רע"א 11147/03 אריאל ביטון נ. כפיר אלעזרה

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר) לפיה נדחתה בקשת המבקשים להורות על פסילת מומחה שמונה מטעם בית המשפט.

המשיב הוא קטין אשר נפגע בתאונת דרכים. המבקשים הם נהג הרכב הפוגע ומבטחו. בית המשפט מינה את ד"ר צלניק, מומחה בנוירולוגיית ילדים, כמומחה מטעם בית המשפט להערכת הנכות בתחום הנוירולוגי. כשנידונה בקשת המינוי, אסר בית המשפט על המשיב להציג בפני המומחה מספר מסמכים אותם צירף לבקשת המינוי. זאת בשל שחלק ממסמכים אלה הכילו חוות דעת רפואיות והמלצות לטיפול, ואת האחרים מצא בית המשפט כלא רלוונטיים לחוות דעתו של המומחה. על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה על ידי המשנה לנשיא ת' אור.

2.לאחר מתן ההחלטה, שלח המשיב למומחה מסמך רפואי, אשר נקבע בהחלטה כי אין להציגו בפניו. בעקבות זאת, ביקשו המבקשים את הפסקת המינוי, ובית המשפט קמא קבע כי "על פי התקנות וההלכה, העמדה על פיה יש להפסיק את המינוי היא הנכונה". אולם, לאור הסכמת המבקשים, לא ביטל בית המשפט את המינוי, והורה למומחה להתעלם מהמידע האסור.

3.בדיעבד הסתבר, כי המשיב המשיך להעביר מסמכים שהצגתם אסורה, הפעם על ידי שליחתם למאבחנת הקוגניטיבית אשר מונתה לבקשת המומחה. לפיכך, ביקש המבקש את פסילתם של הדוח הקוגניטיבי ושל חוות דעתו של ד"ר צלניק. בית המשפט החליט, "לא בלי התלבטות", כדבריו, לדחות את הבקשה – על אף שקבע כי המשיב נהג שלא כדין כאשר העביר את החומר שהצגתו נאסרה. בית המשפט קמא נימק החלטתו בכך שרוב דוח המאבחנת מבוסס על בדיקות ומבחנים שנעשו לקטין, וערכו של המסמך האסור בהצגה, היה מזערי. יחד עם זאת, חייב בית המשפט קמא את המשיב בתשלום הוצאות בקשת הפסילה – בשל הצגת המסמכים למרות האיסור בהחלטת בית המשפט.

4.המבקשים טוענים כי משנחשף המומחה לחומר האסור, יש לפסול את חוות דעתו. המשיב תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי. הוא טוען כי המסמכים האסורים נשלחו למאבחנת כחלק ממסמכים אשר נשלחו אליה לבקשתה. טענות אחרות המופיעות בתשובתו, מופנות, למעשה, כנגד החלטת הפסילה המקורית של בית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. משמסר המשיב למומחה הרפואי חומר שמסירתו נאסרה במפורש בהחלטת בית המשפט, ומשחזר והמציא חומר שנפסל להגשה כאמור – והפעם למאבחנת שמונתה לבקשת המומחה, אין מנוס מפסילת חוות הדעת. אין בתשובת המשיב הסבר מניח את הדעת למעשיו, ולא ייתכן שיתאפשר לבעל דין לעקוף את הוראות בית המשפט ולעשות דין לעצמו. בדין ביקר בית המשפט קמא את התנהלותו של בא כוח המשיב, אשר התאפיינה בחוסר תום לב מובהק. כך במיוחד, בזוכרנו כי המשיב העביר למומחים חומר פסול גם לאחר שבית המשפט נתן החלטה אשר גינתה אותו על שעשה כן. כפי שציין בית המשפט קמא, בעצם העובדה כי החומר נמסר למאבחנת בעקבות בקשתה, אין כדי לסייע למשיב. בא כוח המשיב מחוייב היה להשמיט מהמידע שהעביר למאבחנת חומרים אשר ידע כי העברתם אליה אסורה על פי החלטת בית המשפט. אכן, לא בנקל יפסל מינויו של מומחה רפואי אף מקום בו עיין בחומר פסול, שהרי חזקה על המומחה שיעשה מלאכתו נאמנה ויתעלם מן החומר הבלתי ראוי. שונה הדבר כאן משהמשיב הפר וחזר והפר את הוראות בית המשפט ואת מצוות החוק והתקנות.

6.דין חוות הדעת, איפוא, להתבטל. יוער כי ככל שפסילה זו תעכב את בירור טענות המשיב, הרי שלעיכוב זה אחראי המשיב עצמו. על כן, אין, בעיכוב זה כשלעצמו, כדי להביא להכשרת חוות הדעת.

הערעור מתקבל. מינוי של ד"ר צלניק יופסק. בית המשפט המחוזי ימנה מומחה אחר תחתיו. המשיב ישא בהוצאות השכר של ד"ר צלניק, וכן בהוצאות הבדיקה הקוגניטיבית. דוח האבחון יוצא מתיק בית המשפט. המשיב ישא בהוצאות המבקשים בסך 15,000 ש"ח.