רע"א 10068/17 עבלה אלחמדיה נ. רשות מקרקעי - מחוז דרום

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 6.12.2017 (ע"א 4571-12-17, השופטת הבכירה ש' דברת ), ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית משפט השלום בבאר שבע ביום 13.10.2017 (ה"פ 42645-08-17, השופט י' ברוזה ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורן של הבקשות שבפני בהליכי פיקוח הנוגעים למבנה בישוב אבו תלול, שבו מתגורר שבט אל אעצם. להשלמת התמונה יצוין כבר עתה שנטען – וכך נקבע בפסקי דין של הערכאות הקודמות – כי המבנה ממוקם בגוש 1000151 המצוי בהליכי הסדר, וכי עוד בשנת 1973 הגיש סבה של המבקשת תביעת בעלות שנסבה על המקרקעין שעליהם ניצב המבנה (להלן: המקרקעין ) אך זו לא הוכרעה (מטעמים שלא הובהרו).

3.

ביום 13.3.2017 סייר פקח של רשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה, בסביבת המקרקעין והבחין במבנה, שהיה מצוי בשלבי בניה. הפקח, שסבר כי מדובר בפלישה למקרקעי ציבור, מילא והדביק על המבנה טופס התראה, שכלל דרישה לסילוק ידה של המבקשת מהמקרקעין, והודעה כי בכוונתה של המשיבה לפעול לפינויים. בהמשך לכך, ביום 29.3.2017 הגיש הפקח תלונה במשטרה על הפלישה, וביום 8.6.2017 הוצא צו לסילוק יד מהמבנה ולפינוי מקרקעי ציבור לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשנ"א-1981 (להלן בהתאמה: הצו ו- חוק מקרקעי ציבור ). הצו הודבק למבנה ביום 12.6.2017, בעת שלא נכח איש במקום.

4.

ביום 15.8.2017 הגיעו למבנה נציגי המשטרה על מנת להתריע על הצורך בפינוי. בשלב זה, פנתה המבקשת למשיבה על מנת לבטל את הצו, אולם בקשתה נדחתה.

5.

בהמשך לכך, המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה במתכונת של המרצת פתיחה לביטול הצו. בעיקרו של דבר, טענה המבקשת כי היא מחזיקה בזכויות במקרקעין מתוקף תביעת הבעלות שהוגשה על ידי סבה המנוח, כך נטען, כבר בשנת 1973. כמו כן, המבקשת טענה כי המבנה משמש למגורי משפחתה מאז ילדותה, וכי עבודות הבניה שבגינן הוצא הצו היו בעלות אופי של שיפוץ המבנה הקיים. על כן, לשיטת המבקשת לא התקיימו במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור להוצאת צו (המגבילים את משך הזמן שבו ניתן לפעול ממועד התפיסה). מנגד, טענה המשיבה, בעיקרו של דבר, כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח בעלות בקרקע, וכי אפילו אם תתקבל טענתה כי אך שיפצה מבנה קיים – עדיין מדובר בבניה בלתי חוקית.

6.

ביום 13.10.2017 דחה בית משפט השלום את התביעה שהגישה המבקשת, בקבעו כי תביעת הבעלות שהגיש סבה של המבקשת בשנת 1973 ולא הוכרעה אינה

מקימה כשלעצמה זכויות בקרקע, ומדובר אפוא במקרקעי ציבור. כמו כן, לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפניו, ובכלל זאת תצלומי אוויר, דחה בית משפט השלום את טענתה של המבקשת כי אין מדובר בבניה חדשה אלא בשיפוץ מבנה קיים. בית משפט השלום הורה למבקשת לפנות את המבנה עד ליום 1.12.2017, וכן קבע כי אם לא תעשה כן תוכל המשיבה לבצע את הצו בתוך 60 ימים מאותו מועד.

7.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום, ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע של צו הפינוי עד להכרעה בערעור. ביום 6.12.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת "נמוכים ביותר" נוכח התרשמותו כי החלטתו של בית משפט השלום מעוגנת היטב בהוראות החוק ומבוססת על התשתית הראייתית שהוצגה בפניו. משקבע כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר, לא מצא בית המשפט המחוזי כי יש מקום להידרש למאזן הנוחות. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי הגם שהנזק הצפוי למבקשת מהריסת ביתה הוא גדול, הרי שבמקרים מסוג זה יש ליתן משקל גם לאינטרס הציבורי בשמירה על מקרקעי ציבור ובמניעת פלישה אליהם שלא כדין. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי גם בעובדה שהמבקשת עשתה דין לעצמה בכך שהגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע שלושה ימים לאחר שחלף מועד הפינוי שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום יש כדי להטות את הכף נגד מתן הסעד המבוקש.

8.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 13.12.2017 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר שהגישה המבקשת בקבעו כי אין היא מחדשת בהשוואה לטענות שכבר הועלו בבקשה לעיכוב ביצוע.

הבקשה לרשות ערעור והתשובה לה

9.

הבקשה שבפני מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע צו הפינוי עד להכרעה בערעור.

10.

בבקשה עומדת המבקשת על הקשיים החוקתיים העולים לשיטתה מפינויה מביתה, תוך פגיעה בקניינה ובזכותה לקורת גג. המבקשת סבורה כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לנזק הדרמטי שייגרם לה עקב פינויה, בהתחשב בכך שלטענתה המקרקעין מוחזקים על-ידי משפחתה שנים רבות, כמו גם בעובדה שהפינוי יותיר אותה ללא קורת גג. לשיטת המבקשת, נזק זה מצדיק את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע הצו. כמו כן, המבקשת טוענת כי סיכויי ערעורה להתקבל גבוהים, בשל פגמים שנפלו בצו. לבסוף, נטען בבקשה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מהעובדה שהמבנה קיים שנים רבות, כמו גם מהאופק התכנוני של האזור.

11.

בהחלטתי מיום 26.12.2017 הוריתי כי המשיבה תגיש תשובתה לבקשה לרשות ערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה. כמו כן הוריתי כי פינויו של המבנה יעוכב עד למתן החלטה אחרת.

12.

בהתאם לכך, ביום 9.1.2018 הגישה המשיבה את תשובתה, ובה טענה כי דין הבקשה להידחות – הן מכיוון שאינה עומדת באמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה לעניין זה, והן לגופו של עניין, נוכח סיכויי הערעור הנמוכים. כמו כן מבקשת המשיבה להדגיש בתגובתה את האינטרס הציבורי בשמירה על מקרקעי הציבור מפלישות שלא כדין, בפרט תוך שימוש בכלים שמקנה חוק מקרקעי ציבור. לבסוף טוענת המדינה כי השיהוי שבו הוגשה הבקשה צריך להוביל אף הוא לדחייתה.

דיון והכרעה

13.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת התשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה. בהמשך לכך, החלטתי לקבל את הערעור ולהורות על עיכוב ביצוע כמבוקש.

14.

בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע נדרש בית המשפט לבחון שני שיקולים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אכן, נטייתו של בית המשפט שלערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים היא מצומצמת. עם זאת, בנסיבות העניין, השתכנעתי כי הנזק שיגרם למבקשת מפינויה מטה את מאזן הנוחות לטובתה באופן מובהק, עניין שלא נבחן למעשה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

15.

כידוע, בין השיקולים של סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שכאשר הפגיעה במבקש היא כזו שעתידה להסב לו נזק משמעותי במיוחד, תיטה הכף לקבל את הבקשה אף כאשר סיכויי הערעור נדמים נמוכים. בפרט, נטייתו של בית המשפט תהיה לקבל בקשה לעיכוב ביצוע עת מדובר בהחלטה שעניינה פינוי של המבקש מביתו, בהתחשב בכך שהפינוי עלול לגרום לנזק בלתי הפיך (ראו למשל: רע"א 3924/16 עקילה נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח , פסקה 14 (22.6.2016)). אני סבורה כי יישומם של עקרונות אלה על נסיבות המקרה דנן מטה את הכף לעבר היענות לבקשה לעיכוב ביצוע. בכלל זאת נתתי את הדעת לכך שלפגיעה האינהרנטית הנובעת מפינויו של אדם מביתו מתלווים בעניינה של המבקשת קשיים נוספים, בהתחשב בטענתה לישיבתה הממושכת בשטח וכן בנסיבותיה האישיות – כפי שאלו מצטיירים מהמסמכים שצורפו לבקשה ומטענות שהועלו בבית המשפט המחוזי. בהקשר זה, לא למותר לציין כי במסגרת בחינתו של מאזן הנוחות יש ליתן משקל אף לפגיעה בילדיה של המבקשת – אשר משוקעים בסביבת מגוריה הנוכחית ולומדים בה, כפי שעולה מעיון בדו"ח האגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית (שצורף כנספח לבקשה).

16.

יובהר, כי אכן אין מקום להקל ראש בשיקולים שעניינם האינטרס הציבורי והחשיבות הנודעת לשמירה על מקרקעי ציבור מפני השתלטות שלא כדין (ראו בהקשר זה: רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל – מחוז תל אביב , פסקה 15 (20.5.2015)). יחד עם זאת, בהתחשב במכלול הנסיבות, במחלוקת באשר למועד שבו החלה ישיבתה של המבקשת במקום ובפרט בפגיעה המשמעותית שעתיד הפינוי להסב למבקשת – מצאתי כי אין בשיקולים אלה כדי להטות את הכף במקרה דנן.

17.

סוף דבר: הערעור מתקבל. פינויו של המבנה יעוכב עד למתן הכרעה בערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי.