בע"מ 4279/21 פלוני נ. פלוני

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ס' רסלר-זכאי ) בעמ"ש 29853-03-21 מיום 19.5.2021, במסגרתו סולק על הסף ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ק' גיל ) בתמ"ש 58878-10-18 שניתן ביום 10.1.2021.

1.

המבקש הגיש תביעה כספית במסגרתה תבע השבה של כשלושה מיליון שקלים עבור הלוואות שלטענתו נתן למשיב 1, בנו, בתקופת נישואיו של האחרון למשיבה 2, לצורך רכישת דירת מגורים ולצורך מימון פעילותו העסקית של משיב 1. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, תוך שקבע כי המבקש לא הצליח להוכיח את העברת הכספים ואף אם העבירם, לא עלה בידו לסתור את החזקה שהכספים ניתנו למשיבים, בני משפחתו, במתנה.

2.

ביום 14.3.2021 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. משיבה 2 מצידה הגישה בקשה לסילוק הערעור על הסף, בטענה כי הערעור הוגש לאחר המועד הקבוע בהוראות הדין, יום 7.3.2021, שכן מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי בא-כוח המבקש צפה בפסק הדין כבר ביום 11.1.2021 וכי פסק הדין הועבר אליו גם באמצעות הדואר האלקטרוני. בא-כוח המבקש ביקש בתגובה למחוק את בקשת הסילוק, בטענה כי פסק הדין הומצא לו רק ביום 7.2.2021, ולא כפי שנרשם על ידו בשגגה בהודעת הערעור ביום 21.1.2021, וכי בהתאם לרישום שערך ביומנו, המועד האחרון להגשת הערעור היה יום 22.3.2021. עוד טען כי כתובת הדואר האלקטרוני שרשומה ככתובתו במערכת "נט המשפט" שגויה ובשל כך לא הגיע אליו פסק הדין בדואר אלקטרוני ולא בוצעה מסירה כנדרש. משיבה 2 התנגדה למחיקת בקשת הסילוק, בין היתר לאור העובדה שבא-כוח המבקש צירף לכתב הערעור את פסק הדין מושא הערעור, עליו מופיע תאריך שמירת הקובץ במחשבו, ביום 11.1.2021.

3.

ביום 19.5.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למחיקת הערעור על הסף. נקבע כי אומנם ככלל צפייה יזומה בהחלטה במערכת "נט המשפט" איננה מהווה המצאה כדין, אך בענייננו תועדה צפייה יזומה בפסק הדין על ידי בא-כוח המבקש כבר ביום 11.1.2021 ולכן יש הצדקה להפוך את נטל השכנוע בדבר הידיעה על תוכן פסק הדין. בעניין זה בא-כוח המבקש לא מסר כל הסבר באשר לנסיבות הצפייה היזומה, ולא תמך את טיעוניו בתצהיר או כל אסמכתא אחרת על מנת לעמוד בנטל השכנוע. על כן יש למנות את מניין הימים להגשת הערעור מיום 11.1.2021. למעלה מן הצורך, בית המשפט התייחס גם לטענת בא-כוח המבקש כי כתובת הדואר אלקטרוני שלו אשר רשומה במערכת "נט המשפט" שגויה, וקבע כי הלה לא עמד בדרישת התקנות להמצאת תצהיר מטעמו בדבר אי קבלת הדואר האלקטרוני ועצם ידיעתו על התקלה מחייבת אותו לטפלה ולתקנה. משכך, בוצעה מסירה כדין. גם טענתו של המבקש כי שגה בקשר להוראות הדין ועל כן קיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשתו נדחתה. בהתאם להלכה הנוהגת אין לקבל את הטענה בדבר "טעות שבדין" כטעם מיוחד, מכיוון שהאיחור אינו נעוץ בנסיבות חיצוניות שלא היו מצויות בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה. מכלל האמור, משנמצא כי הערעור הוגש באיחור, הבקשה למחיקתו התקבלה.

4.

מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה חזר המבקש על טענותיו שנטענו לפני בית המשפט המחוזי במסגרת תגובתו לבקשת המחיקה. המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על כך שלא הוגש תצהיר מטעם בא-כוחו ולא ניתנה לו הזדמנות לתקן זאת, בייחוד כשהבקשה מטעם משיבה 2 הוגשה אף היא ללא תצהיר. כן טען רבות לגופו של עניין מדוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מוטעה.

5.

לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אינני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי דרוש כדי למנוע עיוות דין, והמבקש אף לא טען זאת (ראו לאחרונה: בע"מ 3858/21 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (10.6.2021); בע"מ 2604/21 פלונית נ' פלונית , פסקה 9 (31.5.2021)).

6.

גם לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות. לפי הוראות תקנה 161(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן: התקסד"א ) , ניתן להמציא לבעל דין מסמך אלקטרוני, לרבות החלטות שיפוטיות, לכתובת הדואר האלקטרוני שצוינה על ידו בכתבי טענותיו או לכתובת הדואר האלקטרוני שנמסרה על ידו לבית המשפט (ראו למשל החלטת רשם בית משפט זה: ע"א 2834/20 מרגוליס נ' גנץ , פסקה 9 (14.4.2021)) . בענייננו, אין חולק שבא-כוח המבקש מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לצורך המצאת כתבי בי-דין דרך מערכת "נט-המשפט". עיון במערכת "נט-המשפט" מגלה כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המבקש באמצעות "הודעה לאתר" ביום 11.1.2021. בכך התקיימה דרישת ההמצאה וממועד זה התחיל להיספר מניין הימים להגשת ערעור. אף אם נפלה טעות בכתובת הדואר האלקטרוני של בא-כוח המבקש וכתוצאה מכך לא נשלחו החלטות בית המשפט באמצעות הדוא"ל, עצם הידיעה על כך חייבה טיפול ותיקון על ידו. יתרה מכך, על פי תקנה 161(ה) לתקסד"א, בעל דין יכול לטעון לאי קיומה של המצאה על דרך של הגשת תצהיר. ברם, בא-כוח המבקש בחר שלא לעשות כן למרות שניתנה לו לשם כך הזדמנות והסתפק בהגשת תצהיר כללי, שאין בו כדי לקיים את דרישת התקנה (השוו: בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") פסקה 10 (19.12.2018); בש"א 2036/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 (24.3.2019) ). לבסוף, העובדה שבא-כוח המבקש צפה באופן יזום בפסק הדין ביום שבו נשלחה ה"הודעה באתר", הצדיקה, בנסיבות העניין, את העדפת חריג הידיעה על פני כלל ההמצאה (ראו למשל החלטת רשם: רע"א 6648/20 גבעון נ' ון-אמדן (21.12.2020)). צדק אפוא בית המשפט המחוזי במחיקת הערעור, שהוגש באיחור.

7.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופם של דברים סיכויי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היו נמוכים נוכח העובדה שפסק הדין נסמך על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות, בהם ממילא לא תיטה ערכאת הערעור להתערב.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.