רע"א 1345-23 רע"א 1345-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב), מיום 19.12.2022, ברע"א 8413-06-22. בהחלטה נושא הבקשה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים (השופט ג' ארנברג), מיום 27.3.2022, ברער"צ 49463-06-21 וברער"צ 49518-06-21, במסגרתו נדחו ערעורים הדדיים שהגישו הצדדים על החלטת רשמת ההוצאה לפועל נ' אפיק דר, בתיק 505299-02-19.

אעיר כי הסכסוך העומד במוקד הבקשה דנן, הינו חוליה נוספת בסכסוך רחב יותר המתנהל בין הצדדים, אשר כפי שהערתי בהחלטה הניתנת במקביל להחלטה זו, צבוע "בצבעים אמוציונליים עזים המונעים השגת פתרון רציונלי..." (ראו רע"א 753/23 פלוני נ' עזבון המנוח זאב וייל ז"ל, פסקה 12 (9.5.2023) (להלן: עניין פלוני)).

2.המשיב הוא עורך דין במקצועו. בין המשיב לבין עו"ד אמג'ד ג'אבר הייתה, בתקופה מסוימת, התקשרות במסגרתה העביר עו"ד ג'אבר לטיפולו של המשיב לקוחות פוטנציאליים. בין הלקוחות שהועברו לטיפולו של המשיב במסגרת התקשרות זו, נמנתה משפחת נור ג'ית, אשר בשמה הגיש המשיב, בשנת 2009, תביעה נגד בית חולים הסהר האדום, בגין רשלנות רפואית נטענת (להלן: תביעת הנזיקין). ביום 14.2.2013 הגיש עו"ד זאב וייל ז"ל (להלן: עו"ד וייל) לבית המשפט המחוזי בירושלים הדן בתביעה הנזיקית, הודעה לפיה המשיב חדל מלייצג את משפחת נור ג'ית וכי ייצוגם הועבר לידיו. יצוין כי בתקופה מסוימת התקיימה בין עו"ד וייל לעו"ד אמג'ד התקשרות הדומה במאפיינה להתקשרות שבין עו"ד אמג'ד למשיב, כמתואר לעיל. עוד יצוין כי הטיפול בתביעת הנזיקין נעשה בפועל על ידי עו"ד שרון פרימור (להלן: עו"ד פרימור), אשר הועסקה בעניין זה כפרילנסרית על ידי עו"ד וייל (מעמדה של עו"ד פרימור כפרילנסרית היה שנוי במחלוקת, שאינה רלוונטית לענייננו).

3.כחצי שנה לאחר שעבר ייצוג משפחת נור ג'ית לידיי משרדו של עו"ד וייל, הושג הסכם פשרה בין הצדדים בתביעת הנזיקין, במסגרתו הוסכם כי בית החולים ישלם למשפחת נור ג'ית פיצוי בסך של 1,500,000 ש"ח, אשר ישולם ב-12 תשלומים חודשיים שווים בסך 125,000 ש"ח. ביום 2.9.2013 ניתן להסכם זה תוקף של פסק דין. בעקבות כך, עו"ד וייל פתח חשבון נאמנות על שמו, והופקדו בו 12 שיקים לפקודת עו"ד פרימור לתשלום הפיצוי בהתאם לפסק הדין.

4.ביום 11.12.2013 הגיש המשיב נגד משפחת נור ג'ית ונגד עו"ד ג'אבר תביעה לתשלום שכר טרחה והוצאות בגין טיפולו בתביעת הנזיקין. במסגרת תביעה זו הגיש המשיב בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על כספי המשיבים (עד לסכום של 630,000 ש"ח) אצל מחזיקים שונים. בין המחזיקים שנמנו בבקשת המשיב נמנתה עו"ד פרימור, אך לא נמנה בהם עו"ד וייל. ביום 18.12.2013 התקבלה בקשת המשיב, וביום 29.12.2013, לאחר הפקדת הבטוחות שהורה עליהן בית המשפט, ניתן הצו המבוקש.

5.עו"ד ג'אבר לא השיב לצו העיקול שהופנה נגדו. על כן, ביום 21.8.2014 הגיש המשיב לרשם ההוצאה לפועל בקשה לאישור צו העיקול הנ"ל. בבקשת המשיב נקבע דיון, ובדיון הבהירה באת כוחו של עו"ד ג'אבר כי כספי הפיצויים הועברו לעו"ד פרימור ולעו"ד וייל. על רקע זה, נקבע דיון נוסף אליו זומנו עורכי הדין פרימור ווייל. ביום 21.12.2014 התקיים בפני רשם ההוצאה לפועל נ' נחשון דיון בבקשת המשיב, אליו התייצבו עורכי הדין פרימור ווייל. במהלך הדיון האמור ציין עו"ד וייל: "הכסף אצלי", ובהמשך הוסיף וציין: "אני חושב שנשארו כ-470,000 ש"ח". על רקע אמירות אלו, הודיעו הצדדים ועו"ד וייל שהם הגיעו להסכמה לפיה: "...הכספים המצויים בנאמנות בידי עו"ד וייל בעניין הבטחת שכר הטרחה בתיק אזרחי 5299-12-09 גית נור נ' ד"ר שעבאני ואח', יוותרו עד להחלטת בית המשפט בתיק או כל ערכאה אחרת שתהיה מוסכמת על הצדדים בעניין חלוקת שכר הטרחה בין עורכי הדין המעורבים". להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, ובתוך כך נדחתה בקשת המשיב לאישור העיקול שהוטל אצל עו"ד ג'אבר.

6.ביום 27.6.2018 ניתן לזכות המשיב פסק דין בתביעה שהגיש נגד משפחת נור ג'ית ועו"ד ג'אבר (ת"א (שלום י-ם) 24234-12-13 עו"ד עמוס גבעון נ' נור ג'ית (27.6.2018)); יצוין כי פסק דין זה הכריע בתביעה נוספת לשכר טרחה שהגיש עו"ד גבעון נגד משפחת נור ג'ית ועו"ד אמג'ד (ת"א 47719-01-14), אך תביעה זו אינה רלוונטית לענייננו דכאן.

7.בעקבות מתן פסק הדין, הגיש המשיב להוצאה לפועל בקשה לחיוב המבקש, עזבון עו"ד זאב וייל ז"ל (להלן: העזבון), ובאת כוחו, עו"ד נעמי וייל (להלן: מנהלת העזבון), בחוב הפסוק של משפחת נור ג'ית ושל עו"ד אמג'ד, מתוך הכספים שעו"ד וייל הצהיר בשעתו כי הינם מצויים ברשותו.

8.במסגרת תיקי ההוצאה לפועל הוטלו עיקולים על כלל נכסי החייבים שבידי העזבון. ביום 13.1.2020 הגישה מנהלת העזבון הודעה לפיה העזבון אינו מחזיק בכספי החייבים. על רקע זה, הגיש המשיב בקשה לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. בתשובת מנהלת העזבון לבקשת המשיב, נטען כי נפלה טעות באמירתו של עו"ד וייל בדיון מיום 21.8.214 לפיה הוא מחזיק ב-470,000 ש"ח מכספי משפחת נור ג'ית. על פי הנטען, כאשר עו"ד וייל ציין כי הכספים האמורים מצויים בידו, הוא התבלבל בין התביעה שניהל בשם משפחת נור ג'ית, לתביעה דומה שניהל עבור משפחה אחרת – משפחת מנאר ג'ית. עוד טענה מנהלת העזבון כי בצו העיקול שהוצא על ידי הרשם נ' נחשון ביום 19.12.2013, לא צוינו עו"ד וייל ומנהלת העזבון כמחזיקים, וכי לא ננקט על ידי המשיב הליך של אישור עיקול נגדם.

9.לאחר שהתקיימו מספר דיונים בבקשת המשיב, ביום 1.6.2021 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל נ' אפיק דר, בתיק 505299-02-19, במסגרתה התקבלה ברובה בקשת המשיב. בהחלטתה דחתה הרשמת את הטענה כי צו העיקול מיום 19.12.2013 לא חל על עו"ד וייל כמחזיק. נקבע כי עו"ד פרימור, אשר שמה נזכר בצו העיקול במפורש, פעלה בייצוג משפחת נור ג'ית כשלוחה של עו"ד וייל. על כן, צו העיקול האמור חל לגביו כמחזיק. עוד הוסף כי אף אם יונח לצורך הדיון כי צו העיקול מיום 19.12.2013 לא חל כלפי עו"ד וייל כמחזיק במועד מתן הצו האמור, צו העיקול הוחל עליו כמחזיק ביום 21.12.2014. הוטעם כי על פי תקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר חלה על ההליך באותה העת, הצורך בנקיטת אישור עיקול קיים רק מקום בו לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידיו. נוכח העובדה שבדיון מיום 21.12.2014 הודה עו"ד וייל כי הכספים מוחזקים בידיו, ובהינתן שלא הוגשה על ידו בקשה לביטול ההחלטה מיום זה אשר קבעה כי הכספים יוותרו בחשבון נאמנות המנוהל על ידו עד למתן פסק דין, הרי שלא היה כל צורך בהגשת בקשה לאישור העיקול שהוטל על הכספים שבחזקתו.

אשר לטענה כי הצהרתו האמורה של עו"ד וייל התייחסה לפיצויים שנפסקו לטובת משפחת מנאר ג'ית, ולא לכספים שנפסקו לטובת משפחת נור ג'ית – לאחר ניתוח מדוקדק של טענות העזבון והראיות שהובאו על ידו, הרשמת קבעה כי לא עלה בידי העזבון לשכנע כי הצהרת עו"ד וייל בדיון מיום 21.12.2014, בטעות יסודה. עוד צוין בהקשר זה כי בשום שלב לא הוגשה על ידי עו"ד וייל או על ידי מנהלת העזבון בקשה לביטול ההחלטה מיום 21.12.2014, ובתוך כך יש לראות בהחלטה זו ובנאמר בה כמחייבים.

מנגד, הרשמת ציינה כי לא הופרכה טענת מנהלת העזבון כי חשבון הנאמנות בו הופקדו כספי הפיצויים של משפחת נור ג'ית היה על שמו של עו"ד וייל בלבד, ורק הוא היה רשאי לבצע בו פעולות. על כן, נדחתה בקשת המשיב ככל שהיא נוגעת למנהלת העזבון באופן אישי.

10.על החלטת רשמת ההוצאה לפועל הוגשו ערעורים הדדיים: המבקש ערער על קבלת בקשת המשיב לגביו; ואילו המשיב ערער על דחיית בקשתו ככל שהיא נוגעת למנהלת העזבון באופן אישי. ביום 27.3.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ג' ארנברג), ברער"צ 49463-06-21 וברער"צ 49518-06-21, בגדרו נדחו הערעורים. בתמצית, בית משפט השלום קבע כי לא נפל כל פגם בקביעות העובדתיות שבהחלטת רשמת ההוצאה לפועל, ובמסקנות המשפטיות שנקבעו על בסיסן. עוד הוסיף בית משפט השלום כי, למעלה מן הצורך, העזבון מנוע בהשתק שיפוטי מלטעון כי הצהרת עו"ד וייל בדיון מיום 21.12.2014 לא כוונה לכספי הפיצויים של משפחת נור ג'ית, היות ועו"ד וייל ומנהלת העזבון חזרו על ההצהרה האמורה (לרבות הסכום – 470,000 ש"ח) במספר כתבי בית דין שהוגשו על ידם בהליכים שונים.

11.על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש העזבון בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בבקשתו חזר העזבון על הטענות שטען בפני הערכאות קמא. עוד טען העזבון כי, ביני לביני, ניתן פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 1919/20 קיבוץ גורדוניה חולדה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' יורם (27.4.2022) (להלן: עניין גורדוניה), שם נקבע כי אין בעצם הידיעה של פלוני על קיומו של צו עיקול על נכס מסוים, המופנה כלפי מחזיק אחר, כדי לשכלל צו עיקול על אותו פלוני שבחזקתו נמצא הנכס. המבקש טען כי הוראות הדין לא קוימו כלפי עו"ד וייל, ולכן, בהתאם להלכה שנפסקה בעניין גורדוניה, אין לראות בו כמי שהוטל אצלו עיקול.

12.ביום 19.12.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' רומנוב), ברע"א 8413-06-22, ובו נדחתה בקשת המבקש. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי לצורך הוכחת הטענה לפיה בהצהרת עו"ד וייל בדיון מיום 21.12.2014 נפלה טעות, היה על העזבון להציג את הסכמי שכר הטרחה שנכרתו בינו לבין כל אחת מהמשפחות (משפחת נור ג'ית ומשפחת מנאר ג'ית), וכן להציג את תדפיסי חשבונות הבנק המוכיחים כמה כסף הועבר לכל אחת מהמשפחות ומתי. ואולם, בפני רשמת ההוצאה לפועל לא הונחו מסמכים מהם ניתן לגבש תמונה ברורה בנושא, כך שבדין נקבע על ידה כי לא עלה בידי העזבון לשכנע כי הצהרת עו"ד וייל בדיון מיום 21.12.2014, בטעות יסודה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי אין הוא מוצא לנכון להתיר לעזבון להגיש בפניו ראיות נוספות בנושא. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי אף אם יונח לטובת העזבון כי עו"ד וייל טעה כאשר ציין בדיון מיום 21.12.2014 כי הוא מחזיק בכספי הפיצויים של משפחת נור ג'ית, אין בכך כדי להועיל לו. זאת, שכן אין בטעות זו כדי להכניס את בקשתו של העזבון לאחד החריגים המצדיקים מתן רשות לערער ב-"גלגול שלישי", ובהינתן שממילא אין כל ביטחון שבנסיבות העניין שורת הצדק מחייבת להטיל על המשיב לשאת במחיר טעותו של עו"ד וייל, גם אם הדברים נכונים.

אשר לטענה הנוגעת להשלכת פסק הדין בעניין גורדוניה על נסיבות המקרה – בית המשפט המחוזי הטעים כי בפסק הדין בעניין גורדוניה נדונה השאלה: "האם צו עיקול חל על פלוני במצב בו הוא אינו נמנה על רשימת המחזיקים בצו, אך יודע כי הכספים המצויים ברשותו הינם הכספים המעוקלים אצל מחזיק אליו פלוני אמור להעבירם?". בית המשפט המחוזי ציין כי נוכח העובדה שמקובלת עליו מסקנת רשמת ההוצאה לפועל כי יש לראות בעו"ד וייל כמחזיק, לפסק הדין בעניין גורדוניה אין כל השלכה בדנן.

13.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שבפניי, במסגרתה חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על הטענות שטען בפני בית המשפט המחוזי, כפי שהוצגו לעיל.

14.דעתי היא כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובתו של המשיב. הבקשה דנן היא בקשת רשות לערער ב-"גלגול רביעי". כידוע, "רשות ערעור ב-'גלגול רביעי' תינתן במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה שטרם ניתנה עליה הדעת, ובהתקיים נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש" (עניין פלוני, בפסקה 13 והאסמכתאות שם). הבקשה דנן אינה עומדת באמת מידה מחמירה זו.

ראשית, קביעת רשמת ההוצאה לפועל כי לא עלה בידיי העזבון להוכיח את טענתו לפיה נפלה טעות בהצהרת עו"ד וייל בדיון שהתקיים ביום 21.12.2014, אשר אושררה בפסק דינו של בית משפט השלום ובהחלטת בית המשפט המחוזי – הינה קביעה עובדתית מובהקת אשר אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, ודאי לא ב-"גלגול רביעי" (השוו רע"א 375/23 מקס מצברים בע"מ (מקסים קוברין) נ' לדיקו בע"מ, פסקה 7 והאסמכתאות שם (16.1.2023)). עוד אציין, למעלה מן הצורך, כי יכול שיש ממש גם בהערת בית משפט השלום לפיה חל על העזבון השתק שיפוטי מהעלאת הטענה האמורה. כמו כן, מצאתי ממש בקביעת בית המשפט המחוזי כי אף אם אכן נפלה טעות כאמור, כלל לא ברור שעל המשיב לשאת בתוצאותיה.

15.שנית, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין להלכת גורדוניה כל השלכה לענייננו. בעניין גורדוניה נקבע כי אין בעצם הידיעה של פלוני על קיומו של צו עיקול על נכס מסוים, המופנה כלפי מחזיק אחר, כדי לשכלל צו עיקול המחייב את אותו פלוני שבחזקתו נמצא הנכס ואשר צו העיקול לא הופנה כלפיו. ואולם, בענייננו, קביעת רשמת ההוצאה לפועל כי צו העיקול חל כלפי עו"ד וייל לא התבססה על ידיעתו על קיומו של הצו העיקול, אלא על היותה של עו"ד פרימור (ששמה נכלל מפורשות בצו העיקול) שלוחתו של עו"ד וייל; וכן על הודעתו של עו"ד וייל כי כספי הפיצויים של משפחת נור ג'ית מצויים בחזקתו, ועל הסכמת הצדדים, שניתן לה תוקף של החלטה, לפיה הכספים המצויים בנאמנות בידי עו"ד וייל יוחזקו על ידו עד להחלטת בית המשפט בתיק או כל ערכאה אחרת שתהיה מוסכמת על הצדדים בעניין חלוקת שכר הטרחה בין עורכי הדין המעורבים.

בהקשר זה יצוין כי בפסק הדין בעניין גורדוניה ניסה מטיל העיקול להסתמך על מכתב של הקיבוץ (צד ג' שהעיקול לא הופנה כלפיו, אולם ידע עליו) ובו אמירה כי ישלם את סכום הכסף שבידיו באופן מסוים. לעומת זאת, בענייננו, אמירתו של עו"ד וייל נאמרה במסגרת דיון שיפוטי והיוותה בסיס להחלטה שניתנה בפניו.

הנה כי כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.