רע"א 10114/17 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש, יליד 1946, עבר ניתוח בבית החולים כרמל להסרת כיס המרה ביום 3.11.2004. הניתוח גרם לדלף בדרכי המרה ושבוע לאחר מכן, ביום 9.11.2004, נערך ניתוח נוסף בבית החולים לצורך תיקון הדלף. בעיותיו הרפואיות של המבקש נמשכו והובילו לניתוח שלישי לניקוז דרכי המרה, שנערך ביום 16.10.2005 בבית חולים רמב"ם.

2.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בחיפה (השופט ר' חדיד ) תביעה נזיקית נגד המשיבים בגין התרשלות בטיפול הרפואי, לרבות במהלך שני הניתוחים הראשונים. במסגרת ההליך, מונה מומחה מטעם בית המשפט (ד"ר אביגד) שקבע למבקש נכות רפואית צמיתה בשיעור של 35%. בפסק דין מיום 16.9.2013, נדחתה התביעה (להלן: פסק הדין הראשון ). נקבע כי הסיכון של פגיעה בדרכי המרה הוא סיכון מוכר שהתממשותו אינה מעידה על התרשלות. בנוסף נקבע, כי גם הטיפול במבקש לאחר הניתוח הראשון לא היה רשלני, והוא הדין לניתוח השני.

המבקש ערער על פסק הדין הראשון. פסק הדין בערעור ניתן ביום 27.10.2014, ובו נקבע כי בית משפט השלום הסתמך, לצורך הכרעה בשאלת החבות, על עדותו של המומחה מטעם בית המשפט, על אף שהמומחה לא ראה עצמו כמי שהתבקש להכריע בשאלה זו ולא מיצה את הבירור הנדרש. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי (השופטים י' גריל ; ב' טאובר ; ס' ג'יוסי ) להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף (פרופ' עיד) מטעם בית המשפט. כך נעשה, וביום 26.3.2017 ניתן פסק הדין השני . בית משפט השלום שב ודחה את מרבית טענותיו של המבקש, אך קבע כי אכן הוכחה התרשלות של המשיבים לאחר הניתוח השני. לאחר ניכוי אשם תורם שיוחס למבקש, נפסק לזכותו פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין כאב וסבל, ו-3,000 ₪ עבור עזרת צד ג'.

פסק הדין השני גרר ערעורים מזה ומזה, ובית המשפט המחוזי נדרש למקרה פעם נוספת בפסק דינו מיום 27.11.2017, הוא מושא הבקשה שלפניי. בפסק דין זה, בוטלה הקביעה שהמשיבים התרשלו בכך ששחררו את המבקש מבית החולים לאחר הניתוח השני. בית המשפט המחוזי התערב בקביעה נוספת של בית משפט השלום. על יסוד חוות דעתו של פרופ' עיד, נקבע כי הניתוח השני היה מיותר, לא נערכו היוועצות ובדיקות נדרשות, והניתוח היה צריך להתבצע במרכז רפואי בעל מומחיות מתאימה בכירורגיה הפטובילארית (בתחום הכבד). עוד נקבע, כי גם התיעוד של הניתוח השני היה לקוי. נוכח קביעות אלה, נפסק לזכותו של המבקש פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין כאב וסבל, ו-10,000 ₪ עבור עזרת צד ג', בתוספת שכ"ט והוצאות משפט.

3.

הבקשה שלפניי היא, אפוא, בקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק הדין בערעור על פסק הדין השני. במסגרת הבקשה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה "משלא דן בטיעון המרכזי בערעור שהוגש לפניו כי הנזק הרציני שנגרם למבקש ואשר חייב ביצוע הניתוח השלישי נגרם רובו ככולו בניתוח השני". נטען כי לאחר הניתוח השני, מצבו של המבקש החמיר, הוא אושפז לתקופה ממושכת וסבל מצהבת קשה. צויין כי הוכרה אצל המבקש נכות רפואית, ונטען כי מאז הניתוח השני הוא סובל ומוגבל, ואף היה בידו להשֹתכר אלמלא הנזק שנגרם לו. בנוסף נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך שבית משפט השלום לא התיר למבקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה נוספות, לאחר שבית המשפט הפנה שאלות כאלה מיוזמתו. המבקש אף חזר והעלה טענות להעדר הסכמה מדעת, לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", ובשולי הדברים נטען כי היה מקום לפסוק לטובת המבקש ריבית מלאה והוצאות משפט בסכום גבוה יותר.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף. אמות המידה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" – ידועות ומושרשות (ראו, בין רבים אחרים, רע"א 1513/17 פלונית נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (27.2.2017) ). הבקשה אינה מגלה עילה כלשהי למתן רשות ערעור, באשר איננה חורגת בכהוא זה מעניינו הפרטני של המבקש, ואף נסבה ברובה על קביעות עובדתיות. לאחר העיון, אף לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין. פסק הדין מושא הבקשה הוא מנומק ומפורט. זו הפעם השניה שבה נדרש בית המשפט המחוזי לעניינו של המבקש, ובשתי הפעמים הערעור התקבל. העובדה שהמבקש לא קיבל את כל מבוקשו, ודאי איננה מצדיקה להידרש לעניינו במסגרת הליך משפטי נוסף. נוכח האמור בבקשה, יובהר כי "אין בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה,

כדי להוות עילה למתן רשות ערעור" ( רע"א 8499/17 אלחלים נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (11.2.2018)); על אחת כמה וכמה, כאשר בענייננו ערכאת הערעור קיבלה את הערעור מטעמו של המבקש, ולא להיפך.

למעלה מן הצורך אציין כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הניתוח השני היה מיותר ועיכב את הטיפול בנזק שנגרם בניתוח הראשון, אך הניתוח השני לא גרם נזק נוסף, כפי שטען המבקש (פסקאות 68-63, 73-72 לפסק הדין). בנוסף, פסק דין בערעור אינו חייב להתייחס לכל תג ותג בטענותיו של המערער ( ע"א 5179/11 פלוני נ' מדינת ישראל (26.5.2013)), ולמעשה בית המשפט המחוזי הבהיר את דרך הילוכו לעניין אומדן הנזק, לרבות דחיית הטענה בדבר אבדן השתכרות (פסקאות 80-78).

5.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, ונוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, לא ייעשה צו להוצאות.