רע"א 5698/09 "אורה" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. צבי בלסק

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן) בבש"א 7737/09 (ע"א 3112/09) מיום 15.6.2009.

1.

בין המבקש (להלן: מושב אורה ) לבין המשיבים הוסכם כי המשיבים יפעילו תחנת דלק על מקרקעין שלמושב אורה זכויות בהם. בשנת 2004 הודיע מושב אורה למשיבים על סיום ההתקשרות. בהסכם שבין הצדדים מיום 1.12.1985 נקבע כי בכל מקרה שההסכם יבוא לכדי סיום יהיה מושב אורה חייב לשלם למשיבים מחצית ערך כלל הזכויות בתחנת הדלק והשטח המסחרי, לפי שוויין בשוק החופשי אילו הוצאו למכירה, כפי שייקבע על ידי מעריך ניטרלי שימונה על ידי הצדדים. כן נקבע בהסכם כי כל עוד לא שולם למשיבים מלוא הסכום הנ"ל תהא הזכות של המשיבים בתחנה בתוקף לכל דבר ועניין. לפני בית משפט השלום עמדה תביעת פינוי שהגיש מושב אורה בהתבסס על ההסכם.

2.

בהחלטה מיום 6.3.2006 קבע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מ' אביב) כי המשיבים הפרו את החוזה בין הצדדים ולכן היה מושב אורה זכאי לפנות לבית המשפט בתביעת הפינוי. בעקבות זאת, מינה בית משפט השלום מעריך ניטרלי, שנתן שתי חוות דעת, האחת בהנחה שמדובר בתחנת דלק "לבנה" או "משוחררת" (שאז שוויה הוערך ב-3,190,000$) והשנייה בהנחה שמדובר בתחנת דלק "כבולה", כלומר תחנה המחויבת בהתקשרות לאספקת דלק מספקית דלק מסוימת (שאז שוויה הוערך ב-1,270,000$). בסופו של דבר, בפסק דין מיום 20.1.2009 קבע בית משפט השלום כי מדובר בתחנה "כבולה" ועל כן העמיד את שווי הסכום שאותו חב מושב אורה למשיבים על מחצית מהשווי שהוערך על ידי המומחה, דהיינו, 635,000$. כן נקבע כי על המשיבים לפנות את תחנת הדלק בתוך עשרה ימים מהיום שבו יודיע מושב אורה על הפקדת הסכום. הסכום שנקבע בפסק הדין הופקד על ידי מושב אורה בקופת בית המשפט ביום 25.2.2009.

3.

המשיבים הגישו לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו אולם בית משפט השלום דחה את הבקשה משקבע ביום 9.3.2009 כי "במקרה דנן אין מחלוקת כי על [המשיבים] לפנות את התחנה, כך שהמחלוקת היתה מחלוקת כספית בלבד" ובנסיבות אלה אין מקום לעיכוב ביצוע.

4.

המשיבים פנו בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את בקשתם ביום 24.3.2009 בקובעו כי "אין מדובר בחיוב כספי גרידא, אלא בחיוב כספי עם סממנים של תביעת פינוי". לדבריו, כל עוד לא שולמה מחצית שווי התחנה לא נכנס ביטול ההסכם לתוקף והמשיבים רשאים להמשיך להפעיל את התחנה, ומדובר בחיובים מותנים השלובים זה בזה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי אם יתקבל הערעור ובמידה ומושב אורה לא יעמוד בתשלום מחצית שווי התחנה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולהמשיך את הפעלת התחנה על ידי המשיבים, נוכח העובדה שפינוי התחנה משמעותו פיטורי עובדים, ביטול חוזים עם ספקים וכד'. לכך יש להוסיף כי בירור הערעור יתקיים ככל הנראה תוך מספר חודשים ונראה כי ההכרעה במחלוקת (שהיא ממוקדת) לא תארך זמן רב.

בקשת רשות ערעור שהגיש מושב אורה נדחתה על ידי בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) ביום 5.5.2009 בין היתר מהטעם הבא: משמדובר בהתקשרות חדשה עם מפעיל חדש מזה, ובפיטורי עובדים וכיוצא באלה מזה, ובמיוחד משהערעור כנראה יישמע בהקדם, נוטה הכף לעבר החלטתו של בית המשפט המחוזי (רע"א 3143/09).

5.

מושב אורה הגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, לביטול החלטתו מיום 24.3.2009, ולבקשתו צירף ערבות בנקאית על הסך של 4,548,298 ₪ (הסכום שיהיה חייב מושב אורה לשלם למשיבים באם ייקבע כי מדובר בתחנה "לבנה"). לטענת מושב אורה, משהובטח סכום המחלוקת בערבות בנקאית, אין עוד לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו של מושב אורה ביום 15.6.2009 בציינו כי ספק אם הפקדת הערבות הבנקאית מהווה "נסיבה חדשה" שיש בה כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה הקודמת ומכל מקום אין בהפקדה כדי לשנות את מאזן הנוחות. לשיטת בית המשפט המחוזי, משמושב אורה מודה כי התקשר כבר עם מפעיל אחר לצורך הפעלת תחנת הדלק, הרי שפינוי הנכס משמעו גם הפירוק העסקי של התחנה, ובכלל זה פיטורי עובדים, ביטול חוזי התקשרות וכד'. נוכח האמור, ובמיוחד לאור העובדה כי הדיון בערעור נקבע ליום 7.9.2009, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לשנות מההחלטה הקודמת.

6.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי. מושב אורה טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הפקדת הערבות הבנקאית אינה מהווה "נסיבה חדשה" שיש בה כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה. עוד טוען מושב אורה כי הפקדת הערבות הבנקאית יש בה כדי לשנות את מאזן הנוחות שכן אין חשש שסכום הערעור לא ישולם ואז לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. מושב אורה מאריך ומפרט כי לשיטתו המשיבים "שינו" או "הרחיבו" חזית במסגרת תשובתם לבקשה לביטול החלטה, אז טענו לראשונה בפני בית המשפט המחוזי כי החלטתו של בית משפט השלום שלפיה המשיבים הפרו את ההסכם עם מושב אורה שגויה, ולפיכך ביטול החוזה נעשה כביכול שלא כדין, כך שזכותם של המשיבים להמשיך ולהחזיק בתחנת הדלק עומדת בעינה. עוד טוען מושב אורה כי אין לקבל את הנימוק המתבסס על מועד שמיעת הערעור כנימוק להותרת החלטת עיכוב הביצוע על כנה, שכן הוא עומד בסתירה לעקרונות היסוד בעניין עיכוב ביצוע פסק דין.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הבקשה לעיכוב ביצוע כבר נדונה בשתי ערכאות (ובבית המשפט המחוזי היא נדונה למעשה פעמיים) ונכונותו של בית משפט זה להתערב במקרים כאלה, בייחוד כאשר עסקינן בבקשות לעיכוב ביצוע, היא מצומצמת מאוד [רע"א 7389/05 לוזון נ' גוטרמן (לא פורסם, 30.11.2005); רע"א 2174/05 ולינגשטיין נ' אופקום 2000 אינק (2005) (לא פורסם, 28.3.2005); רע"א 11073/08 בראון נ' חקימיאן (לא פורסם, 29.12.2008)]. לגופו של עניין, כשלעצמי הייתי סבור כי הפקדת הערבות הבנקאית בסכום הנזכר לעיל לא זו בלבד שיש בה משום "נסיבה חדשה" (כפי שאף נרמז בהחלטתו של השופט רובינשטיין מיום 5.5.2009) אלא שאף יש בה כדי לאיין את החשש לנזק בלתי הפיך שעלול להיגרם למשיבים (זאת בהנחה שערעורם נסב על גובה החיוב בלבד להבדיל מעל עצם ביטול החוזה). יחד עם זאת, החלטתי שלא להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי במקרה דנן, וזאת נוכח העובדה שממילא מועד הערעור קרוב ויש לקוות כי אכן ההכרעה תינתן בהקדם [השוו: רע"א 7389/05 לעיל]. בהינתן שהמשיבים הפקידו ערובה להבטחת נזקי מושב אורה, הרי שהעיכוב הקצר הנוסף בפינוי התחנה (מעבר לחודשים שכבר חלפו מאז מתן פסק דינו של בית משפט השלום) אינו משמעותי.

8.

נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.