פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10086/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
רות מאיה רוזוליו
נ ג ד
המשיבה:
עירית ירושלים
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.12.2017 בע"א 29459-12-17
(ניתנה על ידי השופטת
ג' כנפי-שטייניץ
)
בשם המבקשת:
בעצמה
בשם המשיבה:
עו"ד פיני ויקסלבוים
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ ) מיום 20.12.2017 בע"א 29459-12-17, בגדרה התקבלה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' פורר ) מיום 4.12.2017 בת"א 35937-06-17, אך זאת בכפוף להפקדת 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט.
2.
בבעלות המשיבה, עיריית ירושלים, דירה המשמשת את החטיבה לקידום נוער וצעירים לצורך שיכון צעירים לתקופה מוגבלת במהלך תכנית טיפול. כך, בסוף שנת 2014 אפשרה העירייה למבקשת, ילידת 1991, לשהות בדירה על מנת לקדם תכנית לשיקומה. בחודש יוני 2017 הגישה העירייה לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפינויה של המבקשת מהדירה, בטענה כי ניסיונותיה של העירייה לקדם עמה תכנית שיקום נתקלו בסירוב מצידה וכי המבקשת סירבה לחתום על חוזה להסדרת תנאי שהייתה בדירה. עוד טענה העירייה כי הדירה נחוצה לה על מנת לשכן בה צעירים אחרים הלוקחים חלק בתכנית שיקום. המבקשת טענה מצידה כי זכות המגורים בדירה הוענקה לה ללא תנאי או הגבלה, ומהווה מתנה שהעירייה אינה יכולה לבטלה. בית המשפט קיבל את תביעת העירייה וקבע בפסק דינו כי אין כל בסיס עובדתי ומשפטי לכך שהדירה או זכות המגורים בה ניתנו למבקשת במתנה, וכי מצבה של המבקשת, אשר בגינו נכנסה להתגורר בדירה, אינו יכול להקנות לה זכויות שלא על פי דין. לפיכך, הורה בית המשפט למבקשת לפנות את הדירה ולהשיב את החזקה בה לתובעת עד ליום 11.12.2017. לאחר מכן, לבקשת המבקשת, בית המשפט עיכב את פינוי הדירה עד ליום 24.12.2017.
3.
על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, כי לאור מצבה הכלכלי והעובדה כי אין לה מקום מגורים חלופי משמעות פינויה מהדירה היא כי תאלץ לגור ברחוב, ועל כן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה.
העירייה בתגובתה טענה כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי הדירה, שכעת שוכנת בה המבקשת לבדה, שימשה בעבר לשיכון 4-5 צעירות במצוקה, כך שבכל רגע בו המבקשת ממשיכה להחזיק בדירה נמנעת מהן האפשרות לשיקום. בהחלטה מיום 20.12.2017 קבע בית המשפט כי סיכויי הערעור נחזים להיות קלושים, אך היות ופינוי המבקשת מהדירה עלול להוביל לקושי בהשבת מהצב לקדמותו החליט, לאחר התלבטות, להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פינוי המבקשת מהדירה עד להכרעה בערעור, בכפוף להפקדתה 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט עד ליום 31.12.2017.
4.
על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפני, ועמה בקשה לעיכוב פינויה מהדירה. בבקשת הרשות לערער חוזרת המבקשת על טענותיה באשר לסיכויי הערעור, מצבה הכלכלי ומשמעות פינוי הדירה עבורה. לטענתה, אין בידה אפשרות לגייס את סכום הכסף להפקדה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.
העירייה, אשר בהתאם להחלטתי מיום 26.12.2017 התבקשה להתייחס בתשובתה לאפשרות לשכן דיירות נוספות יחד עם המבקשת בדירה עד להכרעה בערעור, טענה כי אינה רואה מקום לשכן צעירה נוספת בדירה כדי לא לפגוע בסיכויי השיקום של אותה צעירה. נטען כי בעבר גרה עם המבקשת צעירה נוספת, אך נוכח התנהגות המבקשת כלפיה, זו נאלצה לעזוב את הדירה. כמו כן, נטען כי העירייה לא יודעת מה מצבה הפיזי של הדירה והאם בכלל ניתן לשכן בה דיירות נוספות, ובכוונתה לשפץ את הדירה בטרם תכניס אליה דיירות אחרות מתוך רשימת ההמתנה הארוכה של נערות הזקוקות לדירה לצרכי שיקום.
5.
איני רואה מנוס מדחיית הבקשה. הלכה פסוקה היא, כי אין בית משפט זה מתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים ( רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (15.5.1997); רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד אשכנזי, כונס נכסים (5.11.2009); רע"א 9792/17 ראפת יאסין תשתיות בע"מ נ' זרם הנביאים בע"מ (20.12.2017)). בית המשפט המחוזי לקח בחשבון בהחלטתו את הנזק הצפוי להיגרם למבקשת מהתניית עיכוב פינויה בהפקדת סכום כספי, ולאור טענותיה של העירייה בדבר הצורך בדירה לשיכון ושיקום נערות אחרות, לא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
6.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. החלטת בית משפט קמא תיוותר בעינה. הפינוי יעוכב עד ליום 16.1.2018. לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בטבת התשע"ח (4.1.2018).
ש ו פ ט