רע"א 6107/19 תערוכות מסחר ובניו בע"מ נ. מרים שרף

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) מיום 2.7.2019 בהפ"ב 39716-04-18 ובהפ"ב 23704-05-18 בגדרו נדחתה בקשת ביטול פסק בוררות שניתן על ידי כב' השופט (בדימ') י' שמעוני (להלן: הבורר ).

1.

המבקשת, הנמצאת בשליטתו של מר יחזקאל כהן (להלן: כהן ), היא הבעלים של נכס מקרקעין ברחוב ארלוזורוב 55-53 בתל אביב (להלן: הנכס ), המושכר לרשת "שופרסל". ביום 15.11.2010 התקשרה המבקשת עם משיבה 2 (להלן: המשיבה ) בהסכם הלוואה שנועד לאפשר לה לפדות את הנכס שמונה לו כונס נכסים בגין חובותיה (להלן: ההסכם ). בהתאם להסכם, העמידה המשיבה לרשות המבקשת הלוואה בסך של 1,000,000 ש"ח לתקופה של שלושה חודשים, כאשר המבקשת התחייבה להשיבה עד לתום 90 יום מיום העמדתה. עוד הוסיף ההסכם וקבע כי המשיבה תשקול להאריך את תקופת ההלוואה בתשעה חודשים נוספים "בתמורה לתשלום חודשי של דמי השכירות אשר משולמים בגין הנכס ואולם סכום זה לא יעלה על סך של 18,000 ש"ח דמי השכירות החודשיים המשולמים על ידי 'שופרסל'". בהסכם נכללה תניית בוררות לפיה "בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים בכל הקשור להסכם זה, הצדדים מסכימים כי הרב יעקב יעקובוביץ יתמנה כבורר יחיד".

2.

ההלוואה ניתנה למבקשת בהתאם להסכם, אולם המבקשת לא החזירה אותה וגם לא העבירה את דמי השכירות שקיבלה מרשת שופרסל. בעקבות כך ובהתאם לתניית הבוררות בהסכם, פנתה המשיבה, באמצעות משיב 1, בעלה (להלן: המשיב ), לבורר המוסכם ותבעה כי המבקשת וכהן ישיבו את ההלוואה. ברם, המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להעביר את הבורר המוסכם מתפקידו לאור טענה להיכרות מוקדמת בינו לבין המשיב. ביום 15.5.2017 ניתן תוקף של פסק דין להצעת בית המשפט, לה הסכימו הצדדים, כי הבוררות תועבר לדיון לפני הבורר, כאשר נושא הבוררות יוגבל אך ורק למחלוקת בנוגע לשיעור הריבית על סכום ההלוואה (הפ"ב 68065-09-16; להלן: פסק הדין הראשון ). כן צוין כי המשיב נדרש להמציא ייפוי כוח מטעם המשיבה המסמיך אותו לטפל בשמה בנושא ההלוואה.

3.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת עשתה כל שלאל ידה על מנת למנוע את קיום הבוררות והגעה להכרעה. כהן, בעל השליטה במבקשת כאמור, לא התייצב לאף אחת מארבע ישיבות הבוררות שקבע הבורר. ערב הדיון לפני כל אחת משלוש הישיבות הראשונות, המציא כהן, באמצעות בא-כוחו, בקשת דחייה על בסיס אישור רפואי שהוצא בסמוך למועד הישיבה. לקראת ישיבת הבוררות הרביעית אף הגיש כהן, באמצעות בא-כוחו, בקשה לדחות את מועד הישיבה, בטענה כי פיטר את בא-כוחו יום לפני התאריך הקבוע לדיון ויש לאפשר לו שהות להסדיר ייצוג חדש.

4.

לאחר שכהן לא התייצב לישיבת הבוררות הרביעית שנקבעה ליום 13.11.2017, למרות שבקשת הדחייה שהגיש נדחתה, ונוכח התראה קודמת על קיום דיון בהיעדר נוכחות, החליט הבורר על קיום הישיבה במעמד בא-כוח המשיב בלבד. לאחר שכהן או בא-כוחו לא הגיעו לדיון, החליט הבורר כדלקמן:

"הנתבע עצמו [כהן – ד.מ.] לא התייצב לדיון וכן בא כוחו עו"ד מרגלית. הנתבע גם לא התייצב לדיון הקודם שנקבע לתאריך 7.11.17 והוזהר שאם לא יתייצב יתקיים הדיון בהעדרו. כמו כן פניתי לעו"ד מרגלית כדי שיבהיר את האזהרה למרשו. בנסיבות אלה אין מנוס אלא לקיים הדיון בהעדרו של הנתבע. מפאת ההמתנה הארוכה ימציא ב"כ התובע הדרוש למתן פסיקתא תוך 7 ימים מהיום לרבות ייפוי הכוח בהחלטת בית המשפט המחוזי".

לאחר הגשת הפסיקתא ובהתאם להחלטה, חתם הבורר על הפסיקתא ביום 27.11.2017. לפי הפסיקתא, חויבו המבקשת וכהן "לשלם לתובעת את מלוא הסכום הנדרש על ידה בגין הסכם ההלוואה מיום 15.11.2010 (קרן וריבית על פי ההסכם) בסך כולל של 2,608,000 ש"ח" בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 75,000 ש"ח. כן נקבע כי סכום החיוב יישא תוספת של ריבית והפרשי הצמדה "מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל". בא-כוח המשיב מונה ככונס נכסים לצורך מימוש נכס אחר בבעלות המבקשת והשבת ההלוואה.

5.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות, במסגרתה טענה, בין היתר, כי הבורר היה מנוע מלקיים את הדיון בהיעדרו של כהן וכי לא קוים התנאי שנקבע בפסק הדין הראשון ,לפיו המשיב נדרש להמציא ייפוי כוח מהמשיבה. על כן פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות. טענתה העיקרית בבקשת הביטול הייתה כי הריבית שנקבעה בפסק הבוררות הינה ריבית נשך, מדובר ב"עקיפת חוקים ותקנות המשיתים מס על גביית ריבית בידי תושבי חוץ", וכי "פסק הבורר לא מבחין בין הקרן לריבית".

6.

בפסק דינו סקר בית המשפט המחוזי בהרחבה את התנהלותו של כהן לאורך הליך הבוררות ומצא כי הוא פעל על מנת לסכל את ניהול ההליך על ידי אי התייצבות לישיבות הבוררות. בנסיבות אלה, הבורר היה רשאי לקבוע כי כהן לא התייצב לבוררות ולא מילא אחר הוראות הבורר, ולקבל את התביעה במלואה. למעלה מהצורך עמד בית המשפט על כך שטענתו של כהן בנוגע לגובה הריבית הינה טענה משפטית שיכולה הייתה להיטען שלא בנוכחותו, אולם בא-כוחו הצהיר כי כהן אסר עליו לטעון בהיעדרו. טענות המבקשת בקשר לגובה הריבית נדחו גם לגופן, כאשר בית המשפט ציין כי הסכום אותו פסק הבורר לטובת המשיבים נפסק בדיוק בהתאם להסכם בין הצדדים. באשר לטענת המבקשת כי לא ניתן ייפוי כוח כנדרש, ציין בית המשפט כי הבורר התייחס לתנאי זה ונוכח חתימתו על הפסיקתא, יש לצאת מנקודת הנחה כי ייפוי הכוח אכן הומצא לו. מכאן הבקשה שלפנַי.

7.

המבקשת טוענת בבקשתה כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי ייפוי הכוח אכן נמסר לבורר והיה עליו לקבוע כי חזקה שתנאי זה לא התקיים ועל כן פעל הבורר בחוסר סמכות. מעבר לכך, שבה וטוענת המבקשת נגד שיעור הריבית שנפסק בפסק הבוררות, וכי הבורר לא היה מוסמך לדון בעניינו של כהן אלא רק בעניינה של המבקשת.

8.

דינה של הבקשה להידחות אף מבלי להדרש לתשובת המשיבים. כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנושאי בוררות תוענק רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6823/19 שגיא נ' בר זכאי , פסקה 7 (6.11.2019); רע"א 6233/19 ארלנגר נ' עמותת היכל שלמה- המרכז למורשת היהדות בירושלים , פסקה 6 (4.11.2019)). הבקשה שלפנַי נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ובפסק בוררות ביחס להסכם הלוואה בין הצדדים. הא ותו לאו. היא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית או בעלת חשיבות משפטית, בניגוד לטענת המבקשת. מעבר לכך ולגופם של דברים, קשה להלום את טענות המבקשת ובפרט את טענותיה לעיוות דין שנגרם לה נוכח התנהלותה שלה ושל כהן לאורך השנים. על כך נאמר "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" ( בבלי , בבא מציעא, ק"ז, ב').

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.