רע"א 11308/04 חיים סמיה נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גולדברג) אשר דחה את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע החלטת בית משפט השלום לפיה עליהם להפסיק לאלתר שימוש חורג במקרקעין נשוא הבקשה (להלן – "המקרקעין") וקיבל באופן חלקי את בקשתם לעכב את ביצוע סילוק ידם מהמקרקעין בתנאי שיפקידו ערבות בנקאית על סך 300,000 ₪ להבטחת נזקי המשיב.

2.המבקשים עותרים בבקשה זו להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום על כל חלקיה, או לחלופין, להורות על עיכוב סילוק ידם מן המקרקעין בלא תנאי, וזאת עד להכרעה בערעור על ההחלטה גופה שהגישו לבית המשפט המחוזי.

3.כנגד המבקשים נתנו פסקי דין פליליים מרשיעים ביום 15.10.02 בגין שימוש חורג המבוצע על ידם במקרקעין. על יסוד פסקי דין אלה הגיש המשיב בקשה בהליך אזרחי להורות על צו סילוק ידם של המבקשים מן המקרקעין וכן "צו עשה" להפסקת השימוש החורג על ידם. בהחלטה מיום 4.4.04 החליט בית משפט השלום לקבל את הבקשה תוך שקבע כי אין לתת למבקשים הזדמנות נוספת להביא ראיות חדשות להגנתם. הוא הורה על סילוק ידם מן המקרקעין באופן מיידי, ועל הפסקה לאלתר של השימוש החורג המבוצע על ידם במקרקעין. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור החליט בית משפט השלום לסרב לעיכוב ביצוע לענין הפסקת השימוש החורג, ולהתיר את עיכוב הביצוע ביחס לסילוק היד מן המקרקעין על תנאי שתופקד ערבות בנקאית בסך 300,000 ₪ להבטחת נזקי המשיב. בית המשפט המחוזי אימץ החלטה זו בענין עיכוב ביצוע ההחלטה.

4.בבקשת רשות הערעור לפנינו טוענים המבקשים כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן נגדם במלואו או לחלופין לבטל את ההתנייה במתן ערובה כתנאי לאי פינויים המיידי. הם טוענים כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור, שכן לא ניתן להם יומם להוכיח את זכויותיהם למקרקעין וכי מאזן הנוחות מצדיק את ביטול ההתנייה שהוצבה בעניינם.

5.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מגלה עילה להתערבות ערכאה שלישית משאין היא מעלה כל שאלה בעלת היבט עקרוני וחשיבות כללית (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123). מעבר לנדרש יצויין כי הערכאות הקודמות התחשבו בהיבטים של סיכויי הערעור ושל מאזן הנוחות כאשר הבחינו לצורך עיכוב הביצוע בין קביעות פסק הדין נשוא הערעור בכל הנוגע להפסקת השימוש החורג לאלתר לבין פינוי המקרקעין, אותו עכבו בכפוף למתן ערבות בנקאית. בצדק ציינה באת כוח המשיב בתשובתה כי המבקשים מנועים מלהמשיך בשימוש החורג במקרקעין בראש וראשונה מכח פסקי הדין החלוטים בהליכים הפליליים שניתנו נגדם, והפסק האזרחי לענין זה רק מוסיף עליהם ואינו גורע מהם באשר לתנייה שהוצבה בו כתנאי לעיכוב ביצוע פינוי המקרקעין.

שיעורה של הערבות הבנקאית שנקבעה כתנאי לעיכוב הפינוי אינו חורג מן המידתיות הראויה בשים לב למכלול נסיבות הענין, ובהן העובדה כי המבקשים מנהלים במקום עסק של אולם ארועים על קרקע חקלאית מזה שנים ארוכות. אין בידם היתרים לניהול העסק, ולטענת המשיב החזקתם במקרקעין אינה כדין ונעשית בלא תשלום דמי שימוש על פי אופי השימוש שהם עושים בפועל במקום.

6.לאור האמור, דין הבקשה להידחות. המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,000 ₪.