רע"א 2207/19 שגיא בנתאי ,עו"ד נ. אושרת שוקר,עו"ד

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) מיום 6.3.2019 בהפ"ב 60161-08-18 ובהפ"ב 60166-08-18, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים להעברת בורר מתפקידו ולמינוי בורר אחר תחתיו.

הרקע לבקשה

1.

מבקשים 3-1 הם עורכי דין והשותפים העיקריים במשרד עורכי הדין "פורת בנתאי אילין ושות'" (להלן: המשרד ), בו קיימת מחלקה העוסקת בייצוג חברת הביטוח מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: המחלקה ). כל אחד מהמשיבים החזיק, בשלב מסוים, ב-10% מהזכויות במחלקה. תחילה, היה זה משיב 3 אשר החזיק ב- 10% מהזכויות ואף ניהל את המחלקה. ביום 24.5.2016, משיב 3 מכר למשיבה 1 את זכויותיו במחלקה בתמורה לסך של 200,000 ש"ח, והיא והפכה למנהלת המחלקה. זמן קצר לאחר מכן, ביום 13.6.2016, רכש משיב 2 מהמבקשים 10% מהזכויות במחלקה, והוא הצטרף לעבודה בה.

2.

בשלב מסוים היחסים בין הצדדים עלו על שרטון, עד שלבסוף במהלך חודש אוגוסט 2017 פרשו משיבים 1 ו-2 (להלן יכונו יחדיו: המשיבים ) מהמשרד, בטרם הוסדרו המחלוקות הכספיות וטרם נערכה התחשבנות סופית בעקבות פרישתם. בשל אותן מחלוקות כספיות, ביקשו המשיבים להגיש תביעה נגד המבקשים, ובשל תניית בוררות בהסכמים שבין הצדדים, התביעות הועברו לדיון לפני בורר, עו"ד אליעזר פני-גיל (להלן: הבורר ) (אשר גם צורף כמשיב פורמלי (משיב 4) לבקשה זו).

3.

בתחילת הבוררות הוחלט על ידי הבורר והוסכם על ידי הצדדים, שלא יוגשו כתבי טענות ובמקום זאת ההליך יתנהל בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית. עד לעת הנוכחית, טרם נידונו השאלות שבמוקד המחלוקת עצמה, והוא נסב בעיקרו סביב צו ספציפי לגילוי מסמכים שניתן על ידי הבורר כלפי המבקשים. ברם, המבקשים נמנעו מלהגיש את המסמכים שנדרשו מהם בצו, תוך שהם טוענים שמדובר בהיקף חומר גדול וכי אינם מסוגלים למלא את הצו במסגרת הזמנים שהוקצבה להם.

4.

בנוסף על האמור, המבקשים הגישו שתי בקשות לפסילת בורר אשר נדחו על ידו. בבקשה הראשונה מיום 22.3.2018, ביקשו המבקשים שהבורר יפסול את עצמו בשל קרבתה המשפחתית של באת-כוחם (שהחלה לייצג אותם רק לאחר תחילת הליך הבוררות ומאוחר יותר התפטרה) לעורך-דין אחר שעובד במשרדו של הבורר. בבקשה השנייה מיום 27.6.2018, טענו המבקשים כי הבורר אינו ראוי עוד לאמונם של הצדדים בשל ניהול רשלני של ההליך, וכי פעולות שעשה היוו חריגה מסמכות: ביטול הסכם פשרה שנחתם בין משיבה 1 למבקשים אשר הוגש למתן תוקף של פסק בוררות (להלן: הסכם הפשרה ) ; הטלת קנסות על המבקשים עקב הימנעותם ממילוי צו גילוי המסמכים. כאמור, שתי הבקשות נדחו.

5.

ביום 23.8.2018 הבורר הוציא החלטה תחת הכותרת "פסק בוררות (חלקי)" (להלן: פסק הבוררות החלקי ). במסגרתה קבע כי לאור התנהלות בעייתית מצד המבקשים, לרבות הגשת בקשות מרובות שהובילו להארכה מיותרת של ההליך, התעלמותם המופגנת מצווים שכבר ניתנו והתמהמהותם במילוי צו גילוי המסמכים, עליהם לשאת בתשלום הוצאות בסך כולל של 189,650 ש"ח. חלק מהוצאות אלה נפסקו בשל "הסנקציות האכיפתיות שהוטלו על הנתבעים (המבקשים – ד.מ.)" בהחלטות קודמות.

6.

משלא ערבו החלטות אלו לחיכם, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להעברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) (ה"פ 60166-08-18), ובקשה נוספת שאינה רלוונטית לענייננו. במסגרת הבקשה נטען כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, בין השאר בשל התנהלות רשלנית, חריגה מסמכות, העדפת שכרו על פני פתרון המחלוקת ומשוא פנים. במסגרת זו הלינו המבקשים, בין היתר, על החלטת הבורר שלא יוגשו כתבי טענות בהליך הבוררות, על ההחלטה להוציא נגדם צו לגילוי מסמכים ועל ביטול הסכם הפשרה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7.

בפסק דינו מיום 6.3.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו. נקבע כי המבקשים הם האחראים להתנהלות הבלתי יעילה של הליך הבוררות, בשל "התנהגותם המזלזלת, הלא מכובדת והמתריסה". ביחס לטענת המבקשים נגד החלטת הבורר שלא יוגשו כתבי טענות, נקבע כי החלטה זו הינה במסגרת סמכותו של הבורר, מה גם שהמבקשים הסכימו לה בעת החתימה על הסכם הבוררות. בעניין צו גילוי המסמכים, נקבע כי לאור העובדה שהמבקשים לא הגישו תגובה לבקשת המשיבים לגילוי מסמכים, הם מושתקים מלהלין על ההחלטה. בית המשפט ציין כי המבקשים גם זלזלו בקיום הצו לאחר שניתן, בניסיונם להגיש ארגזי מסמכים ללא מיון וללא רשימה, ללא סיבה מוצדקת.

8.

בית המשפט העיר כי המבקשים עצמם הם אלו שהביאו לביטול הסכם הפשרה עליו הם מלינים. לאחר שההסכם נחתם, הבורר סירב לתת לו תוקף של פסק בורר בטרם יסולק חוב שכר טרחתו. המבקשים התעכבו בתשלום חובם בשכר טרחתו, בידיעה שבכך יתעכב גם התשלום המוסכם בהסכם הפשרה, ונמנעו מלשלם למשיבה 1 את סכום הפשרה ללא מתן תוקף של פסק בורר. לכן, לא נותרה למשיבה 1 ברירה אלא לבקש את ביטולו, כאשר הסיבה לביטולו היא התנהלותם של המבקשים. לצד זאת, קבע בית המשפט כי לא הייתה לבורר סמכות להטיל על צד להליך "סנקציות אכיפתיות" בדמות קנסות בשל אי מילוי הוראותיו. אולם, שגיאה זו אינה מהווה סיבה להעברת הבורר מתפקידו, מכיוון שעשה זאת בשל טעמים מוצדקים ורצונו למלא את תפקידו, ואין בהחלטה זו בכדי לרמוז על משוא פנים שעלול להוביל לאובדן אמון.

9.

לבסוף, דחה בית המשפט את טענות המבקשים על כך שלנגד עיני הבורר עמד רק שכרו ולא קידום ההליך. ראשית, המבקשים הם אלו אשר הטריחו את הבורר שנדרש ליתן החלטות חוזרות ונשנות, ולא ניתן למנוע ממנו לדרוש את שכרו בשל כך. שנית, העברת בורר מתפקידו אינה אחת מן הדרכים להתמודדות עם טענות של צד להליך בוררות בדבר שכר בורר מוגזם. לאור כל זאת בית המשפט דחה את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו.

תמצית טענות המבקשים

10.

לטענת המבקשים, בית המשפט שגה בכך שהתעלם מטענתם שדרך ניהול הבוררות חרגה ממתחם הסבירות, בכך שהבורר נמנע מלחייב את הצדדים בהגשת כתבי טענות בתחילת ההליך, או לכל הפחות בשלב שבו החליט על החיוב לגילוי מסמכים. זאת מכיוון שהבורר בחר בהמשך ההליך להסתמך על חלק מסדרי הדין האזרחי, ולכן היה עליו לבחון את הסוגיה מחדש על אף שבתחילת הליך הבוררות הוחלט שכתבי טענות לא יוגשו.

11.

בנוסף, טעה בית המשפט בביסוס פסק דינו על התרשמותו מהתנהגות בעייתית של המבקשים, ללא ביסוס ראייתי מספק, ובקביעתו שהמבקשים מנסים להאריך את ההליך במכוון. עוד נטען כי הבורר נוהג איפה ואיפה בין הצדדים בדרישתו החד צדדית מהמבקשים לתמוך טענותיהם בתצהיר, וכי השכר אותו דרש הבורר חורג לחלוטין ממתחם הסבירות.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים המצורפים לה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ודין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבים.

13.

כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות לא תינתן למעט במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נגרם עיוות דין (ראו: רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ , פסקה 7 (10.5.2007)). דברים אלו רלבנטיים גם בעניין בקשות להעברת בורר מתפקידו (ראו: רע"א 6412/18 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ , פסקה 20 (18.11.2018); רע"א 1520/19 ד"ר רפאל ברנן נ' ד"ר דוד דרול , פסקה 7 (28.2.2019); 8164/18 אדלקום בע"מ נ' חברת שירותי תשתיות אילת אשקלון בע"מ , פסקה 12 (12.2.2019)). טענות המבקשים אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית הנוגעת להליך הבוררות ולסוגיה של העברת בורר מתפקידו, ולא עולה חשש לעיוות דין. בפסק דינו יישם בית המשפט המחוזי את הדין הקיים בעניין העברת בורר מתפקידו כהלכה, ולא מצאתי ממש בטענות המבקשים. למעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לטענות אלה.

14.

נקבע כי בבחינת העברת בורר מתפקידו מכוח הטעמים שבסעיף 11 לחוק, השאלה האם ראוי בורר לאמון הצדדים תיבחן לפי מבחן אובייקטיבי, הבודק האם קיים חשש ממשי למשוא פנים, בהתבסס על ראיות אובייקטיביות (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל , פסקה 115 (5.12.2010)). המבקשים לא הביאו אף ראיה שכזו, והתבססו על תחושותיהם הסובייקטיביות שפעולות והחלטות הבורר "חרגו ממתחם הסבירות". אף לא ניתן לקבל את טענתם המרכזית של המבקשים כי החלטת הבורר לנהל את ההליך ללא כתבי טענות נעשתה שלא "בסבירות". זאת שעה שהדבר הוסכם מראש על ידי הצדדים, בהתאם לברירת המחדל שבחוק הבוררות המאפשר לבורר לחרוג מהדין המהותי ומסדרי הדין והראיות (סעיף 2 ופרט י"ד לתוספת הראשונה לחוק). מכל מקום, בוודאי שאין מדובר במקרה המעורר חשש למשוא פנים, כטענת המבקשים.

15.

בעניין הטענות בדבר שכרו של הבורר, המבקשים לא הפנו למקור רלוונטי בדין המאפשר להם להעלות טענה מעין זו בשלב זה של הליך הבוררות. גם אם תחושתם הסובייקטיבית של המבקשים היא כי הם שילמו לבורר עד כה סכומים משמעותיים ואף אם היה מדובר, כטענתם, בסכומים מופרזים, אין בכך כדי להוות עילה להעברת בורר מתפקידו. בהקשר זה, יצוין כי סעיף 32(ב) לחוק קובע כי בית משפט לא ייזקק לבקשה להפחתת שכר שקבע הבורר, אלא לאחר מתן פסק בוררות.

16.

לבסוף, לא ניתן להתעלם מהתנהגותם של המבקשים, אשר כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הובילה להיווצרות הבעיות שבהליך הבוררות עליהן הם מלינים. ניתן להניח כי לוּ היו המבקשים ממלאים אחר דרישות הבורר ונמנעים מהטרחתו בבקשות מיותרות, יכול היה הבורר להתפנות לעסוק בעיקר, ולדון בסוגיות העיקריות והמהותיות להליך הבוררות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות, ולו לאוצר המדינה.