רע"א 10044/09 עו"ד יהונתן בוטח נ. עו"ד שלמה ובר

זו הוגשה הבקשה הנוכחית. בתמצית , נטען כי המשיבים קיבלו את התשלום, אך לא שיתפו פעולה עם נסיונות המבקש להגיש את האישור הנדרש לבית משפט השלום. במישור המשפטי נטען, כי אף אם שגה המבקש בהגשת בקשת רשות ערעור, היה על בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ולדון בבקשה כבערעור. ולבסוף, נטען כי החלטה זו סיכלה את האפשרות לברר את תביעתו של המבקש נגד המשיבים לגופה - עניין שעלולות להיות לו השלכות קשות ביותר על המבקש. בשולי הדברים נזכיר, כי גם הבקשה הנוכחית הוגשה באיחור אך רשמת בית משפט זה (הרשמת, כתארה אז, לוין) הורתה על הארכת המועד להגשתה בכפוף לתשלום הוצאות. בהחלטתה התייחסה הרשמת לעובדה שמדובר באיחור קטן, והוסיפה:

"ככל שניתן להבין מהחומר החלקי שהובא לפניי... בית-משפט השלום מחק את תביעתו של המבקש כנגד המשיבים בנימוק שהמבקש לא שילם להם הוצאות משפט שנפסקו לחובתו. מטיעוני הצדדים עולה כי המשיבים 1-2 (וככל הנראה גם המשיבים 3-5) אינם חולקים על כך שהמבקש שילם להם את סכום ההוצאות הנדון עובר להחלטת המחיקה, אף כי לטענתם נעשה הדבר באיחור ניכר ובלא שהמבקש עדכן על כך את בית-משפט השלום. אם וככל שכך הם פני הדברים, אין בידי לקבוע כי מדובר בהליך סרק שאינו מגלה שאלות הראויות להתברר".

ועוד נזכיר, כי המבקש לא השלים עם גובה שכר הטרחה שקבעה הרשמת כתנאי להארכת המועד (5,000 ש"ח), וערעור שהגיש לבית משפט זה (בש"א 10046/09) נדחה ביום 21.12.09 (השופט גרוניס).

ה.

בתגובת המשיבים (מיום 25.3.10) נטען, בין היתר , כי אין ממש בטענת המבקש כי הם נמנעו מאישור קבלת התשלום, וכי המבקש הוא שלא הגיש אישור בדבר ביצוע התשלום לבית המשפט - ומכאן, כי בדין נדחתה התביעה. עוד נטען, כי הסמכות הקבועה בתקנה 410א אינה סמכות שבחובה - והמבקש לא הצביע על נסיבות מיוחדות לביסוס טענתו, כי שגה בית המשפט כשלא דן בבקשה כבערעור. ולבסוף נטען, כי התנהלות המבקש עד הלום מעידה על זלזולו בבית המשפט ובמשיבים, ואין מקום להיעתר לבקשתו.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון, וחרף התנהלותו הבעייתית של המבקש בכל שלוש הערכאות, החלטנו לקבל את הבקשה, לדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה - ולקבל את הערעור באופן שיפורט. הטעם העיקרי הוא, כי בסופו של יום, אף שהתיק התנהל בשלוש ערכאות, טענות המערער לא נדונו לגופן, ותביעתו נדחתה בנימוק שלא שילם למשיבים את ההוצאות בהן חויב; בלשון בית משפט השלום:

"מהבקשה עולה כי המשיב לא שילם את ההוצאות שנפסקו על ידי למרות החלטתי מיום 19.2.08 לפיכך התביעה נמחקת".

ברם, אין חולק כי המבקש אכן שילם בפועל את ההוצאות בהן חויב ובתוך המועד שחויב לעשות כן (לאחר הארכתו). עובדה זו לא עמדה לנגד עיני בית משפט השלום. אכן, בעניין זה אין למבקש - שלא הגיש אישור על התשלום לתיק בית המשפט - להלין אלא על עצמו. אך סברנו, כי יש בעובדה שההוצאות שולמו, ובקביעת בית המשפט שהחלטתו מבוססת על כך שהן לא שולמו - כדי להצדיק הליכה מסוימת לקראת המבקש, שלא זכה ליומו בבית המשפט.

ז.

אך בכך אין די. המבקש שגה בשנית, ותחת הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי הגיש בקשת רשות ערעור. איננו יכולים לומר, כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדון בבקשה כבערעור אינה כזאת שניתן היה לקבל, אך סברנו כי בנסיבות - ובהתחשב גם בנסיבות האישיות המתוארות בבקשה - יש להעדיף את מיצוי זכות הערעור, על פני חסימתה בשל טעות טכנית שניתן לפצות עליה במידה סבירה בפסיקת הוצאות. לא נכביר מלים כאן באשר למעמדה החשוב של זכות הערעור, אשר לה:

"בדומה לזכות הגישה לערכאות, משקל מהותי, וכדברי המחבר ח' בן-נון ( הערעור האזרחי (מה' 2), תשס"ד-2004), 57) 'מקורה של הזכות לערער נעוץ, בין היתר, בתפיסה כי החלטה אנושית עלולה להיות שגויה, וכמוה גם החלטות שיפוטיות. הערעור מהווה מעין רשת בטחון ומערכת בקרה המקטינים - אף כי לא בהכרח מונעים - פגיעה בבעלי דין'. אין חולק כי זכות זו לגבי ערעור אחד - להבדיל מגלגול ערעורי נוסף - היא זכות מהותית. יתכן אף כי היא נעה לאיטה לעבר מעמד חוקתי אם גם טרם הגיעה ליעד זה, ומכל מקום ניתן לה כאמור משקל רב" (בע"מ 8194/08 פלונים נ' פלוני (לא פורסם); ראו גם רע"א 4939/08 גלרד תעשיות בע"מ נ' יונה בע"מ (לא פורסם); ראו גם ש' לוין,

תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד

(מהדורה שניה, 2008) 38; לעניין זכות הגישה למערכת השיפוטית, ראו עמ' 30 ואילך).

אך נאמר, כי ל"זכות הגישה לערכאת הערעור" משנה חשיבות, שעה שגם בערכאה הראשונה לא התבררה התביעה לגופה, ונדחתה בהנמקה שאף כי אינה שגויה (כיון שאישור על ביצוע התשלום לא הוגש לבית המשפט) - גם אינה משקפת בנסיבות את המציאות במלואה.

ח.

מתחילה סברנו להורות על הארכת המועד להגשת ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, שכן הבקשה כוונה כלפי החלטתו שלא "לדון בבקשה כבכתב ערעור" (כסמכות המסורה לו בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי). ברם, כיון שבסופו של יום הנמקת בית משפט השלום למחיקת התביעה היא שהתבססה על נתונים שאינם מלאים, ועל מנת שלא להטריח מחדש גם את בית המשפט המחוזי וכן את הצדדים ובמיוחד המשיבים, החלטנו לעשות שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 462 ("בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה"; ראו רע"א 7669/96 עירית נהריה נ' קזס , פ"ד נב(2) 214 והאסמכתאות דשם; רע"א 5834/03 אריה נ' חאדר , פ"ד נח(1) 854, 864; בע"מ 9518/08 פלוני נ' פלוני (לא פורסם); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 668; ח' בן נון, הערעור האזרחי (מהדורה שניה, 2004) 109-106, 426) - ומכוח תקנה זו להורות, בכפוף לתשלום הוצאות, על השבת התיק לבית משפט השלום.

סוף דבר

ט.

סוף דבר, אם ישלם המבקש את שכר טרחת המשיבים בערכאה זו בסך 4,000 ₪ למשיבים 2-1 וסך 4,000 ₪ למשיבים 5-3 בתוך 21 יום, יושב התיק לבית משפט השלום, ופסק דינו (מיום 11.1.09) המורה על מחיקת התביעה יבוטל. ככל שלא ישלם המבקש הוצאות אלה במועד שנקבע יעמוד פסק דינו של בית משפט השלום על כנו.