רע"א 11087/04 ניר ליסטר נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ש' דותן), לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כבוד סגנית הנשיא השופטת א' וישקין), בה הוטלו על המבקש הוצאות אישיות.

2.המבקש, עורך דין, מייצג בעלת דין במסגרת תיק תעבורה המתנהל בבית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה. לאחר שקיבל על עצמו את הייצוג בתיק, יום אחד לפני דיון שנקבע בו, ומשחשב – לטענתו – כי מדובר בישיבת הקראה, הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון, ובעקבותיה נמנע, יחד עם מרשתו, מלהגיע לדיון. גם לדיון נוסף שנקבע באותו תיק נמנע המבקש מלהתייצב, וזאת מן הטעם שבאותו יום נקבע לו דיון אחר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המבקש אמנם העמיד את בית המשפט על עובדה זו, במסגרת שיחה בעל-פה, בה התבקש מפורשות להגיש את בקשתו בכתב, אולם תחת זאת הסתפק בשליחת עורך דין מטעמו ביום הדיון, ובבקשה מבית המשפט המחוזי כי יפנה לבית המשפט לתעבורה. נוכח זאת, התבקש המבקש למסור הסברים בכתב למחדלו מלהגיע לדיון ומלהגיש בקשת דחייה מסודרת בכתב. המבקש מסר את גרסתו כאמור, ובד בבד ביקש דחיית דיון נוספת למועד הבא שנקבע בעניינו. ערב הדיון, התקבלה החלטת בית המשפט הדוחה את הסבריו של המבקש. חרף היעדרה של החלטה הדוחה את הדיון, נמנע המבקש מלהתייצב לדיון שנקבע למחרת. נוכח היעדרותו של המבקש, הטיל עליו בית המשפט הוצאות אישיות בשיעור של 700 ₪.

3.המבקש ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי פסיקת ההוצאות כנגדו אינה מוצדקת נוכח הדין הקובע כי פסיקת הוצאות אישיות כנגד עורך דין היא בגדר חריג, ונוכח העובדה שלא התאפשר לו לטעון את טענותיו בנדון, שכן בית המשפט נמנע מלהתריע בפניו כי הוא עומד לפסוק הוצאות כנגדו. כן טען כי היעדרויותיו השונות נבעו מחובתו להתייצב בבתי משפט מקבילים, ובכל המקרים הגיש במועד בקשה לדחיית הדיון, אם בכתב ואם בעל-פה. בית המשפט דחה את ערעורו, באומרו: "למקרא הדברים אין לי אלא להביע את הערכתי לכב' השופטת וישקין על אורך הרוח שגילתה כלפי עוה"ד אר עשה כל שביכולתו כדי להאריך את הדיון ולבזבז את זמנו של בית המשפט". לאור זאת אף הטיל עליו, כבעל דין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ₪.

4.מכאן הבקשה שלפנינו, בה שב המבקש ושוטח את טענותיו בהליך הקודם ומלין אף על כי גם בבית המשפט המחוזי לא מיצה את זכות הטיעון שלו, אלא נקטע בידי בית המשפט. לטענתו, הן הפגיעה בכיסו המשתקפת בפסיקת ההוצאות, והן הפגיעה בזכות הטיעון שלו בעניין זה, מפרות את זכויותיו החוקתיות, ומעוררות שאלה בעלת חשיבות ציבורית וכללית הנוגעת לכלל ציבור עורכי הדין ולוודאות שהם זכאים לה על מנת לתכנן את צעדיהם בבואם לבית המשפט.

5.המשיבה, בתשובתה, עומדת באריכות על השתלשלות העניינים העובדתית בתיק זה, לרבות איזכורן של שתי בקשות לדחיית דיון ואי-התייצבות לדיון שלא נזכרו בבקשת המבקש, העולות בסך הכל כדי שש בקשות דחייה ושלושה מחדלים מלהתייצב לדיון כדין. המשיבה עומדת על כי התנהלותו של המבקש בהליך האמור משקפת זלזול בבית המשפט והשחתת זמנו לריק, וזאת אף לאחר שהועמד מפורשות על הדרישה להגיש בקשת דחייה בכתב, ועל יחסו של בית המשפט לבקשות הדחייה החוזרות ונשנות. כן מזכירה המשיבה בקשת פסלות שהגיש המבקש כנגד השופטת בבית המשפט לתעבורה, וכן את הימנעותו מלשלם את ההוצאות שנפסקו לו, ללא בקשת עיכוב ביצוע מתאימה. לאור כל אלה עומדת המשיבה על סמכותו הטבועה של בית המשפט להטיל הוצאות אישיות על עורך דין, על מנת לקיים הליך משפטי תקין, יעיל ומכובד.

6.דין הבקשה להידחות. מושכלות ראשונים הם כי עורך דין המייצג בעל דין הינו בעת ובעונה אחת גם "קצין בית המשפט", החייב בעמידה בכללי ההתנהגות ובחובות הדיוניות המוסדרות בהוראות סדר הדין ובצווי בית המשפט. קושי לעמוד בלוחות זמנים ובחובות התייצבות בבית המשפט מצריכים קיומם של טעמים טובים לכך, תוך נסיון בכל עת להימנע ככל הניתן משיבוש סדרי הזמנים והדיונים למניעת פגיעה בבית המשפט ובצדדים המעורבים בהליך. אולם בכל מקרה, כפוף עורך הדין בבקשותיו להחלטות בית המשפט והוא אינו רשאי לעשות דין לעצמו בכל הקשור בסדרי הדין ובמהלכי המשפט.

בענייננו לקתה התנהגותו של המבקש בהכבדה קשה על עבודת בית המשפט, ובגישה מזלזלת כלפי הוראותיו. הארכת ההליכים בבקשות דחייה חוזרות ונשנות, היעדר התייצבות לדיונים בלא החלטת בית משפט המתירה זאת, הזלזול בזמנם היקר של בית המשפט, בעלי הדין שכנגד והעדים, ואי קיום הוראות מפורשות של בית המשפט – כל אלה פגעו בדרכי התנהלותו היעילה של בית המשפט ופגעו בזכויותיהם של אחרים. בית המשפט מוסמך, בסמכות טבועה, לפסוק הוצאות אישיות לעורך דין במקרים כגון אלו, על מנת להטיל מרות ומשמעת על אלה הנושאים בתפקיד מקצועי בהליכי בית-המשפט (ע"א 5075/02 עו"ד אברהם ברדוגו נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(2) 860; ע"א 6185/00 עו"ד

מאהר חנא נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 366). לא מצאתי ממש גם בטענתו של המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ואת הסבריו למחדליו בערכאות הקודמות שדנו בעניינו. אף שיעורי ההוצאות שהוטלו על המבקש בבית המשפט לתעבורה ובערעור אינם כבדים במידה העולה על הנדרש והם מבטאים אל נכוון את החריגה בהתנהגותו של המבקש, הטעונה תיקון. סוף דבר, העניין שלפנינו אינו עוסק אלא ביישומם של כללים ידועים בעניין הטלת הוצאות אישיות על עורך דין על נסיבות המקרה שלפנינו, כפי שנקבעו על פי שיקול דעתן של שתי ערכאות. אין מקום להתערב בכך, ואין בפנינו עילה המצדיקה דיון בפני ערכאה זו בגלגול שלישי (רע"א 10382 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3), 123).

הבקשה נדחית, איפוא. אין צו להוצאות בבקשה זו.