רע"א 9652/04 ד"ר שמואל הירשפלד נ. עו"ד עדי סודאי

בין המבקש לבין המשיב נחתם הסכם שותפות (להלן: ההסכם). בסעיף 8 להסכם נקבע, כי במקרה של חילוקי דעות מכל סוג, יכריע כבורר מוסכם יו"ר הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים. כמו-כן, עוד הסכימו בעלי הדין, כי הבורר יהיה פטור מסדרי הדין, דיני הראיות והדין המהותי, ואף יהיה פטור מלנמק את פסקו.

בהמשך, משנתעוררו המחלוקות בין הצדדים, פנו הם אל יו"ר הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, עורך-הדין י' תוסיה, בהתאם למוסכם כאמור.

ביום 5.1.03, נערכה ישיבת הבוררות הראשונה, בעקבותיה הוגשו כתבי טענות. ישיבה נוספת התקיימה ביום 13.3.03, בה נקבעו סדרי הבאת הראיות ונקבע מועד להוכחות. שלושה ימים לפני מועד ההוכחות, ביום 26.5.03, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה, אליה צירף בקשה למתן צו מניעה, אשר ימנע את המשך הליך הבוררות (בש"א 1667/03). בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' צור) דחה את הבקשה למתן צו מניעה בקובעו, כי לאור העובדה שהליכי הבוררות מתנהלים מזה זמן כבר, אין כל סיבה להורות על הפסקתם במסגרת צו מניעה זמני, וכי כל טענות המבקש, ראוי שידונו במסגרת התביעה העיקרית.

לאחר זמן מה, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת למתן צו מניעה (בש"א 1901/03), אשר ימנע את המשך הליך הבוררות. בקשה זו נדחתה אף היא (כבוד השופט י' עדיאל) מן הטעם, כי לא חל כל שינוי בנסיבות, אשר מצדיק דיון מחדש בעניין זה.

בהמשך לכל אלו, הוגשה על-ידי המשיב בקשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים, לעיכוב הליכים בתביעה העיקרית, וזאת בהסתמכו על סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), לפיו בית-המשפט יעכב את ההליכים בין הצדדים להסכם ואת התביעה, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות והמשכה, ועדיין הוא מוכן לכך.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' שפירא) קיבל את הבקשה והורה על עיכוב ההליכים בתביעה העיקרית עד לסיום הליך הבוררות בקובעו, כי אין ספק שהמשיב עושה את כל הדרוש לשם קיום הבוררות. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא מצא טעם מיוחד, שלא לעכב את ההליכים בתביעה העיקרית.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

לדעת בא-כוח המבקש, טעה בית-המשפט המחוזי בכך, שלא התייחס לחלק מטענותיו השונות כפי שהעלה אותן בסיכומיו ובתגובה מטעמו. טענותיו מתמקדות, רובן ככולן, בשינויים ובתוספות, אשר לטענתו נערכו במועד מאוחר יותר בהסכם, כמו גם זיופים שונים של סכומים שנעשו, לטענתו, ואף מצגי שווא שונים שיצר המשיב, לטענת המבקש. לפיכך, טוען בא-כוח המבקש, כי עצם בסיס ההסכמה להסכם הבוררות לקוי וחסר. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי גם זכויותיהם של צדדי ג' נוספים עלולות להיות מושפעות מפסיקת הבורר, ומאחר והם אינם נוכחים בהליך הבוררות, ראוי היה שלא לעכב את ההליכים בתביעה.

מנגד, סומך בא-כוח המשיב את טענותיו על מסקנות בית-המשפט המחוזי ועל ההלכה הנהוגה, לפיה בית-המשפט שלערעור לא יתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי בדבר עיכוב הליכים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, אלא במקרים חריגים בלבד. בנוסף, טוען בא-כוח המשיב, כי רק במידה וקיים טעם מיוחד שלא לעכב את ההליכים, והוא כאשר ישנן נסיבות אשר מובילות לחוסר אפשרות לנהל את הבוררות, אזי ראוי לעשות כן. לטענתו, אין בענייננו כל טעם כזה, והמבקש לא הרים את נטל ההוכחה למציאתו. בנוסף טוען בא-כוח המשיב, כי המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענתו, כי הסכם הבוררות פגום, וכי מעולם אף לא שעה לבטל את הסכם הבוררות, לאור השינויים שלכאורה נעשו בו. כמו-כן מוסיף וטוען בא-כוח המשיב, כי כל רצונו של המבקש בצירוף צדדים שלישים הינו הכשרת הקרקע לביטול הליכי הבוררות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בחינת עובדות הרקע של הפרשה, החלטות הערכאה הקודמת ועיון בטענותיהם של הצדדים, מצביעים על כך, שטענותיו של המבקש מתבססות רק על עובדותיה המיוחדות של הפרשה הנדונה, ולא קיימת שאלה כללית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כלשהיא, החורגת מגדר גבולותיה של המחלוקת הספציפית בין הצדדים, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור בבית משפט זה.

הלכה היא, כי רק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור לעיכוב הליכים על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות (ראו ע"א 550/75 מורלי נ' בגון , פ"ד ל(2) 309; רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד ואח' , פ"ד מ"ב (3) 74; רע"א 1860/02 חברת מלונות דן בע"מ נ' OF DOORS , תק-על 2002(2), 1654; רע"א 3770/97 קיבוץ שדה יואב נ' איסכור שירותי בניה בע"מ ואח' (לא

פורסם); רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ ואח' נ' ד.ש.י. אריאל לבנין והשקעות בע"מ ואח' (לא פורסם)).

על המבקש היה לשכנע את בית-המשפט, כי אמנם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר בגינן יש להשאיר את התובענה בבירור בבית-המשפט ולא לעכב את ההליכים. המחוקק ראה בבוררות, מחוץ לכותלי בית-המשפט, דרך יעילה ליישוב סכסוכים בין בעלי-דין. לשם השגת תכלית זו נראה, כי התערבות יתר מצד בתי-המשפט, בהיעדר טעמים מיוחדים, הייתה מסכלת מגמה זו. לפיכך, נדרש טעם מיוחד, אשר יצדיק את בירור התביעה בבית-המשפט דווקא וימנע את הליך הבוררות, חרף קיומו של הסכם בוררות. בענייננו, לא עלה בידו של המבקש להראות טעם מיוחד המצדיק את השארת התובענה בבירורו של בית-המשפט.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מהחלטת בית-המשפט המחוזי עולה, כי בית-המשפט המחוזי עיין ובחן את טענותיהם ההדדיות השונות של בעלי-הדין, על רקע נסיבותיה של הפרשה, אשר נשקלו כראוי. בבחינתי את הכרעתו של בית-המשפט המחוזי, לא מצאתי טעות המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. על המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח.