רע"א 11720/05 חברת האחים אמיר פהימה מולזאדה בע''מ ע'י מנהלה יעקב נ. פולגת

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2023/03 (השופטים ה' גרסטל, א' שילה וע' פוגלמן), לפיו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שהורה על דחית תביעת האחים אמיר ופחימה מולזאדה בע"מ (להלן: המבקשת ) על הסף, מהטעם שהסעד לו עתרה צריך היה להיכלל בתובענה קודמת שהגישה.

2.

פולגת תעשיות בע"מ (להלן: המשיבה ) היא חברה ציבורית העוסקת בייצור מוצרי טקסטיל. בשנת 1991 רכשה המבקשת מוצרים מהמשיבה כדי למוכרם ללקוחותיה ומסרה לה שיקים מעותדים של לקוחותיה. במחלוקת בין הצדדים בנוגע לחוב בגין המוצרים שנמכרו, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר פריסת החוב לת שלומי ם והחזקת המשיבה בשיקים כבטחון עד לסילוק מלא של החוב. בחודש דצמבר 1995 השלימה המבקשת את פירעון החוב אך המשיבה לא החזירה לה את השיקים. לפיכך הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום לקבלת סכום השיקים שהיו מוחזקים בידי המשיבה בסך כולל של 82,226 ש"ח (להלן: התביעה הראשונה ). במהלך שמיעת הראיות בתביעה הראשונה נודע למבקשת כי קיימים שיקים נוספים שלא הוחזרו לה ולא נכללו בתביעה, ואשר הוגשו על ידי המשיבה לתיק בית המשפט. המבקשת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה או לפצל סעדים וניתן פסק דין בו חויבה המשיבה בתשלום הסכום הנתבע (השופטת י' שיצר, סגנית-נשיא). בערעור שהגישה המשיבה הוסכם כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה והופחת הסכום אותו חויבה המשיבה לשלם למבקשת (השופטים י' גולדברג, סגן-נשיא, א' גרוניס וע' פוגלמן). המבקשת הגישה תביעה נוספת לבית משפט השלום לתשלום סכום השיקים הנוספים שלא הוחזרו לה ואשר דבר קיומם נודע לה במהלך הדיון בתביעה הראשונה. המשיבה הגישה בקשה לסלק את התביעה על הסף.

3.

בית משפט השלום (השופטת ד' אבניאלי) דחה את התביעה על הסף. בית המשפט קבע כי היה על המבקשת לתבוע את מלוא הסעד בתביעה הראשונה, שכן מדובר בסעד זהה. בית המשפט דחה את הטענה כי המבקשת לא ידעה שהשיקים לא הוחזרו לידיה, הואיל והיא זו שהסבה ומסרה אותם למשיבה. על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי (השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה) דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי השיקים אמנם לא הוסבו לטובת המשיבה, אך אין בכך כדי לשנות את קביעת בית משפט השלום כי השיקים נמסרו על ידי המבקשת, וממילא ידעה או למצער צריכה היתה לדעת, באיזה שיקים מדובר, וכי היה עליה לבקש תיקון כתב התביעה או לבקש פיצול סעדים כשנודע לה על השיקים הנוספים המוחזקים בידי המשיבה. בית המשפט המחוזי קבע כי הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט השלום תומכים במסקנתו המשפטית של בית המשפט ואין לגלות בו טעות שבחוק. בית המשפט המחוזי העיר כי מדובר בתביעה כספית שסכומה הכולל התגבש והיה ידוע עובר או במהלך התביעה הראשונה ולא היתה מניעה להגיש כבר אז בקשה לתיקון כתב התביעה או לפצל סעדים. לפיכך, כאמור, נדחה הערעור.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

המבקשת טוענת כי בקשתה מעלה מספר שאלות הראויות להכרעה בגלגול נוסף ובהן שאלת יישום הכלל בדבר מעשה בית דין והשתק עילה, וכן, משמעות העובדה כי השיקים שהוחזקו בידי המשיבה כמשכון אשר פקע עם סילוק החוב בהקשר זה. המבקשת טוענת כי יש להתייחס לכל קבוצת שיקים כמקימה עילת תביעה נפרדת, בעצם הסתרת העובדה כי קיימים אצל המשיבה שיקים נוספים. המבקשת טוענת כי מעשיה של המשיבה הם שגרמו לכך שעל המבקשת היה להגיש תביעה נוספת ואין מקום לחסום אותה כעת בנימוק פרוצדוראלי בלבד. זכות המבקשת בשיקים היא זכות קניינית. המבקשת טוענת כי לא היתה עליה חובה לבקש לתקן את כתב התביעה שכן מדובר בעילת תביעה חדשה וגם אם מדובר באותה עילה, לא היה מקום לתקן את התביעה במועד בו התגלה קיומם של השיקים הנוספים.

6.

דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית חשובה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), חרף ניסיון המבקשת לטעון אחרת. שנית, טענות המבקשת נדונו בפני שתי ערכאות ונדחו על ידן ולא מצאתי כי יש מקום להידרש להן בשלישית. לגופו של עניין, גם אם אקבל את טענת המבקשת, כי לא ידעה שהשיקים הנוספים לא הוחזרו לידיה, אלא רק במהלך הדיון בתביעה הראשונה, הרי שהיה עליה לפעול באחת משתי דרכים: לתקן את סכום התביעה הכספי שתבעה וכך להכיל את מלוא הסעד שהתבקש בתביעתה הראשונה, או לבקש היתר לפיצול סעדים. המבקשת לא פעלה באף אחת מן הדרכים והחליטה להגיש תביעה כספית נוספת כשנתיים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור על התביעה הראשונה. כאמור, המבקשת הגישה תביעה כספית על סמך סכומי שיקים שלא הוחזרו לה על ידי המשיבה ולא תביעה על-פי השיקים. סכום התביעה התגבש במלואו כבר במהלך הדיון בתביעה הראשונה. משנודע למבקשת על השיקים הנוספים היה עליה לוודא כי תביעתה מכילה את מלוא הסעד הכספי, כאמור בתקנה 44(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לחלופין, יכולה היתה לבקש להתיר לה לפצל סעדיה. משחדלה לעשות כן, אין לה אלא להלין על עצמה ובדין סולקה תביעתה השניה על הסף, וזאת כדי למנוע כפל התדיינויות והטרדת בעלי הדין ובתי המשפט. לאור כל האמור לעיל דין בקשת המבקשת להידחות.

7.

בשולי הדברים אעיר כי לא נעלמה מעיני החלטת הרשמת ש' ליבוביץ מיום 21.11.06, שלפיה ספק אם יש למבקשת כלל מעמד לנהל בקשה זו: הבקשה הוגשה על ידי מנהלה של המבקשת, יעקב נעימי, שהינו פושט רגל. בהחלטה נקבע כי בצו שהוצא על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים מונה נאמן על נכסי יעקב נעימי ואחיו, אך לא נקבע באופן חד משמעי כי הנאמן מונה כמנהל המיוחד על נכסי כל קבוצת נעימי, ובכללן על נכסי המבקשת, ולפיכך אין מקום למחוק את ההליך על הסף. אכן, עמדת הנאמן והכנ"ר בהקשר זה היתה כי הנאמן הוא האמור לייצג את המבקשת ולפיכך לא היה מקום להגיש את הבקשה על ידי מנהלה. ואולם, לאור הספק הקיים החלטתי לדון בבקשה לגופה ולהכריע בה, כאמור לעיל. משהגעתי לתוצאה אליה הגעתי הרי שהצורך להכריע גם בשאלה זו, מתייתר.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.