ע"א 3730/07 ד"ר יעקב לומקין נ. מדינת ישראל

1.

עניינו של הליך זה – ערעור על החלטת בית המשפט

המחוזי בירושלים מיום 14.3.07, בה נדחתה השגה של המערער על צו של שר הבריאות לבטל את רישיונו של המערער, והכל כקבוע בסעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: פקודת הרופאים). לאחר הגשת הערעור, והוצאת צו לסיכומים בכתב, ביקשה המשיבה את מחיקתו מן הטעם שלמערער לא עומדת זכות לערער בנדון אלא אפשרות לבקש רשות לערער בלבד. זאת, שכן הסמכות לדון בהשגה על החלטה של שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים הועברה מ בית המשפט העליון ל בית המשפט המחוזי והערעור על החלטה בערעור כאמור ל בית משפט זה הינה ברשות, והכל כפי שנקבע ברע"א 8074/06 זיידאן נ' שר הבריאות (לא פורסם, 1.2.07). המערער מתנגד לבקשה. לשיטתו, הסמכות לדון בהשגה על החלטת שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים הועברה מ בית המשפט

העליון ל בית המשפט

המחוזי בשבתו כ בית משפט

לעניינים מנהליים. את ההשגה על החלטת שר הבריאות הנזכרת יש לראות כעתירה מנהלית, היות ומ דובר בהחלטה של רשות. ערעור על החלטה בעתירה מנהלית הינו ערעור בזכות ל בית משפט זה (כאמור בסעיף 11 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן חוק בתי משפט לעניינים מנהליים) וממילא הוגש ערעור זה כדין. לחלופין – יש להאריך המועד להגשת בקשת רשות ערעור נוכח אי הבהירות שבדין בסוגיה שלעיל.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקת הערעור להתקבל. ברע"א 8074/06 הנזכר נקבע בבירור על ידי כב' השופטת ע' ארבל (בסעיף 6 להחלטה) כי הסמכות לדון בהשגה על החלטת שר הבריאות על פי סעיף 41 לפקודת הרופאים הועברה מ בית המשפט העליון ל בית המשפט המחוזי, תוך הנמקה מדוע לצד העברת ענייני הסדרת העיסוק ל בית המשפט לעניינים מנהליים, נותרו ענייני המשמעת – ובכלל זה סעיף 41 לפקודת הרופאים – ב בית המשפט המחוזי, והכל בשל האופי המעין פלילי של הליכים אלו (ראו עוד לעניין זה, עמ"נ 253/05 (מנהלי- ת"א יפו) נאזוב נ' שר הבריאות (לא פורסם, 14.11.05); ראו עוד והשוו בג"ץ 11213/05

פלונית נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (לא פורסם, 17.7.06)). עוד נקבע בהחלטה הנזכרת ברע"א 8074/06 כי נוכח היות ההליך הראשוני בעניין כגון דא הליך מעין שיפוטי, הרי שההשגה עליו ל בית המשפט המחוזי הינה בזכות והשגה ל בית המשפט

העליון על החלטת בית המשפט

המחוזי היא אפוא ברשות. על יסוד קביעה זו, אין בידי לקבל את טענות המערער בנדון, אם לעניין הסמכות העניינית לדיון בבית המשפט קמא, כמו גם לעניין קיומה של זכות ערעור לבית משפט זה. ער אני להשגות שונות שיש למערער על הליך ההנמקה שברע"א 8074/06 הנזכר, אולם אין מקום להשגות מעין אלו בהליך שלפני, וזאת בשים לב להלכה שנקבעה בנדון. מכאן, שיש לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת הערעור דנן.

3.

ודוק: מודע אני לטענתו החלופית של המערער, ולפיה גם אם הסמכות נתונה היתה מדעיקרא ל בית המשפט

המחוזי, ולא ל בית המשפט

לעניינים מנהליים, הרי שבמקרה ספציפי זה הסמכות הוקנתה בכל זאת ל בית המשפט לעניינים מנהליים. טענה זו מבסס המערער על העובדה כי מלכתחילה הוגשה ההשגה על החלטת שר הבריאות במקרה דנן ל בית משפט זה עוד בשנת 2005 והכל במסגרת ע"א 8096/05. בערעור האמור נתבקשה העברת התיק והוחלט על ידי (ביום 10.11.05) כי "נוכח תיקון חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ובהסכמת הצדדים, יועבר ההליך שבכותרת ל בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים וידון שם". ממילא, טוען המערער, יש לראות את הדיון שנתקיים ב בית המשפט המחוזי במקרה דנן כאילו נתקיים על ידי בית המשפט

לעניינים מנהליים וממילא עומדת לו הזכות לערער על ההחלטה בעניינו. אין בידי לקבל טענה זו, וזאת ממספר טעמים: ראשית , אין חולק כי ההחלטה במקרה זה נתקבלה על ידי בית המשפט

המחוזי ולא על ידי בית המשפט

לעניינים מנהליים, וזאת למרות ההחלטה הנזכרת בע"א 8096/05. אשר על כן, גם אם נפל פגם לכאורה בהחלטה המעבירה את התיק, החלטה שנתקבלה טרם ההכרעה שנפלה בנדון ברע"א 8074/06 הנזכר, נרפא פגם זה בכך שהדיון נערך לבסוף לפני הערכאה שהוסמכה לכך בדין, כלומר בית המשפט

המחוזי (השוו עע"ם 7151/04 הטכניון מכון טכנולוגי נ' דץ , פ"ד נט(6) 433 (2005)). שנית , מן החומר שלפני אין עולה כי מי מבעלי הדין סבר כי בית המשפט המחוזי, שדן בהשגה, לא היה מוסמך לעשות כן ואף המערער – בהודעת ערעורו ל בית משפט זה - לא טען כאמור. על רקע זה אין לדידי מקום להיזקק לטענת המערער לעניין תחולת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 על העניין, טענה שאינה אלא טענת חוסר סמכות עניינית בנסיבות המקרה; טענה שספק אם יש לקבלה כפשוטה בהקשר זה של קיום דיון לפני בית המשפט המחוזי ולא לפני בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו עע"ם 7151/04 הנזכר; כן ראו והשוו יורם רבין

ותמיר שאנן, "הסמכות העניינית בעתירות בענייני חינוך" , הפרקליט מט 257 279-281 (2007)).

4.

הנה כי כן, משעה שהדיון נתקיים לפני בית המשפט המחוזי, יש כאמור להחיל על מקרה זה את הכלל שנקבע ברע"א 8074/06 האמור ולברר ההליך דנן כבקשת רשות ערעור. התוצאה היא על כן כי דין הערעור שבכותרת להימחק. אשר לבקשה החילופית להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, נחה דעתי כי יש להיעתר לה. כך הדבר אם בשל השלב הדיוני בו הועלתה טענת המחיקה מטעם המשיבה והיעדר ההסתמכות על האיחור הגלומה בכך; אם בשל אי הבהירות שיכול ונוצרה בנסיבות מקרה זה נוכח ההחלטה בע"א 8096/05. בקשת רשות ערעור תוגש תוך עשרה ימים מעת ההמצאה. הפרש האגרה יושב למערער. הערבון שהופקד בתיק זה יועבר לתיק רשות הערעור – כי יפתח. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בהליך זה.