רע"א 10061/08 GOLD&HONEY נ. בנק הבינלאומי הראשון לישראל

1.

בפניי שלוש בקשות: האחת, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' קרת), בו נעתר לבקשת המשיב לאכיפת שעבודים ולמינוי כונס נכסים על נכסים של המבקשות; השנייה, בקשה לאחד את הדיון בערעור ובבקשת רשות הערעור שבכותרת ולקבוע כי העירבון שהופקד בגדר בקשת רשות הערעור ישמש גם כעירבון לעניין הערעור; השלישית, בקשה להקדמת הדיון בערעור.

2.

המבקשת 1 היא שותפות מוגבלת הרשומה גם בניו יורק וגם בישראל. המבקשות 3-2 הן חברות הרשומות בישראל. המבקשות, הנמצאות כולן בשליטה של משפחה אחת, הינן הבעלים (במבנה החזקה שאין צורך להיכנס לפרטיו) של עסק לייצור ולשיווק תכשיטים. ביום 14.9.94 חתמה המבקשת 2 על איגרת חוב לטובת המשיב. בגדר איגרת החוב, הוטל שיעבוד צף על נכסיה של המבקשת 2. המבקשות 1 ו-3 חתמו, במועדים שונים, על ערבות לחובותיה של המבקשת 2 כלפי המשיב. ביום 24.7.08 הודיע המשיב, כי הוא מעמיד את החוב לפירעון מיידי. באותו שלב עמד החוב, לטענת המשיב, על סך של יותר מ-53 מיליון ש"ח. ביום 27.7.08 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לאכיפת שעבודים ולמינוי כונס נכסים על נכסי המבקשות. ביום 28.9.08 הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי. על פי הנטען בבקשה, ביום 23.9.08 הגישו המבקשות 2-1 לבית המשפט הפדראלי של פשיטת רגל בניו יורק בקשה לפי Chapter 11 של United States Bankruptcy Code . בו ביום חל, מכוח החוק האמריקאי, צו להקפאת ההליכים לגביהן. המבקשות טענו, כי הצו האמריקאי מחייב גם את עיכוב ההליכים המתנהלים נגדן בישראל. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב הליכים, ועל החלטה זו הגישו המבקשות בקשה לרשות ערעור (רע"א 10061/08). בהמשך נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב לאכיפת שעבודים ולמינוי כונס נכסים על נכסיהן של המבקשות, ועל פסק דין זה הגישו המבקשות ערעור (ע"א 10803/08). הבקשה האחת הינה, כאמור, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עד להכרעה בערעור ובבקשת רשות הערעור.

3.

כידוע, הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מורכבת בעיקר משקלול ואיזון בין שני מרכיבים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (למשל, רע"א 8317/06 טהוליאן נ' מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (לא פורסם, 21.1.07)). בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכויי הטענות נגד ההחלטה שלא לעכב את ההליך בבית המשפט המחוזי אינם גבוהים. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שבקשת המשיב למינוי כונס נכסים הוגשה בארץ לפני שהוגשה הבקשה בארצות הברית ולאור קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשות נהגו בחוסר תום לב, כאשר חזרו וביקשו מטעמים שונים את דחיית הדיון בבית המשפט המחוזי, בעוד שלכאורה בסתר הן חתרו לנקיטת הליכים בבית המשפט האמריקאי. באשר לטענות בערעור, דומה כי לגבי השאלה מהו היקף השעבוד עליו חתמו המבקשות 1 ו-3 והאם הוא משתרע על נכסים מסוימים, אין לומר כי מדובר בערעור חסר סיכוי. עם זאת, טענות אלו של המבקשות מתייחסות רק לחלק מן הנכסים ואף אם תתקבלנה לא יהא בכך כדי לעצור כליל את הליך הכינוס. זאת ועוד, דומה כי באופן כללי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בבקשה לעיכוב ביצוע נטען, כי הכינוס מונע את הפעלת המפעל לייצור התכשיטים ובעקבותיו פוטרו מרבית העובדים שהועסקו בו. נוכח טענה זו קיימתי ביום 17.3.09 דיון, בו ביקשתי לבחון האם קיימת אפשרות מעשית להשיב את המפעל לפעילות, אם לשם מכירתו על ידי המשיב כעסק חי ואם עד להכרעה בערעור. בדיון התברר, כי לא קיימת כל תוכנית מעשית להפעלת המפעל. ביקשתי כי המבקשות יגישו תוך שבוע הצעה בה יפרטו כיצד ניתן להחיות את המפעל ומניין אמור להגיע המימון לשם כך. בא כוחן של המבקשות ביקש תקופה ארוכה יותר להגשת ההודעה, על מנת שניתן יהיה לבחון את מקורות המימון האפשריים. אולם, עד עתה, משחלפו מספר חודשים מאז הדיון, לא הוגשה כל הצעה. המסקנה המתבקשת מכך היא שבשלב זה לא קיימת תוכנית קונקרטית להחזרת המפעל לפעילות סדירה. משכך, איני רואה טעם לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.

כאמור, בשלב זה תלויים בפני בית משפט זה הן בקשת רשות ערעור והן ערעור. הבקשה לרשות ערעור מופנית נגד החלטת הביניים שלא לעכב את ההליכים. לכאורה, נבלעה החלטה זו בפסק הדין בעניין הכינוס והדרך להשיג עליה כעת היא במסגרת הערעור על פסק הדין. מכך עולה, לכאורה, כי יש למחוק את הבקשה לרשות ערעור (ראו, ע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(4) 411, 416-415 (1992); רע"א 2369/09 לגין אריזות מזון בע"מ נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 20.4.09)). המבקשות יודיעו עד ליום 26.8.09 האם מסכימות הן למחיקתה של הבקשה לרשות ערעור. במסגרת הודעתן, תוכלנה המבקשות לבקש כי אם תימחק הבקשה לרשות ערעור יוּתר להן לתקן את הודעת הערעור כך שהיא תתייחס גם להחלטת הביניים בנוגע לעיכוב ההליכים. המשיב רשאי להגיב להודעת המבקשות עד ליום 30.8.09. אם תימחק הבקשה לרשות ערעור, תתייתר מאליה הבקשה בנוגע לאיחוד הדיון ולזקיפת העירבון שהופקד בגדר בקשת רשות הערעור גם לגבי הערעור. באשר לבקשה להקדמת הדיון, הרי נוכח עומס התיקים בבית משפט זה וסדרי העדיפויות המתחייבים, לא ניתן להיעתר לבקשה.

5.

התוצאה היא שהבקשה לעיכוב ביצוע והבקשה להקדמת הדיון נדחות. באשר לבקשה לאיחוד הדיון ולזקיפת העירבון, זו תוכרע ככל שיהיה צורך בכך לאחר שתוגשנה ההודעות כאמור בסיפא של הפיסקה הקודמת. גם בעניין שכר טרחת עורך דין לגבי הבקשות יוחלט בהמשך.