); ע"א 4599/20 אור ירון, עו"ד נ' המוסד לביטוח לאומי (16.1.2022); רע"א 6509/14 זפט נ' יעקב, פסקה 13 (3.11.2014)). כפי שגם הבהירה המשיבה, המבקש עצמו עמד בכתב תביעתו על כך שפעולת ההקצאה, לגביה נסובה לטענתו ה"הבטחה", כלל אינה בסמכות המועצה (והמשיבה) כי אם "בסמכות החטיבה להתיישבות" (סעיף 13(ד) לכתב התביעה המקורי וסעיף 14(ד) לכתב התביעה המתוקן). בנסיבות ברורות אלו, שעה שאף לעמדת המבקש הסמכות להקצאת שטח אינה מצויה בסמכות המועצה, לא נפל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי שלא לצרפה כנתבעת נוספת, חרף ההנמקה הקצרה.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.