פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4939/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
גלרד תעשיות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. יונה בע"מ
2. יונה תעשיות בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז (השופט שילה) מיום 20.3.08 בתיק ע"א 4356-12-07
בשם המבקשת:
עו"ד עמיר סגל
בשם המשיבות:
עו"ד חגי הלוי
פסק דין
א.
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שילה) מיום 20.3.08 בתיק ע"א
4356-12-07, בו נמחק ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופט
גדול) מיום 6.11.07 בתיק א' 2657/05.
ב.
ביום 6.11.05 דחה בית משפט השלום תביעה שהגישה המבקשת (חברה
בפירוק) נגד המשיבות. ביום 30.12.07 הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בהמשך הוגשה
בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון עד לשבעה ימים לפני מועד הדיון (שנקבע ליום
24.3.08), בה נטען כי באותה העת קופת הפירוק היתה ריקה וכי צפויים להתקבל כספים
מסוימים בהמשך. ביום 18.2.08 קיבל רשם בית המשפט (השופט יפרח) את הבקשה. לאחר
אישור הבקשה, הגישו המשיבות
בהסכמת המבקשת
בקשה לדחיית מועד הדיון; בא כוח המבקשת הניח, כך נטען, כי הדיון
יידחה לפחות במספר שבועות, ולפיכך התיר לעצמו לטוס לחופשה בלא שהפקיד את העירבון.
בסופו של דבר נדחה הדיון ביומיים בלבד (ליום 26.3.08), וביום 20.3.08 נתן השופט
שילה (ביוזמת בית המשפט) פסק דין המוחק את הערעור עקב אי הפקדת העירבון במועד
(להלן
פסק הדין
). ביום
21.3.08 חזר בא כוח המבקשת מחו"ל, ושלח שליח שיפקיד את העירבון בקופת בית
המשפט - אז הסתבר לו על מחיקת הערעור. משנודע לבא כוח המבקשת על המחיקה, כשהשליח
עדיין בבית המשפט - הגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין. תחילה נכתב שהבקשה
מוגשת בהסכמה, אך לאחר מכן נמסר כי בא כוח המשיבות חזר בו מהסכמתו - והבקשה תוקנה
בהתאם.
ג.
ביום 4.4.08 עתרה המבקשת להגיש בקשה מנומקת לביטול פסק הדין -
בה נטען כי בקשת הביטול מיום 21.3.08 לא היתה מנומקת שכן מלכתחילה הוגשה בהסכמה.
באותו יום החליט השופט שילה, כי למבקשת כבר ניתנה ההזדמנות לנמק את בקשתה (וכן כי הבקשה
היתה מנומקת דיה), ולפיכך היא נדחית, וכך גם הבקשה לביטול פסק הדין. בקשה נוספת
לביטול פסק הדין נדחתה על ידי השופט שילה (ביום 7.5.08), תוך ציון שההחלטה מיום
4.4.08 ניתנה על סמך טענות הצדדים - ואין לראות בה החלטה
במעמד צד אחד.
ד.
כלפי החלטות אלה הוגשה הבקשה שלפנינו. בה נטען בתמצית , כי בית המשפט חש יתר על המידה למחוק את הערעור, וכי התנהלות המשיבות היתה חסרת תום לב: הן כיון שהמבקשת הסכימה לכתחילה לדחיית מועד הדיון; הן כיון שהן -המשיבות - חזרו בהן מהסכמתן לבקשה לביטול פסק הדין. נטען, כי מחיקת הערעור בלא שניתנה התראה, מיד עם תום המועד להפקדת הערבון ותוך התעלמות מהנסיבות הקונקרטיות - אינה עולה בקנה אחד עם הקוים המנחים שהותוו בפסיקה למחיקה בשל אי הפקדת עירבון.
ה.
ביום 8.7.08 התבקשה תגובת המשיבות. בתגובתן נטען: (1) כי סיכויי הערעור קלושים מלכתחילה; (2) כי הבקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 24.3.08 התייחסה לדחיית שעת הדיון בלבד (ורק לחלופין לדחייה של כמה ימים) - כך שבטרם נסע בא כוח המבקשת לחול הוא היה מודע לכך שלא יחזור לפני המועד האחרון להפקדת העירבון; (3) נטען, כי "הסכמת" המשיבות לבקשת הביטול מיום 21.3.08 נבעה מאי הבנה של בא כוח המבקשת - וכי מעולם לא ניתנה הסכמה לבקשה; (4) נטען כי במועד דחיית הבקשה לביטול פסק הדין (4.4.08) היו בפני בית המשפט בקשות מפורטות של המבקשת, ועמדת המשיבות - ולא היה מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד. עוד נטען, כי ההחלטה על מחיקת הערעור היא החלטה דיונית שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה (בודאי בגלגול שלישי), וכי היא מוצדקת לגופה - בין היתר כיון שבית המשפט (בהחלטת הרשם מיום 18.2.08) כבר הלך לקראת המבקשת, ואין לתת יד למחדלה לעמוד במועד. לבסוף נטען, כי עמידת המשיבות על זכויותיהן אינה בחוסר תום לב.
ו.
לאחר העיון - ולא בלי התלבטות - סברתי כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור לגופו. התלבטות, בעיקר כיון שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בדבר אופן הפעלת סמכויותיה הדיוניות - וברי כי ניתן לראות בחיוב יישום של מגמה מקפידה בכל הנוגע למועדים, שסופה התנהלות מהירה ונוחה יותר גם לצדדים עצמם. אף על פי כן, בנסיבות סברתי כי ראוי היה לאפשר לערעור להתברר לגופו.
ז.
אכן, "איחור בהפקדת הערבון אינו נתפס כעניין של מה בכך" (רע"א 9630/06 א.ד.א. יזמות בע"מ נ' מולטיקו ניהול נכסים (1993) בע"מ (לא פורסם); בש"א 2005/97 יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); רע"א 862/07 אטינגר נ' חתוכה (לא פורסם); רע"א 2631/06 ניסני נ' זיתוני (לא פורסם)). ברם, דומה כי במקרה שלפנינו היתה הפעלת סמכות הדחייה (שהיא סמכות שבשיקול דעת) קרובה לקו הדק המבחין בין הבטחת היעילות לבין זכות הגישה לערכאות (ראו החלטת הרשם מרזל מיום 6.6.05 בתיק ע"א 9663/04 אלמלם נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ (לא פורסם) פסקה 4, ודברי השופטת נאור בתיק בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ירון אלמלם (לא פורסם) בפסקה 22; כן ראו עניין אטינגר פסקה 3; רע"א 9259/06 בן לולו נ' שכרוף יהלומים בע"מ (לא פורסם) פסקה 6; רע"א 5208/06 דייויס נ' מלכה (לא פורסם); עוד ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 7-8). בנסיבות המיוחדות (מהותיות ופרוצדוראליות) שלפנינו סברתי, כי ניתן ללכת לקראת המבקשת.
ח.
התייחסתי לנסיבות מיוחדות, ביניהן יודגש אי מתן התראה בדבר רישום למחיקה (ראו תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; רע"א 140/06 אמיקו טורס בע"מ נ' אבדר הסעות והשקעות בע"מ (לא פורסם)); העובדה שבא כוח המבקשת הסכים לבקשת המשיבות לדחיית מועד הדיון - תוך שהוא מיידע את בא כוח המשיבות כי הוא עתיד לצאת לחו"ל עד יום לפני אותו המועד הקבוע "ולפיכך גם לא יוכל לעקוב אחר ההחלטה בעניין דחית הדיון אלא עם שובו מהחופשה" (סעיף 5 לתצהיר שצורף לבקשה כנספח ז'); והעובדה כי מדובר היה בפערי זמנים קטנים ביותר, שלא יתכן כי יצרו הסתמכות כלשהי אצל המשיבות - ודומה איפוא כי הן לא הצביעו על:
"כל אינטרס בעל משמעות לסתור [את אינטרס המבקש לערער - א"ר], מלבד האינטרס להכשיל את תובענתו של המערער, ללא כל טעם של ממש" (ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ , פ"ד נב(2) 706, 712 - המשנה לנשיא לוין).
לתוצאה דומה יכולים להביא גם השיקולים "להחייאת ערעור" שנמנו בהחלטת השופטת נאור בפרשת לה נסיונל הנזכרת (פסקאות 22-21). כל זאת כמובן מבלי להביע עמדה לגבי הערעור לגופו.
ט.
אשוב ואדגיש, אין המדובר בהכרעה פשוטה; אולי יכלה כף הגלגול השלישי לנטות, בשל שיקולים מערכתיים, לכיוון שכנגד - קרי, משאין כאן נושא בעל חשיבות משפטית או ציבורית - אף על פי כן, בנסיבות שבהן לבוש הגלגול השלישי הוא "טכני" ביותר, ובגישה הנותנת ביטוי לזכות הגישה לערכאות, סברתי כי כך ראוי. הערעור מתקבל איפוא, במובן זה שמחיקת הערעור בבית המשפט המחוזי מתבטלת, והעירבון יופקד עד יום 12.10.08, והפעם יש לקוות כי יופקד במועד ורצוי אף לפניו, כדי שלא יחזור הניגון. חרף קבלת הערעור איני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה באלול תשס"ח (25.9.08).
ש ו פ ט