רע"א 1690/14 כפיר בן אדוה נ. חברת דואר ישראל בע"מ

1.

בהחלטה מיום 10.4.2014 דחיתי בקשת רשות ערעור של המבקש, שהינו עורך דין. בבקשה השיג המבקש על החלטה של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו למחוק את תשובתה של המשיבה לבקשתו לאשר תובענה ייצוגית. בסיומה של ההחלטה נדרש המבקש לנמק מדוע לא יוטלו עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה. דרישת ההנמקה באה נוכח ביטויים שונים בהם עשה המבקש שימוש בגדרה של בקשת רשות הערעור. הבאתי בהחלטה דוגמאות להתנסחויות בלתי ראויות שהופיעו בבקשה. כך למשל, כתב המבקש (בפיסקה 18 לבקשה) כי בית המשפט "'ארג' את הסיפור"

באמצעות "ליקוט חלקי ומטעה של עובדות ועניינים מסוימים מתוך התיק...". ברור, שמדובר בלשון שאין מקומה בכתבי בי-דין, במיוחד כאשר מנסח הדברים הינו פרקליט.

2.

בהנמקה שהגיש מדבר המבקש רבות על חופש הביטוי. כנראה שלטעמו חופש הביטוי מצדיק התנסחויות בלתי ראויות בכתבי בי-דין. ברור שחופש הביטוי אינו פתח לחופש מוחלט, אף לא כשמדובר בהתבטאויות של עורך דין כלפי בית המשפט. בהחלטתי הנזכרת ציינתי כי התבטאויות מסוימות של המבקש בבקשת רשות הערעור "... הן על פני הדברים גבוליות". לאחר שקילה נוספת של העניין ראיתי לנכון להימנע, זו הפעם, מהשתת הוצאות לטובת אוצר המדינה. הטעמים לכך הם שניים: ראשית, ההגדרה של ההתבטאויות כגבוליות משמעה פשוטה; הן על קו הגבול בין המותר לאסור. שנית, האמור בהחלטה מיום 10.4.2014 ובהחלטתי זו ישמש כאות אזהרה למבקש. על כן, אם ימשיך לכלול ניסוחים בלתי ראויים בכתבי בי-דין המוגשים על ידו, בין בהליך של התובענה הייצוגית בה עסקינן ובין בהליכים אחרים, יהא מקום לשקול בחיוב השתת הוצאות עליו לטובת אוצר המדינה. יוער, כי המבקש אף טען כי אין סמכות לשופט להשית הוצאות לטובת אוצר המדינה. ובכן, סמכות כזו אכן קיימת לכל שופט כחלק מסמכותו הטבועה לנהל הליך שיפוטי (ראו, רע"א 11087/04 ליסטר נ' מדינת ישראל (15.9.2005); ע"א 4845/95 ניר נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(2) 639, 646-645 (1995); ע"א 6185/00 חנא נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 366, 379-377 (2001); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 67 (מהדורה שניה, 2008); הוועדה לקידום התנהלות דיונית תרבותית בבתי המשפט – דין וחשבון בעמ' 14, 31 (ספטמבר 2011)). זאת, כמובן, בצד הסמכות הנתונה לגורמים שונים להגיש הליך משמעתי בפני בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין.

3.

יצוין, כי המשיבה הגישה ביום 4.5.2014 הודעה בה ביקשה לצרף חומר נוסף – כתב בי-דין שהגיש המבקש והחלטות של בית המשפט – על מנת להראות שגם במקרים אחרים עשה המבקש שימוש בהתבטאויות בלתי ראויות. לא ראיתי מקום להתייחס לדוגמאות שצורפו. יחד עם זאת יש לומר באופן ברור, כי בית משפט קמא רשאי בהחלט להפעיל סמכויותיו וכוחותיו, כולל השתת הוצאות לטובת הצד שכנגד ולטובת אוצר המדינה, אם המבקש יסטה בהתבטאויותיו מן המקובל, הראוי והנכון, ככל שמדובר בדברים הנאמרים או נכתבים על ידי פרקליט.

4.

כאמור, במקרה הנוכחי נמנע אני מהשתת הוצאות על המבקש.