רע"א 11073/08 הראל בראון נ. רוברט חקימיאן

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' ברוש ) מיום 28.12.2008 בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה כפי שיפורט להלן. כמו כן הגישו המבקשים בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה.

1.

המשיבים הגישו לבית משפט השלום בהרצליה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש, במסגרתה ביקשו סעד של פינוי נכס. המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף ולחילופין למתן רשות להתגונן. ביום 17.11.2008, ולאחר חקירת המבקש על תצהירו, נתן בית משפט השלום רשות להתגונן. יחד עם זאת, מאחר וסבר כי טענת ההגנה שהעלה המבקש היא "טענה קלושה התלויה על בלימה", קבע כי מתן הרשות להגן צריכה להיות מותנית בבטוחה לתשלום שכר הדירה וכי על המבקש להמציא ערבות בנקאית על סך השווה בשקלים ל-69,300 דולר ארה"ב, בתוך 30 ימים (כלומר עד יום 17.12.2008).

2.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו. כבוד השופטת א' מני גור סברה כי אין מקום לעכב את ביצוע ההחלטה, אך יחד עם זאת, על מנת לאפשר למבקש לפנות לערכאת הערעור, קבעה השופטת כי המבקש יוכל להפקיד את הפיקדון גם כערבות בנקאית עד ליום 28.12.2008. מאוחר יותר האריך בית משפט השלום, לפנים משורת הדין, את המועד להגשת הערבות הבנקאית עד יום 30.12.2008.

3.

בד בבד הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום ובקשה לסעד ארעי שיורה על עיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' ברוש ) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע בקבעו:

"הבקשה נדחית מכ"א מהטעמים הבאים:

א.הבקשה הוגשה ברגע האחרון;

ב.לא פורטו ובתצהיר הנסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע ובוודאי לא במעמד צד אחד."

4.

בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית כנגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי ובד בבד מבקש המבקש לעכב את ביצוע ההחלטה לפיה עליו להפקיד עד מחר, 30.12.2008, סך של 69,300 דולר ארה"ב.

5.

לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוון מתן סעד זמני של עיכוב ביצוע. לדבריו, מצבו הכלכלי של המבקש כלל אינו רלוונטי שכן כלל לא הוגשה נגדו תביעה כספית. עוד מציין המבקש כי הוא אדם אמיד וכי ניתן יהיה להיפרע ממנו ככל שתוגש נגדו תביעה כספית. הנזק שייגרם למבקש, לטענתו, הוא נזק כלכלי הנובע מהחובה להוציא מכיסו, מבלי שהוגשה נגדו תביעה כספית, סך של 69,300 דולר ארה"ב. המבקש מוסיף וטוען כי למשיבים לא ייגרם כל נזק אם יינתן סעד של עיכוב ביצוע, שהרי הם כלל לא הגישו תביעה כספית ולכן ממילא לא יקבלו את הכסף שהופקד לידיהם.

המבקש סבור כי גם סיכויי הערעור מטים את הכף לטובת עיכוב הביצוע. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הבקשה לסעד ארעי הוגשה ברגע האחרון, שכן זו הוגשה ביום העבודה הבא לאחר שהחלטת בית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע הומצאה למשרד ב"כ המבקש. בנוסף, טוען המבקש, שגה בית המשפט כשקבע כי לא פורטו בבקשה הטעמים לעיכוב ביצוע, שכן הטעם המרכזי, שפורט, הוא כי אם לא יינתן עיכוב ביצוע תתייתר בקשתו. לדבריו, החלטת בית המשפט קמא חורצת את גורלה של בקשת רשות הערעור לשבט, תוך שלילת יומו של המבקש בבית המשפט.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור סבורני כי דינה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה. עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי בעניין החלטה שלא לעכב ביצועה של החלטת בית משפט השלום. מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות כגון אלה הינה מצומצמת ביותר [ראו למשל: רע"א 7389/05 לוזון נ' גוטרמן (לא פורסם, 30.11.2005)]. המקרה דנן אינו מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת ואף המבקש אינו טוען זאת.

7.

מסקנתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע ההחלטה מתחזקת נוכח העובדה שהמבקש עצמו אינו חולק על כך שהנזק היחיד שעלול להיגרם לו הינו נזק כלכלי, קרי, הפקדת כספים בקופת בית המשפט. נזק זה הינו הפיך, שכן במידה ויתקבל ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי, יוחזר למבקש מלוא הסכום שהפקיד, ואין טענה שהמבקש לא יוכל לקבל את כספו חזרה.

8.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.