רע"א 1090/06 גיל גלמור נ. רן זמיר

1.ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לצו מניעה זמני, נסמכה על שני נימוקים שונים: האחד, היותה נגועה בשיהוי; והשני, היעדר קשר בין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעדים הנתבעים במסגרת התובענה העיקרית. סבורני, כי בנסיבות העניין לא היה מקום לקבוע כי פנייתו של המבקש לערכאות שיפוטיות לוקה בשיהוי. כמו כן, משצמצם המבקש, במסגרת הדיון בבית משפט קמא, את היקפו של צו המניעה הזמני המבוקש, שוב לא ניתן לומר כי הסעד הזמני נעדר קשר כלשהו לסעדים הנתבעים במסגרת התובענה העיקרית.

2.במסגרת הבקשה לסעד זמני, כפי שצומצמה כאמור, עתר המבקש, בין היתר, לצו מניעה זמני האוסר על העברת 11% ממניות משיבה 5, המוחזקות בידי משיבה 8. לטענת המבקש, העברתן של מניות אלו לידיה של משיבה 8 בחודש מרץ 2005, נגדה את ההסכמה לפיה בהתקיים תנאי מסוים תועברנה מניות אלו לידי משיבה 4, אשר הוא אחד מבעלי מניותיה. מאידך, לטענת משיבים 1 ו-4 נמכרו מניות אלו למשיבה 8 בהסכמתה של משיבה 4. משהמשיבה 8, אשר נגדה התבקש הצו האמור, לא הביעה התנגדות לבקשה אלא הותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט, דומה כי אין טעם ממשי שלא להיענות לחלק זה של הבקשה. זאת, מבלי שיש כלל צורך להידרש לשאלת התקיימותו של התנאי הנזכר. בנסיבות אלו, אין בטענה לפיה יגרום הצו נזק למשיבות 4 ו-5, כשלעצמה, כדי להוביל לדחיית הבקשה. בהקשר זה יוער, כי אין בצו המניעה האמור כדי לאסור על משיבה 5 לנקוט מהלך של הקצאת מניות. אוסיף עוד, כי לא ראיתי לנכון להיענות ליתר חלקי הבקשה לסעד זמני. זאת, בין היתר, על רקע הודאתה המפורשת של משיבה 9 לפיה מחזיקה היא בחלק מסוים ממניות משיבה 5 בנאמנות עבור משיבה 4. יצוין, כי החלטתי זו ניתנת לאחר שעיינתי בהודעה מיום 2.5.06 ובתגובת המבקש להודעה זו.

3.בתשובתם של משיבים 1 ו-4 לבקשת רשות הערעור נטען, כי אף אם יש ממש בטענותיו של המבקש, הרי שעילת התביעה נתונה למשיבה 4 ולא למבקש באופן אישי. משכך, היה על המבקש, כך על פי הנטען, לנקוט הליך של תביעה נגזרת. הכלל בעניין זה הוא, כי במקרים מיוחדים בהם הנזק שנגרם לחברה קשור לנזק שנגרם לבעל מניות בגדר עילת הקיפוח (סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999), רשאי לעיתים בעל המניות לתבוע סעד בגין הנזק לחברה אף במסגרת תביעה אישית בעילת קיפוח (רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ , פ"ד נט(3) 380). איני מוצא לנכון להידרש לשאלה האם המקרה דנא בא בגדר אותם מקרים מיוחדים. שאלה זו תוכרע במסגרת ההליך העיקרי. עם זאת, בנסיבות העניין ראוי כי ההתחייבות העצמית והערובה אשר יומצאו על ידי המבקש, ישמשו אף להבטחת נזקים אשר ייגרמו למשיבה 4 כתוצאה ממתן הצו.

4.החלטתי, איפוא, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. התוצאה היא כי הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהחלטתו של בית משפט קמא מבוטלת, וניתן צו מניעה זמני האוסר על העברתן של 11% ממניות משיבה 5, המוחזקות בידי משיבה 8. על המבקש להמציא התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הן ביחס לנזקי משיבה 8 והן לגבי נזקיה של משיבה 4. כן עליו להמציא שתי ערבויות בנקאיות בסך 100,000 ש"ח כל אחת, אשר תשמשנה להבטחת נזקיהם של משיבים 8 ו-4. היה ותנאים אלו לא ימולאו תוך עשרה ימים מעת המצאתו של פסק דין זה למבקש, יפקע הסעד הזמני. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.