רע"א 4792/21 קיבוץ הל"ה נ. מועצה אזורית שפיר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט יעקב דנינו ) בת"א 12150-11-20 מיום 14.6.2021, במסגרתה הוארך המועד להגשת כתבי הגנה מטעם המשיבים, עד למתן החלטה אחרת.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

הרקע העובדתי הדרוש לעניין יובא להלן בתמצית. חברת בר עידן יצור ופיתוח בע"מ (המבקשת 2. להלן: בר עידן ) עוסקת מזה שנים בסילוק בוצה ממתקני טיהור, וטיפול בה לשם התאמתה לשימוש חקלאי. בין היתר, הפעילה בר עידן אתר לעיבוד בוצה על מקרקעין חקלאיים של קיבוץ הל"ה ( המבקש 1. להלן: האתר ) , אשר בהמשך הופעל על ידי צפית חקלאות מתקדמת בע"מ (המבקשת 3. להלן יכונו יחד: המבקשים ).

2.

ביום 3.11.2020 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נגד המועצה האזורית שפיר (המשיבה 1. להלן: המועצה האזורית ), הוועדה המקומית לתכנון ובניה שפיר (המשיבה 2. להלן: הוועדה המקומית ) והמשרד להגנת הסביבה (המשיב 3. להלן: המשרד להגנת הסביבה ; להלן יכונו יחד: המשיבים ). כעולה מכתב התביעה, בחודש יוני 2005 ניתן למבקשים היתר בנייה להקמת האתר מהמשיבים. על סמך היתר הבנייה, ביצעה בר עידן פעולות בנייה, ובחודש מרץ 2007 החלה בהפעלת האתר. מספר חודשים לאחר שהחל האתר לפעול, בחודש יולי 2007, החלו המשיבים לעלות טענות כנגד אופי הפעילות עליה חל היתר הבנייה, ואף נקטו במספר הליכים משפטיים, שבסופם הורה בית משפט זה ביום 3.9.2012 על הפסקת הפעילות באתר (רע"פ 9585/09 ועע"ם 6724/10 שנדונו יחד). בהתאם לכך, בחודש יולי 2014 הופסקה פעילות האתר, והאתר נסגר. בכתב התביעה, טענו המבקשים כי מעצם כך שהמשיבים פעלו להפסקת הפעילות באתר, וכפועל יוצא מכך, מנעו מהמבקשים לקבל רישיון עסק, הפרו המשיבים הסכמים והתחייבויות שלטוניות שנתנו להם, ובכך גרמו להם לנזקים כספיים בסך של 15 מיליון ש"ח.

3.

ביום 2.2.2021, הגישו המועצה האזורית והוועדה המקומית בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, היעדר עילה ושימוש לרעה בהליכי משפט (להלן: הבקשה לסילוק על הסף ). לצד בקשה זו, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, כך שיוגש בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף. הטענה העיקרית שעמדה בבסיס הבקשה לסילוק על הסף היא כי תביעת המבקשים התיישנה זה מכבר, שכן העילות שבכתב התביעה מתייחסות להיתר הבנייה שניתן בשנת 2005, להליכים משפטיים שננקטו בשנת 2007 ולצו הפסקת שימוש שניתן על ידי בית משפט זה בשנת 2012. בו ביום, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורתה על הגשת תגובות לבקשה, תוך השהיית המועד להגשת כתבי הגנה.

4.

כעבור כחודש, ביום 10.3.2021, הגיש גם המשרד להגנת הסביבה בקשה לסילוק על הסף, בליווי תצהיר, במסגרתה טען טענות הדומות במהותן לאלו שנטענו על ידי המועצה האזורית והוועדה המקומית בבקשתן לסילוק על הסף (להלן יכונו שתי הבקשות יחד: הבקשות לסילוק על הסף ).

5.

ביום 14.6.2021 הגישו המבקשים את תגובתם לבקשות לסילוק על הסף. בתגובתם, טענו המבקשים כי הבקשות לסילוק על הסף הוגשו מבלי שהמשיבים הגישו את כתבי הגנתם, ומבלי שטענו (וממילא לא שכנעו) כי סיכויי הבקשות לסילוק על הסף טובים, וכי תיגרם להם הכבדה בלתי מידתית בהכנת כתבי ההגנה, כנדרש לפי ההלכה שנקבעה ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.7.2007) (להלן: הלכת בובליל ). בכל הנוגע לבקשת המשרד להגנת הסביבה לסילוק על הסף, הוסיפו המבקשים וטענו כי הבקשה מעלה טענות המחייבות הכרעה בטענות עובדתיות שנטענו על ידם בכתב התביעה. לפיכך, הבהירו המבקשים, ככל שבקשת המשרד להגנת הסביבה לא תידחה על הסף, הם יבקשו לחקור את המצהירה מטעמו. לגופו של עניין, טענו המבקשים כי במקרה דנן חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ), כך שעילת התביעה התגבשה במועד היווצרות הנזק – דהיינו ביום כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש בחודש יולי 2014, ותתיישן רק בחלוף עשר שנים ממועד זה. משכך, גורסים הם כי התביעה טרם התיישנה.

6.

עוד באותו היום, קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשות לסילוק על הסף יידונו בדיון שנקבע ליום 7.11.2021, וכי " לעת הזו הנתבעות [המשיבים – ע.ג.] אינן נדרשות להגשת כתב הגנה, עד למתן החלטה אחרת ".

7.

במסגרת הבקשה שלפניי, טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט קמא ליתן ארכה להגשת כתבי הגנה מנוגדת להלכת בובליל , אשר לפיה לצורך מתן ארכה לבעל דין להגשת כתב הגנה עד להכרעה בטענות סף, עליו להראות כי יש סיכוי סביר לקבלת טענת הסף, וכי הוא יידרש להשקיע משאבים ניכרים, שאינם מידתיים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופו של עניין . לעניין זה, מבהירים המבקשים כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה בלא כל נימוק ובהתעלם מכך שהמשיבים כלל לא נימקו את בקשתם להארכת מועד ולא ביססו אותה על פי התנאים שנקבעו בהלכת בובליל . לנוכח האמור, התבקש בית המשפט להורות למשיבים להגיש כתבי הגנה תוך 30 ימים ממועד הדיון שנקבע ליום 7.11.2021, לכל המאוחר.

8.

בהחלטתי מיום 22.7.2021 ביקשתי מבית המשפט קמא לנמק את החלטתו מיום 14.6.2021. בהתאם, ביום 2.8.2021 פירט בית המשפט את הנימוקים להחלטתו. בתוך כך, ציין כי ככלל, מקום בו לא נדרש בירור עובדתי להכרעה בטענת ההתיישנות או שהבירור העובדתי הנדרש אינו זהה לבירור העובדתי הנדרש בתביעה העיקרית, יש לברר את טענת ההתיישנות בשלב מקדמי של ההליך, וטרם בירור התביעה לגופה, כפי שנקבע ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א. לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.2020) (להלן: עניין דיסקונט ). בשל כך, סבר בית המשפט כי ישנו מקום לקיים דיון על מנת לבחון את היקף הבירור העובדתי הנדרש לשם הכרעה בטענות הסף.

עוד ציין בית המשפט קמא כי על פניו, אף אם כל העובדות הנטענות בכתב התביעה יתבררו כנכונות, נראה כי אין מקום להידרש לבירור התביעה לגופה, שכן עילת התביעה התיישנה ממילא. בכל הנוגע לטענת המבקשים באשר לתחולתו של סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין על ההליך דנן, נפסק כי מדובר בסוגיה משפטית אשר אין מניעה להכריע בה בשלב מקדמי להליך. על האמור הוסיף בית המשפט קמא, כי הגשת כתבי הגנה תכביד על המשיבים, אשר יידרשו להיזקק למסכת עובדתית שתחילתה לפני למעלה מ-15 שנים. בהינתן האמור ולצורך היעילות הדיונית, מצא בית המשפט להאריך את המועד להגשת כתבי ההגנה.

9.

לאחר שהציג בית המשפט קמא את נימוקיו, ביום 18.8.2021, הודיעו המבקשים כי הם עומדים על בקשת רשות הערעור. לדידם, שגה בית המשפט קמא כאשר בחן בהנמקתו את עניין דיסקונט , שכן המחלוקת אינה נוגעת למועד בו תידון הבקשה לסילוק על הסף, אלא לשאלה האם, בטרם יידונו הבקשות לסילוק על הסף (אף אם יידונו בשלב מקדמי להליך), יוגשו כתבי הגנה. כמו כן, טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא דן מיוזמתו בטענות שכלל לא הועלו על ידי המשיבים (למשל, ההכבדה שתיגרם להם מניסוח כתבי הגנה), ואף בכך יש פגם המצדיק את קבלת הערעור. בנוסף, טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא לא הבהיר כיצד יבחן את עמדות הצדדים ביחס לבירור העובדתי הנדרש, בהיעדר כתבי הגנה.

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

11.

הלכה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב לגבי דרך בירור המחלוקת הניצבת בפניה, וערכאת הערעור תתערב בהחלטות בעניינים אלה רק במקרים חריגים, בהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד מהצדדים (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר , פ"ד מט(2) 233, 239 (1995); רע"א 8269/07 גונן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 4 (21.10.2007); רע"א 2365/12 וינברג נ' אברהם , פסקה 5 (9.5.2012); רע"א 6457/14 The republic of Liberia נ' GSS GROUP ltd , פסקה 5 (16.11.2014) (להלן:

עניין GSS GOUP ); רע"א 1461/16 חיים שושן יבוא יצוא ומסחר בע"מ נ' שושן , פסקה 4 (10.3.2016)). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים כאמור.

12.

כידוע, הגשתה של בקשה לסילוק על הסף אינה עוצרת את מירוץ הזמן להגשת כתב הגנה, וזאת אלא אם הורה בית המשפט אחרת. ככלל, אין מקום למתן הוראה אחרת כאמור, שכן הגשת כתב הגנה מאפשרת לבית המשפט להתרשם מהיקף המחלוקות שבין הצדדים ומורכבותה העובדתית והמשפטית של התביעה, ובכך עשויה לסייע גם להכרעה בבקשה לסילוק על הסף (רע"א 9030/04 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ ו-31 אחרים , פסקה 7 (26.6.2007) (להלן: עניין אירופה ישראל ); רע"א 2655/12 אסותא מרכזם רפואיים בע"מ נ' פלוני , פסקה 5 (29.5.2012); עניין

GSS GOUP , פסקה 5 ). עם זאת, ישנם מצבים בהם ראוי ליתן ארכה לבעל דין להגשת כתב הטענות נוכח הגשת בקשה לסילוק על הסף על ידו. זאת, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית , קיים סיכוי סביר לסילוק התובענה על הסף; שנית , הנתבע יאלץ להשקיע משאבים לא מידתיים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים. שני התנאים האמורים מקיימים ביניהם "מקבילית כוחות" (עניין בובליל , פסקה 9 ; רע"א 1206/09 בר-לב (ארקדי גאידמק) נ' balram chainrai

(21.6.2009); רע"א 5220/13 בנאי נ' עו"ד איתן ארז – נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל אלי רייפמן (30.5.2013); ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' בר , פסקה 21 (31.1.2021) (להלן: עניין שיף )).

13.

כמפורט לעיל, במסגרת החלטתו בחן בית המשפט קמא את התנאים האמורים, והגיע לכלל מסקנה כי אלו תומכים במתן ארכה להגשת כתבי ההגנה. כך, ציין בית המשפט קמא, כי על פני הדברים קיים סיכוי סביר לקבלת טענת ההתיישנות שהעלו המשיבים בבקשותיהם לסילוק על הסף (ראו לעניין זה: ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים , פסקה 16 (22.6.2008); ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson , פסקה 23 (5.9.2017 ); עניין דיסקונט , פסקה 14). אשר להכבדה שבהגשת כתבי הגנה על המשיבים, בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי הפירוט העובדתי הנדרש לביסוס טענת ההתיישנות שונה מזה שנדרש על מנת להתגונן לגופו של עניין (ויחייב כאמור להידרש לעובדות שתחילתן לפני למעלה מ-15 שנים) (עניין דיסקונט , פסקאות 20-15. והשוו: עניין אירופה ישראל , פסקה 6). משכך, סבר כי ה צורך להתגונן בכתב הגנה יוסיף באופן משמעותי על המאמץ שנדרש לניסוח הבקשות לסילוק על הסף, וזאת בפרט לנוכח סיכוייה של הטענה המקדמית להתקבל כאמור. קביעות אלו עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ביחס להיקפו של החריג, ואסתפק לעניין זה בחזרה על דבריו של השופט יצחק עמית בעניין שיף , פסקה 22:

[] קשה להלום כי בעל דין, שברשותו טענה מקדמית "מוחצת" לסילוק התביעה, כמו טענת התיישנות או מעשה בית דין, יידרש להגיש כתב הגנה שמצריך השקעת משאבים מרובה, שעה שקיים סיכוי של ממש שטענתו המקדמית תתקבל.

14.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. המבקשים יישאו יחד ולחוד בהוצאות המשיבים בסכום של 3,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבים.