רע"א 1206/09 אריה בר לב נ. balram chainrai

ביום 3.7.2007 נחתם בין המבקש והמשיבים הסכם לרכישת מניות המשיבים בחברת אמריס אחזקות בע"מ (להלן: החברה ) על ידי המבקש (להלן: הסכם הרכישה ). במסגרת ההסכם רכש המבקש מהמשיבים 65% ממניותיהם בחברה, וכן ניתנה למשיבים אופציה למכירת יתר מניותיהם בחברה למבקש, דהיינו התחייבותו של המבקש לרכוש מהם מניות אלו, בעבור מחיר של 22,750,000 דולר. כן נקבעה בהסכם תניית בוררות, לפיה כל מחלוקת הנוגעת להוראות ההסכם או להפרתן, תוכרע בבוררות.

במקביל לחתימת הסכם הרכישה העביר המבקש למשיבים שטר חוב, בו התחייב, באופן בלתי חוזר, לשלם למשיבים סכום של 22,750,000 דולר בתוך 14 ימי עסקים מהיום שבו יעבירו הודעה מתאימה בכתב, בתמורה למסירת שטרי העברת מניות החברה (להלן:

שטר החוב ). בשטר החוב נכללה תניית שיפוט המקנה את סמכות השיפוט הבלעדית בסכסוכים הקשורים לשטר ל בית המשפט המוסמך בתל-אביב.

ביום 7.7.2008 נחתם בין הצדדים מסמך שכותרתו " Addendum to a Share Purchase Agreement dated July 3 rd , 2007 " (להלן: התוספת להסכם ). בתוספת להסכם הודיעו המשיבים על רצונם במימוש האופציה למכירת מניותיהם. בתמורה להעברת המניות התחייב המבקש בתוספת להסכם להעביר למשיבים מסמכים סחירים בתוך 14 ימים ממועד החתימה על התוספת להסכם, ואם לא יעשה כן ישלם להם את הסך של 22,750,000 דולר. בתוספת להסכם נכללה תניית שיפוט בה נקבע כי חרף האמור בהסכם הרכישה, תהא הסמכות הבלעדית לדון בכל סכסוך הנובע מן התוספת להסכם ל בית המשפט המוסמך בתל-אביב.

ביום חתימת התוספת להסכם הפקידו המשיבים שטרי העברת מניות חתומים לידי עו"ד בנאמנות. על אף האמור בהסכמים, לא העביר המבקש למשיבים את תמורתן. בעקבות זאת הגישו המשיבים ביום 24.9.2008 תביעה בסדר דין מקוצר ל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (א 2039/08), לקבלת הסכום שנקבע בהסכמים. בתגובה הגיש המבקש ביום 30.10.2008 בקשה לעיכוב הליכים, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), לאור קיומה של תניית הבוררות בהסכם הרכישה. בשולי הבקשה הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להגן כנגד התביעה.

ביום 7.1.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני) את הבקשה, בקבלו את טענת המשיבים לפיה בכל הנוגע לחילוקי דעות הנוגעים למימוש האופציה למכירת המניות, גוברת תניית השיפוט המאוחרת והספציפית שבתוספת להסכם על תניית הבוררות שבהסכם הרכישה. כן ציין בית המשפט כי המבקש שלח למשיבים הודעה בדבר ביטול הסכם הרכישה מעיקרו, ועל כן מנוע הוא כעת מלטעון בדבר התקיימותה של תניית השיפוט בהסכם זה. אף את הבקשה לדחיית המועד להגשת בקשת הרשות להגן דחה בית המשפט , בהתבססו על ההלכה שנקבעה ברע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (טרם פורסם, 5.2.2007) (להלן: הלכת בובליל ).

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את הבקשה לעיכוב הליכים, שכן אין להפריד בין הסכם הרכישה עצמו, הכולל תניית בוררות, ובין התוספת להסכם ושטר החוב, שכן ממילא העילה לתביעה מבוססת על הסכם הרכישה עצמו. לגבי הארכת המועד להגשת בקשת רשות להגן, טוען המבקש כי העניין נכנס לגדרי המקרים החריגים בהם נקבע בהלכת בובליל כי יש להיעתר לבקשה.

מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בחזרם על טענתם לפיה התביעה ב בית המשפט

המחוזי מבוססת על עילה הצומחת באופן עצמאי משטר החוב ומהתוספת להסכם, בהם נקבעו תניות שיפוט מאוחרות וספציפיות, אשר ממילא גוברות על תניית הבוררות. עוד טוענים המשיבים כי בדין דחה בית המשפט

המחוזי את הבקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות להגן, על פי הלכת בובליל .

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת אלא במקרים יוצאי דופן, בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור מטעמי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08)). יתרה מכך, כאשר מ דובר בבקשת רשות ערעור המבקשת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשאלת עיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תינתן הרשות במקרים נדירים בלבד (ראו למשל רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ'

מורד

ואח' , פ"ד מ"ב(3) 74 (1988); רע"א 9652/04 הירשפלד נ' סודאי (לא פורסם, (21.3.2005)); סמדר אוטולנגי בוררות – דין

ונוהל (מהדורה רביעית, 2005) 353. עניינו של המבקש אינו נמנה על אחד מאותם מקרים נדירים ואין הוא מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינים של הצדדים, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. אמנם, כפי שקבע בית המשפט

המחוזי, לא ניתן להפריד, באופן מהותי, בין עילת התביעה על פי הסכם הרכישה ובין יתר ההסכמים אשר נעשו בעקבותיו. אלא שבכל הנוגע לדרך מימושה של האופציה שנקבעה בהסכם הרכישה נוצרו בין הצדדים התקשרויות ממוקדות, שאין להבינן אלא כפורטות לפרוטות חלק זה של הסכם הרכישה, וקובעות לגביו הוראות פרטניות. בהתאם נקבע בהתקשרויות אלו בצורה מפורשת ובלעדית כי השיפוט בעניינן ייעשה בבית המשפט. לפיכך צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי מקומה של תביעת המשיבים להתברר בפניו, וכי אין לעכב את ההליכים. כל תוצאה אחרת תעקר לחלוטין מתוכן את תניות השיפוט המאוחרות, ותעוות את המבנה ההסכמי שנוצר בין הצדדים.

בדומה, צדק בית המשפט משדחה את בקשת המבקש להארכת המועד להגשת בקשת הרשות להגן. כפי שנקבע בעניין בובליל , בקשות מסוג זה תתקבלנה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן, ובהתקיימם של שני תנאים: "ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית" ( שם , פסקה 9). כפי שצוין לעיל, טענתו של המבקש בנוגע לתניית הבוררות אין לה, אף על פניה, על מה להיסמך. בדומה, המבקש אף לא הראה בכל צורה שהיא מדוע הגשת בקשת הרשות להגן הייתה דורשת ממנו השקעת משאבים בלתי פרופורציונלית.

המבקש טוען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה למתן ארכה, בשעה שהמועד להגשת בקשת הרשות להתגונן חלפה, גרמה לו לעיוות דין. אלא שהקושי במצב בו מצא המבקש את עצמו בעקבות דחיית הבקשה נעוץ כל כולו בהחלטתו לעשות דין לעצמו ולהימנע מהגשת הבקשה הגם שלא קיבל לכך כל אישור מבית המשפט. בנסיבות אלו לא היה כל מקום להיענות לבקשה אף מטעם זה, ואין למבקש להלין אלא על עצמו בשל הפגיעה שנגרמה לו.

אשר על כן , בקשת רשות הערעור נדחית.