פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1275/18
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערער:
ישראל יצחק לוי
נ ג ד
המשיבים:
1. בנימין וואלף גרף
2. יהודה אריה איזבי
בקשה לתיקון כתב טענות
החלטה
1.
ההליך שבכותרת נסב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.12.2017 בו התקבלה בקשה שהגיש המשיב 1 לביטול פסק בוררות (וממילא נדחתה בקשתו של המערער לאישור פסק הבוררות). ביום 13.2.2018 הגיש המערער הודעת ערעור המופנית כלפי פסק הדין, ולמחרת (ככל הנראה בעקבות החלטת כב' השופטת י' וילנר מיום 13.2.2018) הגיש בקשה לתיקון כתב טענות (ראו החלטה מיום 14.2.2018), בה עותר הוא להחלפת הודעת הערעור בבקשת רשות ערעור, אשר צורפה לבקשתו,
בציינו כי הוגש הליך מוטעה מחמת שגגה.
המשיב 1 מתנגד לבקשה לתיקון ההליך הערעורי, ובין היתר טוען הוא כי זו הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. במענה לכך טוען בא-כוח המערער כי פסק הדין עליו נסב ההליך לא הומצא לידיו וכי נודע לו עליו באמצע חודש ינואר 2018 בעקבות הודעת דואר אלקטרוני ששלח לו בא-כוח המשיב 1.
המשיב 1 ביקש להגיש התייחסות לתשובה זו, לה צירף התייחסותו ובנסיבות העניין זו תתקבל לרישום.
2.
לאחר עיון בכל החומר שלפניי ובטענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב 1.
אין חולק כי בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 רשאי היה המערער להשיג על פסק הדין ברשות בלבד, וכי הגשת הודעת ערעור יסודה בטעות, ממנה ראוי היה להימנע.
בבחינת הבקשה "לתיקון" ההליך - שהיא למעשה בקשה למחיקת הודעת הערעור ומתן היתר להגשת בקשת רשות ערעור - יש ליתן משקל משמעותי לשאלת מועד הגשת ההליך (המוטעה), דהיינו האם זה הוגש לפני שחלף המועד להגשת הליך ערעורי מתאים.
כידוע ככלל יש למנות את הימים להגשתו של הליך ערעורי ממועד ההמצאה של ההחלטה, ו"חריג הידיעה" מוחל במצבים חריגים בלבד. אלא שבענייננו טוען כאמור בא-כוח המערער בתצהירו כי פסק הדין מעולם לא הומצא לידיו ואף כי לא צפה בו באתר "נט המשפט" במועד הנטען על ידי המשיב 1, שכן באותו מועד שהה בחו"ל. במצב דברים בו לא נערכה המצאה של החלטה יש לבחון האם התגבשו נסיבות המצדיקות למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי ממועד הידיעה, ובכל מקרה ברור כי בעל דין אינו רשאי לשבת "בחיבוק ידיים" תקופה ממושכת ולשמור לעצמו, ללא מגבלת זמן, את הזכות להשיג על החלטה עליה ידע (ראו ע"א 4637/16 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית נ' יעקוב (15.10.2017) והאסמכתאות המובאות שם (להלן: עניין הפטריארכיה )).
בענייננו מועד הידיעה המדויק של המערער ושל בא-כוחו על פסק הדין לא הוברר עד תום (בא כוח המערער הצהיר כי נודע לו עליו לראשונה מקריאת הודעת דואר אלקטרוני ששלח אליו בא-כוח המשיב 1 ביום 11.1.2018, אותה "סביר להניח" שקרא כעבור מספר ימים. ואילו לטענת בא-כוח המשיב 1 הוא שלח לבא-כוח המערער הודעה קודמת בעניין פסק הדין ביום 1.1.2018, ולכך אין התייחסות בטענות המערער). אולם גם מבלי להכריע בשאלת מועד הידיעה המדויק (ראשית חודש ינואר 2018 או אמצע חודש ינואר 2018), הרי שבכל מקרה פרק הזמן אשר חלף בענייננו בין המועד בו חלפו הימים הקבועים בדין להגשת הליך ערעורי, אם מונים אותו ממועד הידיעה, ועד למועד ההגשה בפועל, אינו ממושך באופן שיש לראות בו התנהלות חסרת תום לב (ראו האסמכתאות הנזכרות בפסקה 3 לפסק הדין בעניין הפטריארכיה לעיל), ואף לא הוכחו נסיבות אחרות המלמדות על התנהלות חסרת תום לב מצד המערער.
בנסיבות אלו ועל יסוד החומר שלפניי, איני מוצאת לקבוע כי הודעת הערעור (או בקשת רשות הערעור שהוגשה יום לאחר מכן) הוגשה לבית המשפט לאחר חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי או כי היה מקום להורות על מחיקת הליך ערעורי בהתחשב במועד הידיעה על פסק-הדין. אם נוסיף לכך שהמערער עמד על טעותו בהגשת ההליך באופן מיידי, ויום לאחר הגשתו ביקש לתקן את סיווגו להליך הערעורי המתאים, סבורה אני, לאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, כי הכף נוטה למסקנה שאין לחסום את דרכו של המערער לבית משפט זה וכי ראוי לאפשר לו לתקן את טעותו. הודעת הערעור נמחקת אפוא ובקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה תתקבל לרישום (תחת אותו מספר תיק).
יחד עם זאת, נוכח הקושי בהתנהלות המערער והעובדה שטעותו היא שהובילה לצורך בהגשת התגובות מטעם המשיב 1, יישא המערער בהוצאות המשיב 1 בסך של 3,000 ש"ח.
המזכירות תקבל את בקשת רשות הערעור לרישום ותעביר את הבקשה לעיכוב ביצוע להמשך טיפול.
ניתנה
היום, א' באייר התשע"ח (16.4.2018).
ליאת בנמלך, שופטת
ר ש מ ת