ע"ר 169-23 ע"ר 169-23

ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי ברע"א 8253/20 מיום 6.11.2022, בה נדחתה בקשת המערער לביטול מחיקת בקשת רשות ערעור שהגיש.

1.ביום 26.11.2020 הגיש המערער לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק הדין האמור נדחה ערעורו על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשתו להגיש כתב הגנה רק לאחר הכרעה בבקשתו לסילוק תביעתו של המשיב נגדו על הסף. אלא שעוד טרם הוכרעה בקשת רשות הערעור, נדחתה תביעת המשיב בבית המשפט המחוזי על יסוד בקשה נוספת שהגיש המערער לסילוקה על הסף (להלן: פסק הדין). על רקע האמור הגיש המערער לבית משפט זה בקשה למחיקת בקשת רשות הערעור, וזו נמחקה ביום 9.12.2020. ברם ביום 6.4.2022 התקבל ערעור שהגיש המשיב על פסק הדין וההליך הוחזר לבית המשפט המחוזי (להלן: פסק הדין בערעור).

2.בעקבות זאת, ביום 13.9.2022 הגיש המערער בקשה להורות על ביטול מחיקת בקשת רשות הערעור נוכח שינוי הנסיבות מאז ביקש את מחיקתה. בקשתו נדחתה על ידי הרשמת. נקבע כי ההחלטה על מחיקת בקשת רשות הערעור ניתנה לפני קרוב לשנתיים, כאשר בבקשתו למחיקת ההליך הוא לא ציין כל סייג או תנאי בדבר תוקף המחיקה. כמו כן, ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי העוסקת במועד הגשת כתב ההגנה, כך ש"החייאת" ההליך המתייחס להחלטה ישנה אשר לאחריה ניתנה החלטה עדכנית בנושא, היא במידה רבה חסרת תוחלת.

3.מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערער, משנדחתה התביעה העיקרית נגדו, לא הייתה לו כל זכות לעמוד על הדיון בבקשת רשות הערעור שהגיש, וזו הייתה נמחקת גם ללא הסכמתו. ברי כי גם לא הייתה לו כל אפשרות או חובה להציב תנאים למחיקתה. בנוסף, ההחלטה הנוספת אליה התייחסה הרשמת אינה מייתרת את בקשת רשות הערעור, שכן במסגרתה נדחו טענות אחרות של המערער. המערער הוסיף כי לא היה מקום להידרש לסיכוייה של בקשת רשות הערעור לגופה, שכן עומדת לו זכות מהותית כי בקשתו אשר נמחקה עקב נסיבות שלא בשליטתו תידון על ידי ערכאת הערעור. מכל מקום, סיכויי הבקשה גבוהים. המשיב מצדו סמך את ידיו על החלטת הרשמת והוסיף כי משנמחקה בקשת רשות הערעור לא ניתן לחדשה אלא היה על המערער להגיש בקשה חדשה בסמוך למתן פסק הדין בערעור, ולחלופין להגיש בקשה להארכת מועד להגשתה, אולם הוא לא עשה כן.

4.דין הערעור להידחות. בניגוד לטענת המערער, אחד השיקולים שיש להביא בחשבון בבחינת בקשות ל"החייאת" הליך הוא סיכויי ההליך (ראו: רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקאות 18-17 (16.8.2012); בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פסקה 22 (28.6.2006)). בענייננו, סיכוייה של בקשת רשות הערעור אינם מן המשופרים, וזאת בלשון המעטה. הבקשה מופנית כאמור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור שהגיש המערער על החלטת הרשמת שדחתה את בקשתו להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשות מקדמיות שהגיש. מדובר אפוא בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה, אשר אמות המידה לקבלתה מחמירות ביותר (רע"א 5755/19 דור נ' מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד, פסקה 2 (5.12.2019); רע"א 4211/20 עו"ד אימן דאהוד נ' קדמת עדן בע"מ, פסקה 3 (21.7.2020)). עיון בבקשת המערער מלמד על פניו כי היא אינה עומדת באמות מידה אלה. המערער טען אמנם כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית מהותית שעניינה אפשרותו של בעל דין להגיש כתב הגנה מקום שבו כתב התביעה והעתירה לסעדים נוסחו באופן מעורפל. ואולם חרף הניסיון לשוות לשאלה זו נופך עקרוני, הלכה למעשה בקשת רשות הערעור נסובה על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. על כך יש להוסיף את העובדה שבהתאם להלכה הפסוקה, היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר הכרעה בבקשות מקדמיות שמורה למקרים "חריגים ויוצאי דופן" בלבד (רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג, פסקה 9 (5.2.2007)). בנסיבות אלו, אף אם אצא מנקודת הנחה כי אין לבוא עם המערער חשבון על כך שלא סייג את בקשתו למחיקת בקשת רשות הערעור; ואף אם אצא מנקודת הנחה שאין לבוא עמו חשבון על כך שלא פנה לבית משפט זה בסמוך למתן פסק הדין בערעור – סיכויי ההליך מטים את הכף לעבר דחיית הערעור.

הערעור נדחה.