רע"א 2631/06 עוזי ניסני נ. ענת זיתוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט א' שילה) מיום 27.2.06 בבש"א 1904/06 שניתנה במסגרת ע"א 1611/05.

ב.

(1) המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקש בבית משפט השלום בתל אביב - יפו (ת"א 161948/02), שעניינה שיק שנמשך על ידיו לפקודתה. בפסק דין מיום 24.1.05 (מפי השופט מ' יפרח), חויב המבקש לשלם למשיבה סך 150,000 ₪.

(2) ביום 20.3.05 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (ע"א 1611/05). ביום 19.6.05 הוצאה הודעה למבקש, לפיה בהתאם להחלטת הרשם עליו להפקיד עירבון בסך 15,000 ₪ תוך 30 יום לצורך הבטחת הוצאותיה של המשיבה בערעור, ואם לא ייעשה כן – יירשם הערעור לדחייה. בהחלטה מיום 18.11.05 (מפי השופט א' שילה) נקבע קדם הערעור בתיק ליום 11.1.06. כן הודע למבקש כי עליו להפקיד את העירבון לפני מועד זה, וכי אם לא ינהג כן – יירשם הערעור לדחייה למועד הדיון.

(3) ביום 8.1.06 הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון הקבוע ליום 11.1.06 על מנת לאפשר לו לעתור לפטור מעירבון.

(4) בהחלטה – שדומה כי היה מקום להכתירה פסק דין – מיום 10.1.06 (השופט א' שילה) נדחתה הבקשה. נקבע, כי "המערער (המבקש - א"ר) לא הפקיד ערבון להוצאות המשיב חרף שתי החלטות של בימ"ש זה. המערער גם לא הגיש בקשה לפטור מערבון והבקשה דנן שאינה נתמכת בתצהיר אינה במקומה כשהיא מוגשת 3 ימים קודם למועד קדם ערעור". עוד נקבע, כי "משלא הופקד הערבון בהתאם להחלטות, הערעור נמחק".

(5) ביום 11.1.06 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 1904/06) בה נטען, כי כאמור בתקנה 431 לתקנות סדר הדיון האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על בית המשפט לרשום את הערעור לדחייה ולהודיע על כך לבעלי הדין בטרם יורה על מחיקתו. נטען, כי משלא נעשה כן בענייננו, יש להורות על ביטולו של פסק הדין. עוד נטען, כי תצהיר המבקש בדבר מצבו הכלכלי צורף לנספחי הבקשה.

(6) בהחלטה מיום 27.2.06 (השופט שילה) נדחתה הבקשה. זאת, נוכח העובדה שבהחלטה מיום 18.11.05 נרשם הערעור לדחייה ליום 11.1.06 וכן מהנימוקים המפורטים בפסק הדין.

(7) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.

בבקשה נטען, כי בלא שנקבע הערעור לדחייה בשל אי הפקדת ערבון על יסוד תקנה 431, לא ניתן היה למחוק אותו. לטענת המבקש, בית המשפט צריך להשתמש בסמכות המסורה לו למחיקת ערעור רק כאשר ניכר זלזול בהוראותיו של בית המשפט וכאשר הערעור נרשם לדחייה או כאשר המשיב הגיש בקשה לדחיית הערעור על יסוד תקנה 431. עוד נטען, כי אף אם נרשם הערעור לדחייה ליום 11.1.06, נמחק קודם לכן. מוסיף המבקש, כי אי הפקדת הערבון לא נבעה מזלזול בבית המשפט אלא מפאת מצבו הכלכלי הקשה, ועל כן לא היה מקום למחוק את הערעור מבלי לדון בו לגופו. לבסוף נטען, כי אף אם כשל המבקש, ניתן היה לרפא את מחדלו בחיוב בהוצאות ולא להורות על מחיקתו של הערעור.

ד.

(1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. אי הפקדת ערבון במועד עלולה להביא למחיקת ערעור, כיוון ש"הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת ערבון במועד, אינו עניין של מה בכך. שכן, 'מערער שלא הפקיד את הערבון לא רק פגע בזכות המשיב לקבל ערובה להוצאותיו, אלא גם הימרה את פי בית המשפט'" (בש"א 2005/97 יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (הנשיא ברק)). אין חולק כי על פי תקנה 431, בטרם דחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון יש ליתן לבעלי הדין התראה על כך. התראה זו מאפשרת לבעל דין לטעון כנגד הדחייה (ח' בן-נון הערעור האזרחי (2004) 369), זאת – שהרי "הערעור אינו נדחה באופן אוטומטי" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 828). בבקשה נטען, כי

בענייננו לא מולאה מצוותה של תקנה זו. טענה זו מתקשה אני להלום. ביום 18.11.05, לאחר שהערבון לפי ההחלטה מיום 19.6.05 לא הופקד, הורה השופט שילה למבקש להפקיד את הערבון, שאם לא כן "יירשם הערעור לדחייה למועד הקבוע לדיון המקדמי, ללא כל הודעה נוספת". לדידי, החלטה זו יש לקרוא כקובעת, שבהעדרה של הפקדת ערבון יהא בידי השופט שיקול דעת האם לדחות את הערעור אם לאו מבלי ליתן התראה נוספת על כך (ראו ע"א 4552/04 אילמנקו חברה ישראלית לייצור מנורות בע"מ נ' הלבץ (לא פורסם) (הרשם י' מרזל)), ולפיכך די בה כדי לעמוד בדרישתה של תקנה 431, ולא היה צורך – לאחר שהמבקש הגיש ביום 8.1.06 "בקשה דחופה לדחיית מועד דיון" – בהודעה נוספת. כאמור, המבקש הותרה פעמיים (הפעם הראשונה בהודעה מיום 19.6.05), ולא היה צורך להוסיף ולהרבות הליכים. את התקנה 431 יש לפרש על-פי תכליתה, וזו הושגה בנסיבות כראוי. יתר על כן: בבקשה שהוגשה ביום 8.1.06 נימק המבקש מדוע לא יידחה ערעורו עקב אי הפקדת ערבון במועד (ראו בש"א 5822/02 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (טרם פורסם; פסקאות 11 - 12 לפסק דינה של השופטת נאור)), הוגשה תגובת המשיבה, ובפסק דינו מיום 10.1.06 נדרש בית המשפט המחוזי לנימוקי המבקש, ודחה אותם. מהמקובץ נלמד, כי למבקש ניתנה התראה בדבר דחיית הערעור וניתן לו יומו לטעון לעניין זה.

(2) אכן, ערעורו של המבקש לא נידון לגופו, אולם האחריות לכך רובצת לפתחו: העובדה שהערבון לא הופקד במשך שבעה חודשים (יוני 2005 - ינואר 2006) ושלא הוגשה בקשה לפטור מתשלום הערבון במשך תקופה זו היתה בעוכריו. בהקשר זה יצוין, כי בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי טען המבקש שביום 31.8.05 הוא נאסר ל - 15 יום בגין אי תשלום מזונות. עוד יצוין, כי ביום 6.11.05 עתר המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בבקשה לאיחוד תיקים בגין חוב (כולל) בסך 2,569,918 ₪. עולה מהאמור, כי המבקש היה מודע למצבו הכלכלי הקשה למצער מחודש אוגוסט 2005, והדעת נותנת שלפני כן, וכבר אז היה עליו לפעול בהקשר של הפקדת הערבון.

ה.

נוכח האמור, ובהיות הבקשה תחומה לדל"ת אמותיהם של הצדדים, ואינה מאלה שבגינן יישקל ערעור בגלגול שלישי, אין מקום להיעתר לה.