רע"א 10180/08 חיים וייס נ. מדינת ישראל-משרד הבריאות

1.

בהליך שבכותרת התעוררה שאלת סיווג ההליך, כערעור בזכות או שמא כבקשת רשות ערעור. המבקש טען לפני כי המ דובר בערעור בזכות בעוד שעמדת המשיבה היא כי למבקש עומדת הזכות להגיש בקשת רשות ערעור בלבד.

2.

ההליך עצמו עניינו בהשגה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (מיום 16.9.08). בפסק דין זה דחה בית המשפט קמא ערעור על החלטת שר הבריאות להתלות את רישיונו של המבקש כרוקח, לתקופה של 5 שנים. החלטה אחרונה זו התבססה על המלצת הוועדה הפועלת מכוח סעיף 56 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], תשמ"א–1981 (להלן: פקודת הרוקחים). כיצד יש להשיג על פסק-דין בנדון? תשובתי לשאלה זו הינה כפי עמדת המשיבה, כלומר כי יש להמשיך ולברר הליך זה כבקשת רשות ערעור, כפי שאכן הוגש. בעניין הנדון לא מצאתי טעם להבחנה בין הליכי המשמעת כנגד רופאים לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976 לבין הליכי משמעת כגון אלו דנן שלפי סעיף 56 לפקודת הרוקחים. בהקשר הליכי המשמעת שלפי פקודת הרופאים נקבע כבר כי ההשגה לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בערעור, תהא ברשות (ראו רע"א 8074/06 זיידאן נ' שר הבריאות (לא פורסם 1.2.07); ע"א 3730/07 לומקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם 12.11.07)). לא מצאתי טעם להסדר שונה בכל הנוגע להליכי המשמעת של רוקחים לפי פקודת הרוקחים, אם בלשון החוק ואם בתכליתו, והנימוקים המפורטים שהובאו לנדון במסגרת רע"א 8074/06 הנזכר, ועיקרם הרכב הוועדה, סמכות השר ומהות ההליך חלים לדידי גם בהקשרנו אנו שאינו שונה. ודוק: ער אני לטענתו החלופית של המבקש

- העולה ביתר שאת מתגובתו שמיום 24.12.08 לפיה עת פנה בעתירה לבג"ץ בנדון (בג"ץ 587/06, עתירה שנמחקה בהסכמה), השיבה המשיבה כי ניתן יהיה להשיג לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי. אולם, לא מצאתי בציטוט מן התגובה הנדונה התחייבות כי ההשגה לערכאה זו תהיה בזכות דווקא, אלה בהתאם להליך עצמו. מעבר לכך, וגם אם מסקנתי בנדון היתה אחרת, אין במניעות נטענת זו בכדי לשנות את דיני הסמכות העניינית שבנדון, ובכלל זה היות ההשגה לבית משפט זה ברשות, ואלו עומדים על רגליהם שלהם מכוח פסק הדין ברע"א 8074/06 הנזכר.

3.

התוצאה היא אפוא כי ההליך יוסיף ויתברר כבקשת רשות ערעור. אין צו להוצאות בשים לב לאי הבהירות לכאורה ששררה בנדון.