ע"ר 554-24 ע"ר 554-24

ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בע"א 5859/23 מיום 12.11.2023, בה הורתה על מחיקת ערעור שהגישו המערערות בשל איחור בהגשתו. בהחלטתה קבעה הרשמת כי הואיל ובמערכת "נט המשפט" קיים תיעוד לצפיית גורמים ממשרד בא-כוח המערערות בפסק הדין מושא הערעור העיקרי כבר ביום 21.5.2023; ומשעה שהמערערות לא עמדו בנטל להוכיח כי בנסיבות העניין יש הצדקה להחיל את "כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה" – הגשת הערעור ביום 1.8.2023 נעשתה בחלוף המועד האחרון להגשתו ועל כן דינו להימחק.

במוקד הערעור שלפנַי ניצבת הטענה כי מאז כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות), אין עוד מקום להכיר ב"כלל הידיעה" ויש להיצמד לכללי ההמצאה הקבועים בדין.

דין הערעור להידחות. תקנה 161 לתקנות סדר הדין האזרחי, עליה משליכות המערערות את יהבן, קובעת כי המצאה אלקטרונית של מסמך מבית המשפט לנמען תיעשה באמצעות משלוח הודעה אלקטרונית לכתובת הדואר האלקטרוני שלו בדבר קיומה של החלטה, בצירוף קישור להחלטה עצמה (מנגנון "הודעה באתר"). מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי נשלחה לבאי-כוח המערערות הודעה אלקטרונית על אודות מתן פסק הדין כבר ביום 21.5.2023, ומכאן שפסק הדין הומצא להן כדין כבר באותו היום. המערערות טענו אמנם כי הודעה כאמור התקבלה אצלן רק ביום 13.6.2023, אולם טענה מעין זו נדרש הנמען לתמוך בתצהיר (תקנה 161(1)(ה) לתקנות; בע"מ 4279/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.6.2021)) והדבר לא נעשה בענייננו. די אפוא בכך כדי להביא לדחיית הערעור (ויובהר בהקשר זה כי בניגוד לטענת המערערות, בהינתן מועד הצפייה, מניין הימים להגשת הערעור חלף ביום 20.7.2023).

נוכח האמור מתייתר הצורך להידרש לטענת המערערות לפיה מאז כניסתן לתוקף של התקנות אין עוד מקום להכיר ב"כלל הידיעה". אעיר רק, כי עצם העובדה שהתקנות נעדרות התייחסות מפורשת לכלל זה, אין פירושה בהכרח כי מתקין התקנות ביקש לשנות מהדין שקדם להן (וראו לעניין זה: דנג"ץ 7335/21 שרת הפנים נ' מרינצ'בה, פסקה 21 לחוות דעתו של מ"מ הנשיא ע' פוגלמן ופסקה 12 לחוות דעתי (13.11.2023); בג"ץ 6301/18 פוזננסקי כץ נ' שרת המשפטים, פסקאות 31-30 (27.12.2018)); כי תקנה 158 לתקנות אותה הזכירו המערערות, המדגישה את ידיעת בעל הדין על אודות המסמך ("מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו" (סעיף קטן (א) ו-"הנמען ייחשב כמי שיודע את תוכנו של מסמך אם הומצא לו לפי תקנות אלה" (סעיף קטן (ב)), דווקא תומכת במסקנה כי כלל הידיעה עומד בעינו גם כיום (וראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 605-604 (מהדורה שנייה, 2023)); וכי גם החובה הכללית המוטלת על בעלי הדין במסגרת התקנות לפעול בתום לב ובהגינות דיונית (תקנה 3(ב) לתקנות) תומכת בכך, בהינתן ש"כלל הידיעה" מבוסס בין היתר על שיקולים של תום לב והגינות דיונית (וראו בעניין זה את החלטת הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 6648/20 גבעון נ' ון-אמדן, פסקאות 8 ו-19-18 (21.12.2020)).

הערעור נדחה אפוא.