רע"א 1248-19 רע"א 1248-19

1.בבקשה דנן מבקשת המערערת כי אורה לבאי כוח המשיב להשיב לה את שכר הטרחה בסך של 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ ששולם להם בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' גרוסקופף) בת"צ 6179-08-16 מיום 16.1.2019. במסגרת החלטה זו אושרה בקשה לניהול תובענה כייצוגית שהגיש המשיב נגד המערערת (להלן: בקשת האישור ו-החלטת האישור, בהתאמה). בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטת האישור התקבלה בפסק דינו של בית משפט זה מיום 26.7.2022 בהליך דנן, ובו נקבע כי החלטת האישור תבוטל והדיון יושב לבית המשפט המחוזי על מנת שידון תחילה בבקשה לגילוי מסמכים שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי (ואשר נדחתה בהחלטתו מיום 20.7.2017), ולאחר מכן יוסיף וינהל את בקשת אישור כחכמתו (להלן: פסק הדין בערעור).

2.לטענת המערערת, משבוטלה החלטת האישור במסגרת פסק הדין בערעור, בוטל אף חיוב המערערת בשכר טרחת בא-כוח המשיב שנקבע במסגרת החלטה זו, ומשכך יש להשיב את הסך האמור למערערת.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בפסק הדין בערעור בית משפט זה לא ביטל את החלטת האישור במלואה ולא הורה על דחיית בקשת האישור שהגיש המשיב, אלא אך הורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. המשיב מוסיף כי חלק משמעותי מטענות המערערת נדחו על-ידי בית משפט זה, וכי בפסק הדין בערעור התקבלה, למעשה, אך טענה אחת ויחידה של המערערת בדבר הקשר שקבע בית המשפט המחוזי בין בחירתו של נתבע שלא לגלות מסמכים בשלב המקדמי של בקשת אישור תובענה כייצוגית כנגדו, לבין רף ההוכחה המוטל על המבקש בבקשה כזו. לטענת המשיב, אך הקביעות הנוגעות לסוגיה זו בוטלו במסגרת החלטת האישור, ויתר חלקי ההליך וממצאיו עומדים בעינם. עוד נטען, כי אין בפסק הדין בערעור הוראה מפורשת בדבר ביטול ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי, וכי אף הוחלט שלא לפסוק הוצאות לטובת אף אחד מהצדדים במסגרת הערעור עצמו, עניין המלמד על כוונת בית משפט זה שלא להפר את האיזון שבין הצדדים. לבסוף נטען, כי המשיב ובאי כוחו נטלו סיכון בהגשת בקשת האישור, כי הם הוציאו הוצאות רבות במהלך ניהול ההליך עד כה, וכן כי קיימת חשיבות ציבורית בבירור הליך זה, ומכאן כי קיימת הצדקה אף לגוף העניין להימנע מהשבת שכר הטרחה שנפסק לטובתם במסגרת החלטת האישור.

4.לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.כבר נקבע בעבר בבית משפט זה כי:

"ככלל, מקום בו מתקבל הערעור, ממילא מתבטל החיוב בהוצאות שהושת במסגרת פסק דינה של הערכאה הדיונית, אלא אם נאמר במפורש אחרת, כך שאין צורך לכתוב את הדברים במפורש בפסק הדין... סופו של דבר, ולמען הסר ספק, מובהר אפוא כי קבלת הערעור משמעה ביטול פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות ביטול החיוב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין" (ראו: ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (5.8.2012))

בענייננו, פסק הדין בערעור קובע באופן מפורש כלהלן: "בנסיבות אלה אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, ונורה על ביטולה של החלטת האישור ועל החזרת הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי – על מנת שידון תחילה בבקשת הגילוי, ובהמשך לכך יוסיף וינהל את בקשת האישור כחכמתו, ולבסוף יכריע בה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק דיננו" (ההדגשה הוספה). קביעה מפורשת ובלתי מסויגת זו, המבטלת את החלטת האישור כולה, ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. משכך, לא מצאתי לקבל את טענת המשיב שלפיה פסק דינו של בית משפט זה ביטל את החלטת האישור באופן חלקי בלבד, וכי חלק מהקביעות שנקבעו בהחלטת האישור נותרו על כנן.

הנה כי כן, ובהתאם לאמור לעיל, הקביעה שלפיה החלטת האישור של בית המשפט המחוזי מבוטלת כוללת בתוכה ממילא את ביטולן של כל הקביעות שנקבעו ואת כל הסעדים שניתנו במסגרת ההחלטה, וכך גם את חיובה של המערערת בשכר טרחת באי כוח המשיב (ראו גם: עע"מ 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עיריית רמת גן, פ"ד נז(2) 97 , 101-100 (2002); ע"א 358/11 KRAFT FOODS GLOBAL BRANDS LLC נ' מרבה ישראל בע"מ (15.1.2012)).

6.בהקשר זה אציין כי המשיב הפנה בתשובתו להחלטה שניתנה בע"א 4697/20 ש. שסטוביץ בע"מ נ' ויסולי (29.9.2022), ואולם, בהחלטה זו צוין כי "אין בפסק דיננו הוראה המבטלת את פסק הדין קמא במלואו, וממילא לא בוטל החיוב בהוצאות בבית המשפט המחוזי". הדברים שונים בענייננו, שכן כאמור בפסק הדין בערעור דנן קיימת הוראה המבטלת את החלטת האישור במלואה, ומשכך כאמור, בוטל אף החיוב בשכר טרחת באי כוח המשיב.

7.אשר על כן, בקשת המערערת להשיב את סכום שכר הטרחה שנפסק לטובתה במסגרת בקשת האישור לידיה – מתקבלת בזאת.

8.בתוך 30 ימים מהיום, באי כוח המשיב ישיבו את שכר הטרחה ששולם להם בהתאם להחלטת האישור של בית המשפט המחוזי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד קבלת הכספים בידם ועד למועד החזרתם בפועל למערערת.

כן יישא המשיב בהוצאות המערערת בבקשה זו בסך של 3,000 ש"ח.