רע"א 7888/19 אלישיב - יעוץ ופיתוח תחנות כח בע"מ נ. פ.ק. גנרטורים וציוד בע

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ( כב'

השופטת ב' טולקובסקי ) מיום 28.10.2018 בהפ"ב 32838-10-18, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים להעביר את עו"ד רון גזית (להלן: עו"ד גזית ) מתפקידו כבורר בהליכי בוררות המתנהלים בין הצדדים, ולביטולם של שלושה פסקי בוררות שניתנו על ידו.

1.

המבקשים (להלן: אלישיב ) ומשיבים 3-1 (להלן: קורץ ) היו שותפים במשך שנים במשיבה 4, חברת טלמניע בע"מ (להלן: החברה ), עד שבשנת 2015 פרץ סכסוך בין הצדדים. הם פנו בהסכמה להליך גישור אצל עו"ד גזית , וביום 13.8.2015 חתמו על הסכם עקרונות שבוטל בהמשך על ידי קורץ . לאחר מכן, ביום 29.11.2015 חתמו הצדדים על הסכם פשרה מתוקן (להלן: הסכם הפשרה ) . בין היתר הסכימו הצדדים כי אלישיב ימכרו לקורץ את מלוא אחזקותיהם בחברה והתמורה תועבר בהתאם להתקיימות תנאים מזכים מסוימים. כמו כן, בסעיף 13 להסכם הפשרה נקבע כדלקמן:

"הסכם זה הינו סופי ומחייב את הצדדים בכל הקשור לאמור בו החל מיום חתימתו. הצדדים מסכימים כי כל חילוקי הדעות אם יתגלעו ביניהם בקשר להסכם זה (לרבות ומבלי למצות – כריתתו, יישומו, פרשנותו, קיומו, הפרתו וכיוצ"ב), יוכרעו על-ידי המגשר (מדובר במינוי אישי לעוה"ד רון גזית) והכרעתו תהיה סופית ותחייב את הצדדים. הליך ההכרעה בעניינים אלה יהיה מהיר ככל הניתן, בהתאם ללוחות זמנים ולסדרי הדין שיקבע המגשר.

המגשר לא יהיה כפוף להוראות הדין או חוק הבוררות אלא לעקרונות הצדק הטבעי בלבד (שמיעת טענות הצדדים לפני מתן החלטה ומתן החלטה מנומקת), ויהיה רשאי לפנות למי מהצדדים בנפרד, על פי שיקול דעתו".

יצוין כי חרף העובדה שעו"ד גזית כונה בהסכם "מגשר", טענו אלישיב כי הוא כיהן למעשה כבורר לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מכך.

2.

לאחר חתימת הסכם הפשרה אכן ניהלו הצדדים מספר הליכים לפני עו"ד גזית וניתנו מספר החלטות והכרעות בסוגיות שונות. לטענת אלישיב, בשלב מסוים הם החלו לחוש כי עו"ד גזית מוטה לטובת קורץ. על כן, הם פנו ביום 26.7.2018 לעו"ד גזית על מנת לברר האם יש לו קשרים שלא הצהיר עליהם אשר גורמים לו לחוסר אובייקטיביות ולמשוא פנים. בתשובתו מיום 9.8.2018 דחה עו"ד גזית מכל וכל את טענות אלישיב כלפיו. עם זאת הוא הודיע לצדדים על הקשר שיש לבנו עם משרד שבלת, משרד עורכי הדין (להלן: משרד שבלת ) המייצג את קורץ. בנו של עו"ד גזית, כך לפי האמור במכתב, קיבל ייעוץ ממשרד שבלת בנוגע לקרן מקרקעין שרצה להקים בארצות הברית. אולם, עורכת הדין אשר מספקת לו שירות משפטי בפועל ממשרד שבלת אינה קשורה למחלוקת הניטשת בין הצדדים. עוד ציין עו"ד גזית כי הוא גילה לצדדים על אודות קשרים אלו כבר בישיבת הבוררות הראשונה שקיים ביום 22.12.2015 וקיבל את הסכמת באי כוח הצדדים לישיבתו בדין. יצוין כי ישיבה זו לא תועדה בפרוטוקול, וכי בסיכום הישיבה שנשלח לצדדים אין אזכור של הגילוי ושל ההסכמה לו.

3.

ביום 9.9.2018 פנו אלישיב לבורר בבקשה לקבלת פרטים נוספים בעניין הקשר שלו למשרד שבלת, וביום 17.9.2018 השיב הבורר כי הוא לא מוצא לנכון להשיב על השאלות שנשלחו אליו לאחר שהצהיר זה מכבר על קשריו. משכך, ביום 15.10.2018 אלישיב הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד להעברת עו"ד גזית מתפקידו, לביטול שלושה פסקי בוררות שניתנו על ידו ולקבלת הפרוטוקולים של כל הישיבות שהתקיימו במעמד צד אחד בין עו"ד גזית לבין קורץ.

4.

בבקשתם לפני בית המשפט המחוזי טענו אלישיב כי עו"ד גזית לא גילה בפתח ההליכים על אודות הקשר בינו לבין משרד שבלת ונוכח הקשר יש להעבירו מהתפקיד. טענתו כי גילה על הקשר בעל פה בישיבת הבוררות הראשונה מופרכת, על רקע העובדה שישיבה זו לא תועדה בפרוטוקול. לשיטת אלישיב, בהתאם להלכה הפסוקה היה על עו"ד גזית להעלות על הכתב את הגילוי הנאות בדבר קשריו של בנו, שהם קשרים עסקיים, ממושכים ומשמעותיים, עם משרד שבלת. בנוסף נטען, כי עו"ד גזית מצוי גם בניגוד עניינים עקב תפקידו כדירקטור בבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: בנק מזרחי ) , אשר קורץ נמנים על לקוחותיו. עו"ד גזית הפר באופן סדרתי את כללי הצדק הטבעי בהליכי הבוררות באופן שקיפח את אלישיב ואת זכויותיהם להליך הוגן. על כן טענו אלישיב כי יש לבטל שלושה מפסקי הבוררות שניתנו, כאשר טענתם העיקרית הייתה כי זכות הטיעון שלהם נפגעה, ולגבי אחד מפסקי הבוררות נטען כי נקבעו בו פסיקות סותרות מאלו שנקבעו בפסק בוררות אחר.

5.

מנגד, קורץ טענו כי דין הבקשה להידחות על הסף. עו"ד גזית לא כיהן כלל כבורר אלא כ"מגשר מכריע" ולכן בכל מקרה חוק הבוררות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבוררות ) לא חל עליו. טענת אלישיב כי הבורר לא גילה באופן נאות על אודות הקשר שלו עם משרד שבלת לא הוכחה ואין כל עילה להעברתו מהתפקיד. כמו כן, לא קיימת חובה שבדין על בורר ליתן גילוי נאות בכתב. לגופם של דברים נטען כי הייעוץ המשפטי שניתן על ידי משרד שבלת בעניין הקמת הקרן הוא קטן בהיקפו ונעשה באמצעות עורכת דין שלא קשורה להליך הבוררות כלל. כמו כן, כהונתו של עו"ד גזית כדירקטור בבנק מזרחי אינה רלוונטית להליכי בוררות, ובכל מקרה עו"ד גזית ציין זאת בתחילת ההליך ואלישיב לא הסיגו על כך. בעניין הבקשה לביטול פסקי הבוררות, טענו קורץ, בין היתר, כי ניתנה לאלישיב הזכות להעלות טיעוניהם ולא עומדת להם כל עילת ביטול.

6.

עו"ד גזית הכחיש בתגובתו את טענות אלישיב וציין כי כבר בפתח ההליך עדכן את הצדדים על הקשר שלו למשרד שבלת והללו נתנו את אישורם לניהול ההליך על ידו. טענתו זו גיבה באמצעות תרשומת שערך בסמוך לדיון הראשון.

7.

תחילה קבע בית המשפט המחוזי כי עו"ד גזית מילא תפקיד של בורר. לגופם של דברים, לאחר בחינת הבקשה והראיות שעמדו לפניו, קבע בית המשפט, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, כי בפתח הליכי הבוררות הודיע עו"ד גזית שהוא מעורב או מייעץ לבנו בעניין הקמת קרן מקרקעין בארה"ב, כי הוא שוקל לפנות לקבלת ייעוץ משפטי בקשר להקמת הקרן ממשרד שבלת, וכי אם מי מהצדדים מתנגד לכך הוא ובנו לא יפנו למשרד שיבלת לצורך קבלת שירותים משפטיים. בקשר לטענת אלישיב כי קיימת חובה לתעד בכתובים את הגילוי שניתן, ציין בית המשפט כי אמנם אין מחלוקת בנוגע להיעדרו של גילוי בכתב, אולם חרף העובדה שראוי שהדברים יבואו לידי ביטוי בכתב, לא נקבעה בדין או בפסיקה חובה שכזו. בנוגע לניגוד העניינים הנטען עקב תפקידו של עו"ד גזית כדירקטור בבנק מזרחי, קבע בית המשפט כי הטענה נטענה בשיהוי ניכר המקים מניעות ומצדיק דחייתה מטעם זה בלבד, מה גם שהעובדות הנטענות ביסוד הטענה לניגוד עניינים לא הוכחו ודינן להידחות. בית המשפט המחוזי דחה גם את בקשת אלישיב לביטול פסקי הבוררות, בקבעו כי בניגוד לטענתם, לא מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, שעניינה אי מתן זכות טיעון. זאת לגבי כל אחד משלושת פסקי הבוררות. כמו כן, בקשר לאחד משלושת פסקי הבוררות מושא הבקשה איחרו אלישיב את המועד להגשת בקשה לביטול הפסק ורק בשל כך דינה של הבקשה להידחות.

8.

בבקשה שלפנַי, המשתרעת על פני כמעט 50 עמודים, טוענים אלישיב באריכות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אביא תמצית שבתמצית של טענותיהם "העקרוניות". ראשית, האם מוטלת על בורר חובה ליתן ביטוי בכתב

לגילוי קשריו לצדדים. ככל שכן, מה הדין כאשר בורר מפר חובה זו. שנית, באילו נסיבות אי תיעוד גילוי קשריו של בורר בכתב יוצר "עמימות עובדתית", בגינה יש להעביר את הבורר מתפקידו מחמת מראית פני הצדק. שלישית, על מי מוטל נטל ההוכחה בדבר הגילוי הנאות. רביעית, האם מוטלת על בורר חובה לתת גילוי נוסף לאחר שצד לבוררות מבקש זאת. חמישית, האם מוטלת חובה על הצד שכנגד בהליך הבוררות להודיע על קשרים שיש לו עם הבורר. מעבר לכך, טוענים אלישיב כי שגה בית המשפט כאשר לא ביטל את שלושת פסקי הבוררות וכי נגרם להם עיוות דין כתוצאה מהחלטתו זו.

9.

לאחר עיון בבקשה, בנספחים שצורפו לה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מצאתי כי יש לדחותה, אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבים.

10.

כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות לא תינתן למעט במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נגרם עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 7032/19 ביטון נ' עמותת שארית יעקב לבית דוד , פסקה 7 (12.12.2019); רע"א 6107/19 תערוכות מסחר ובניו בע"מ נ' שרף , פסקה 8 (18.11.2019)). דברים אלו רלוונטיים גם לבקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות (רע"א 2207/19 שגיא בנתאי עו"ד נ' אושרת שוקר עו"ד , פסקה 13 (2.5.2019) ) ומקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה בקשר לביטול או אישור פסק בוררות (ראו: רע"א 2792/19 בני וצביקה בע"מ נ' מ.א. טכנולוגיות מיחזור בע"מ , פסקה 9 (26.5.2019)) . אלישיב ניסו לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, אולם בכך אין ממש. בסופו של יום הבקשה נטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך בין הצדדים. יתרה מכך, דחיית הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, שעליה נסובה עיקר הבקשה, התבססה על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, בהן, כידוע, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב (ראו למשל: רע"א 6823/19 שגיא נ' בר זכאי , פסקה 8 (6.11.2019)). אשר על כן, כאמור, הבקשה נדחית.

11.

למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לשאלה אחת שהעלו אלישיב והיא חובתו של בורר לתעד בכתב גילוי נאות שניתן לצדדים. דומה כי אין עוררין על כך שרצוי וראוי שגילוי נאות על ידי בורר יתועד בכתב. תיעוד בכתב של הגילוי הנאות מסייע במניעת מחלוקות עתידיות בשאלת עצם מתן הגילוי הנאות ותוכנו. והמקרה דנא הוא דוגמה מצוינת לכך.

12.

ברם, הליכי בוררות וסדרי הדין בהם מעוצבים בהתאם להסכמת הצדדים. בעניין זה יש לזכור, כי היכולת לעצב הליך גמיש שאינו כבול לסדרי דין נוקשים הוא חלק מהתמריץ לפנות מעיקרא להליכי בוררות תחת פנייה לבתי המשפט (ראו: רע"א 8613/13

מרקעי תקשורת בע"מ נ' נקש , פסקה ט"ו (8.1.2014)). בענייננו, בחרו הצדדים ליתן לבורר מרחב תמרון ניכר בכל הנוגע לסדרי הדין בהליך הבוררות, כאמור בסעיף 13 להסכם הפשרה:

"המגשר לא יהיה כפוף להוראות הדין או חוק הבוררות אלא לעקרונות הצדק הטבעי בלבד (שמיעת טענות הצדדים לפני מתן החלטה ומתן החלטה מנומקת), ויהיה רשאי לפנות למי מהצדדים בנפרד, על פי שיקול דעתו".

בתוך כך, הבורר לא חויב בניהול פרוטוקול (ראו להבדיל: סעיף א' לתוספת השניה לחוק הבוררות, ומכלל הן אתה למד לאו; רע"א 5058/11 פורוש נ' דייטש , פסקה ח' (10.8.2011); רע"א 4211/10 מילניום אלקטריק טי.או.יו. בע"מ נ' תנועת מושבי העובדים בישראל ברית סיוע שיתופית מרכזית בע"מ , פסקה 7 (9.1.2011) ; ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני , פ"ד לט(2) 632, 638-637 (1985) ). בנסיבות אלה, כאשר הצדדים בחרו במודע לוותר על ניהולו של פרוטוקול על ידי הבורר, ולמרות שהסדר הטוב מחייב תיעוד בכתב של גילוי נאות שניתן על ידי הבורר לצדדים, לא מוטלת על הבורר חובה פוזיטיבית לתעד דווקא גילוי נאות בכתב.

13.

הבקשה נדחית אפוא. בשולי הדברים אציין כי הבקשה, המשתרעת כאמור על פני כ-50 עמודים כאמור, אליה צורפו שני קלסרי נספחים המכילים מאות עמודים (487 עמודים בסך הכל), עומדת בניגוד להוראת תקנה 403(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המורה למבקש לשטוח טענותיו "בצורה תמציתית". חריגה גלויה, ברורה ומובהקת מעין זו מצדיקה פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה וכך נעשה בעבר (ראו למשל: רע"א 10225/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (9.2.2017); רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד (17.5.2015)). חרף האמור, לפנים משורת הדין, לא אתן צו להוצאות.