רע"א 11177/04 רבקה הירש נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ג' גינת), בה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב להמשיך בהליכי מימוש משכנתה הרשומה על חנות שבבעלות המבקשים.

2.בשנת 2002 פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת 1 ובעלה המנוח, שהמבקש 2 הוא חליפו (להלן - המבקשים), למימוש שתי דירות וחנות שאלה שיעבדו לטובתו, על מנת להיפרע את חובם הנטען כלפיו. בראותם כן, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה לסעד הצהרתי בדבר בטלות המשכנתאות שנרשמו על נכסיהם. בגדרה של תובענה זו עתרו הם, ביום 17.6.03, לצו מניעה זמני כנגד המשך הליכי מימוש השעבודים. במסגרת דיון שהתקיים בבקשה ביום 15.7.03 הגיעו בעלי הדין להסדר דיוני, שקיבל תוקף של החלטה, המעכב את מימוש הנכסים הנדונים עד לתאריך 15.1.04. לפי ההסדר, המבקשים יהיו רשאים למכור בעצמם את אחת הדירות הממושכנות, ששימשה למגוריהם (להלן - דירת המגורים), באופן שמתוך תמורת המכירה יועבר למשיב סכום השווה ל-250,000 דולר. ההסדר מוסיף וקובע, כי אם לא יעלה הדבר בידי המבקשים עד למועד האמור, יהא עליהם למסור את החזקה בדירה לידי כונס הנכסים שמונה מטעם המשיב, לשם מימושה. כמו כן הסיר ההסדר את השעבוד מעל הדירה האחרת שמושכנה לטובת המשיב. משלא צלחה בידי המבקשים מכירת דירתם פעל המשיב לחידוש הליכי ההוצאה לפועל, אלא שביום 16.3.04 הגישו המבקשים בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני, בה התבקש ביטולו של הסדר הדיוני דלעיל. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 21.3.04, כי אין עילה לחרוג מהוראות ההסדר הדיוני, וכי המבקשים לא הצביעו על כל נימוק מדוע לא ימומשו השעבודים הן על דירת המגורים והן על החנות. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על ההחלטה (רע"א 3699/04) נדחתה על ידי ביום 1.6.04. ביום 27.10.04 הוגשה, בפעם השלישית, בקשה לסעד זמני, הנוגעת למימוש המשכנתה נשוא החנות בלבד. הבקשה נדחתה מן הטעם שאין כל שינוי בנסיבות העובדתיות שנטענו, המצדיק סטייה מן ההסדר הדיוני ומן ההחלטות הקודמות אשר ניתנו בעניין. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל. לשיטתם של המבקשים, דין המשכנתה הרשומה על החנות להתבטל, בשל נימוקים הנעוצים בעסקת היסוד במסגרתה שועבדה החנות לטובת המשיב. אכן, כפי שציין בית משפט קמא, הטיעונים המהותיים שבפי המבקשים כבר הועלו בהתדיינויות שהתנהלו בעבר סביב הנושא ולא נתקבלו. ברם, טענת המבקשים, לפיה חל שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטות הקודמות, יש לה, לכאורה, על מה שתסמוך. המדובר בעובדה שבמסגרת ההליכים המשפטיים שינה המשיב את עמדתו מן הקצה אל הקצה בשאלה, האם ביחסים שבינו לבין המבקשים אלה האחרונים הם בגדר "ערבים יחידים" כמשמעות המושג בחוק הערבות, תשכ"ז-1967. התפנית שחלה בגרסתו של המשיב, העולה מן הנספחים שצירפו המבקשים לבקשת רשות הערעור, אינה מוכחשת על ידו, ולא ניתן בתשובתו כל הסבר באשר לטעמים העומדים מאחוריה. אינני רואה לנכון להידרש להשלכות האפשריות של סוגיה זו לגבי המחלוקת שבין הצדדים לגופו של עניין. די בכך שנציין, כי הדבר אך מוסיף אי בהירות לגבי העניינים העומדים על הפרק, אשר ממילא, כך נראה, מתאפיינים בעמימות עובדתית ובמורכבות משפטית. מצינו, איפוא, כי המבקשים העלו טיעונים שלא ניתן לומר כי הם מופרכים על פניהם, ואשר ראויים לליבון במסגרת התביעה העיקרית, וכי שינוי עמדתו של המשיב ביחס לאחד מהם מעורר לכשעצמו תהיות. הגם שלא ניתן להגיע למסקנה מובהקת לטובת מי מהצדדים בכל הנוגע להוכחת הזכות לכאורה, סבור אני כי בנסיבות העניין מטה מאזן הנוחות את הכף לטובת המבקשים (לעניין "מקבילית הכוחות" המתקיימת בין שני התנאים למתן סעד זמני, ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 533; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (טרם פורסם), פסקה 6). מאחר שהטענה בדבר הפגיעה הצפויה במטה לחמם של המבקשת 1 ושל בני משפחתה כתוצאה מאי מתן הצו המבוקש לא נסתרה על ידי המשיב, יש להיעתר לבקשה ולמנוע גרימת נזק בלתי הפיך בדמות מכירת החנות לצד שלישי, עד שתוכרע התובענה.

4.אשר על כן, הערעור מתקבל. ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיב להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל למימוש החנות שבבעלות המבקשים. כמו כן עליו להשיב לידי המבקשת 1 את החזקה בחנות, אם זו ניטלה ממנה. הצווים יעמדו בתוקפם עד למתן הכרעה בתובענה העיקרית שהגישו המבקשים נגד המשיב. המבקשים יפקידו במזומן או על דרך ערבות בנקאית סכום של 50,000 ש"ח, תוך 14 ימים מיום המצאת פסק דין זה. היה ולא יעשו כן, יפקע תוקף הצו הזמני. אתן דעתי, לסיום, לסוגיית הוצאות המשפט בגין בקשה זו. טיעוניהם של המבקשים, המשתרעים על פני עשרות עמודים, ארוכים לאין שיעור מן ההיקף שהיה דרוש בנסיבות העניין לשם הבהרת עמדתם, באופן שהכביד על בית המשפט בביצוע מלאכתו. יתרה מכך, הנספחים הרבים שצורפו לבקשה לוקים באי סדר מוחלט, דבר אשר היקשה עד מאוד באיתור מסמכים ספציפיים ובהסתייעות בהם. הכבדה זו, כך יש להניח, הייתה גם מנת חלקו של המשיב. מטעם זה, אינני רואה לנכון לפסוק לטובת המבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.