רע"א 1053/20 צבי צווייג נ. אברהם אינגבר

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות ) בהפ"ב 57222-05-18 מיום 9.1.2020, בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לבטל פסק בוררות שניתן על ידי בית דין צדק – נתיבות חיים (להלן: בית הדין ).

הרקע לבקשה

1.

המבקשים, יחד עם תובעים נוספים בהליך הבוררות, השקיעו כשני מיליון דולר ארה"ב בהשקעות ששווקו על ידי חברת Wextrust Securities (להלן: WS ), אשר נוהלו לאחר מכן על ידי חברת Wextrust Capital (להלן: WC ). הכספים שגויסו הושקעו במיזמים ופרויקטים שונים בארה"ב באמצעות חברות אמריקאיות נפרדות (להלן: קרנות ההשקעה ). המשיבים היו בעלי מניות בחברת WS ונציגים מורשים שלה והם שיווקו לחלק מהתובעים את ההשקעה בחברת WC באופן אישי. בנוסף, משיב 2 היה גם בעל תפקיד בחברת WS .

2.

בעקבות דו"ח של החוקרת גב' תמרה הלר מטעם ה- Securities and Exchange Commission (להלן: SEC ) האמריקאי, ה- SEC

הפסיקה את פעילותה של WC ביום 11.8.2008, בשל עבירות מרמה חמורות שמנהלי החברה היו חשודים בביצוען. בין היתר, החברה נחשדה בגיוס יתר של השקעות במיזמים שונים בסך כולל של כ-20 מיליון דולר ארה"ב, העברת כספים

בין קרנות השקעה שונות ועוד. בעקבות כך, מינה בית משפט בארה"ב כונס נכסים ( Receiver ) לכל השקעותיה של

WC שתפקידו היה לחקור ולנהל תביעות נגד האחראים למעשי המרמה, לכנוס את נכסי החברה ולחלק את הכספים בין המשקיעים באופן יחסי להשקעתם.

3.

מלבד ההליך בארצות הברית, פנו הצדדים להליך בוררות בבית הדין. בתביעתם לבית הדין טענו המבקשים כי המשיבים אחראים להפסדים שנגרמו להם. בין היתר נטען כי למשיבים לא היו רישיונות לעסוק בתחום שיווק השקעות וכי הם הסתירו עובדה זו מהמבקשים. בנוסף טענו לניהול לא תקין של WC ; ביצוע גיוס יתר בהשקעות השונות; העסקת מנהל שהורשע בעבר בעבירת מרמה; גיוס השקעות גם לאחר שהתגלו אי סדרים בפעילות WC ; העברת כספים בין קרנות השקעה שונות; אי נקיטת פעולות מספיקות לצורך הצלת ההשקעות של התובעים.

4.

בפסק בוררות חלקי, ארוך ומנומק שניתן ביום כ"ה בניסן תשע"ח (10.3.2018) ולאחר שהתקיימו כשלושים דיונים במשך כשש שנים, נחקרו עדים רבים והוגשו קלסרים ומסמכים רבים כראיות, קבע בית הדין כי הוא שוכנע שהקמת WS

נבעה מצורך אמיתי של מקימיה, ולא כחלק מקנוניה או על מנת שתשמש מסווה לפעילות של מנהלי WC . כמו כן, נדחתה עמדת התביעה בארצות הברית בקשר למשיבים, שעה שלא נוהל הליך משפטי נגדם, לא התקבלה הכרעה שיפוטית בעניינם והם לא קיבלו הזדמנות להתגונן מפני הטענות נגדם. עוד נקבע כי בהיעדר ראיות, לא ניתן להוכיח כי המשיבים ידעו על עברו הפלילי של המנהל שהועסק בחברת WC . ביחס למבקש 1 נקבע כי הוא המשיך להשקיע דרך החברות אף לאחר שנודע לו על עברו הפלילי של אותו מנהל. בית הדין אף דחה את הטענות בקשר לגיוס יתר ולהפרת חובת הזהירות על ידי המשיבים. ביחס לסוגיה זו קיבל בית הדין את עדותו של העד המומחה מטעם המשיבים, מר הווארד ספינדל (להלן: ספינדל ) , למרות שציין כי אין צורך בחוות דעתו כדי להגיע למסקנות העולות ממנה. בסופו של דבר, קבע בית הדין בפסק הבוררות החלקי כי המשיבים אינם אחראים להפסדים שנגרמו למבקשים בהשקעות בחברת WC והם אינם חייבים להשיב את דמי התיווך שקיבלו עבור השקעות אלה.

5.

המבקשים לא השלימו עם פסק הבוררות החלקי והגישו בקשה לביטולו בטענה כי הוא מנוגד לתקנת הציבור. עיקר טרונייתם של המבקשים נגעה למעורבותו האישית של ספינדל ברישום WS . עוד טענו כי לא ניתנה להם הזדמנות ראויה לטעון את טענותיהם ולהביא ראיותיהם, שכן נבצר מהם לחקור את ספינדל. בית הדין אף סירב להתייחס לחלופת מיילים שהציגו לפניו, הנוגעת לתביעה לשיטתם, ולהקלטה המוכיחה לכאורה את טענותיהם, לאפשר את זימונו לעדות של מר יהושע רוזנצוויג (להלן: רוזנצוייג ), אחד מהמשקיעים, שנטען לגביו שחשש מתרמית ומכאן שהדבר היה צריך לעורר את חשדם של המשיבים. מנגד טענו המשיבים כי הבוררות התנהלה בצורה ראויה ופסק הבוררות ניתן לאחר שניתנה למבקשים הזדמנות להביא עדים רבים. עוד טענו כי לפי הסכם הבוררות היה על בית הדין לפסוק בהתאם לדין ומשלא עשה כן יש לבטל את פסק הבוררות.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות, מהטעם שהמקרה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), שעניינה ביטולו של פסק בוררות הנוגד את תקנת הציבור. בקשר לעדות המומחה של ספינדל, קבע בית המשפט כי מהות טענת המבקשים היא שבית הדין טעה כאשר הסתמך על מומחה אשר פעל עבור עסקיהם של המשיבים. אולם טעות בפסק בוררות אינה נמנית על עילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות. בית המשפט גם דחה את טענת המבקשים כי היה על בית הדין לפסוק בהתאם לדין. בהקשר זה קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים כי הדין אשר חל בבוררות, על פי הסכמת הצדדים, הוא דין תורה, אך בית הדין החליט, בהתאם להלכה, להחיל חלקים מהדין הזר על הסכסוך בין הצדדים. בית המשפט דן ודחה גם את טענת המבקשים כי נמנעה מהם האפשרות להביא ראיות לפני בית הדין וקבע, בין היתר, כי המבקשים לא הוכיחו שביקשו להזמין את רוזנצוויג לעדות וכי בהתאם להסכמת הצדדים היה פטור בית הדין מדיני הראיות.

מכאן הבקשה לפנַי.

7.

בבקשה (ויוער כי היא כתובה באופן המקשה עד מאד לברור ממנו את הבר מן התבן), שבים וטוענים המבקשים כי יש מקום לבטל את פסק הבוררות בשל העובדה שבית הדין לא אפשר להם להביא את ראיותיהם ובפרט נמנעה מהם האפשרות לחקור בחקירה נגדית את ספינדל.

8.

דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט בנושאי בוררות תוענק רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6107/19 תערוכות מסחר ובניו בע"מ נ' שרף , פסקה 8 (18.11.2019)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהחלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (ראו למשל: רע"א 3124/19 אופקים מעלה אדומים בע"מ נ' אילון , פסקה 5 (30.5.2019)). הבקשה דנא אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלה. המבקשים אכן טוענים כי מתעוררת בעניינם שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם של הצדדים. ברם, עיון בטענותיהם מלמד שהבקשה מתמקדת כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ובפסק הבוררות שיצא תחת ידו של בית הדין. אולם, אף אם המבקשים סבורים כי שגה בית הדין בפסק הבוררות ושגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת הביטול, אין בכך כדי להוות עילה להתערבות "בגלגול שלישי" לפני בית משפט זה. ויוער, כי עיון בפסק הבוררות החלקי ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי מגלה כי שניהם מפורטים ומנומקים היטב עד לפרטי פרטים ונדרשים לטענותיהם של המבקשים בהרחבה. קשה אפוא להלום את טענות המבקשים שבית הדין "ראה לעצמו חירות להתעלם מגבולות הגזרה של הבוררות" והיווה "עיר מקלט להלבנת עבירות מרמה פליליות". או כי "לא ניתנה להם הזדמנות ראויה לטעון את טענותיהם ולהביא ראיותיהם".

9.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.