פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1476/17
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
קורן הראל
נ ג ד
המשיבים:
1.
ועד מקומי עלי
2. אלירז קובי
3. ניסנהולץ אלי
4. שילר אברהם
5. לוינגר נעה
6. רדלר סימונה
7. פרקש ניצה
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק עא 020633-03-16 שניתן ביום 15.01.2017
על ידי כבוד הנשיא א' פרקש והשופטים מ' דרורי וע' שחם
בשם המבקש:
עו"ד אייל אבידן
החלטה
1.המבקש תבע את המשיבים בגין הוצאת לשון הרע בעקבות פרסומן של שלוש ידיעות במקומון של הישוב עלי. בית משפט השלום קבע כי שלושת הפרסומים מהווים "לשון הרע", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק
או
חוק איסור לשון הרע ) . בית המשפט הגיע למסקנה שמדובר בלשון הרע ברף הגבוה וחייב את המשיבים במלוא סכום הפיצויים הקבועים בסעיף 7א(ב) לחוק, עבור כל אחד מהפרסומים. סכום הפיצוי הכולל שנפסק הועמד על 150,000 ₪ וכן נפסקו לטובת המערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין על סך 30,000 ₪.
2.על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט המחוזי.
המבקש הלין על גובה הפיצוי שנפסק וטען כי יש לפסוק לזכותו 100,000 ₪ עבור כל פרסום, משום שהוכחה לדידו כוונתם של המשיבים לפגוע בו באמצעות הפרסומים, ומשכך חל סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. לחילופין, אף אם הבסיס לסכום הפיצויים הוא 50,000 ₪ בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק, יש להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה לפי סעיף 7א(ה) לחוק. בנוסף, טען המבקש לנזקים קונקרטיים, כולל הפסד שכר, סבל נפשי ופגיעה באיכות חייו, בגינם יש לפסוק לו פיצויים על סך 500,000 ₪, וזאת מעבר לתקרה הקבועה בסעיף 7א(ב).
המשיבים בערעורם שכנגד טענו הן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום והן כנגד גובה הפיצויים.
3.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש וקיבל בחלקו את ערעורם של המשיבים, מן הטעם שלגבי הפרסום הראשון עומדת למשיבים הגנת "אמת דיברתי". עוד נפסק שהגנה זו אינה עומדת למשיבים בכל הנוגע לפרסום השני, אך נקבע כי עוצמת הפגיעה שבפרסום נמוכה מזו שייחס לו בית משפט השלום (בשני הפרסומים לא נזכר שמו של המערער). בנוסף, נקבע שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרסומים לבין הפגיעה במחייתו של המבקש וכי לא עלה בידי המבקש להוכיח נזק כללי נוסף. לפיכך פסק בית המשפט קמא את הפיצויים בגדרו של סעיף 7א(ב) לחוק, ופסק למבקש פיצוי בגובה 20,000 ₪ בגין הפרסום השני ו-50,000 ₪ בגין הפרסום השלישי. סך הכול הועמדו הפיצויים על 70,000 ₪, וכן חויב המערער בתשלום של 10,000 ₪ למשיבים בגין שכר טרחה.
5.על כך נסבה הבקשה דכאן, המשתרעת על כ-30 עמודים. המבקש חוזר על טענותיו בערכאות קמא, לרבות הטענה כי הוכחה
כוונה לפגוע . עיקר הבקשה נסב על טענת המבקש כי היה מקום לפסוק לזכותו פיצויים שלא לפי סעיף 7א(ב) לחוק, אלא בהתאם לנזק הבלתי ממוני שנגרם לו.
6.דין בקשה זו להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ענייננו ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" ולא עלה בידי המבקש להראות כי היא חורגת מעניינו הפרטני. אכן, סעיף 7א(ב) לחוק אינו מתיימר להגביל את בית המשפט בפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, בסכום גבוה יותר:
"ואכן, בעוד שסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע קובע רף עליון לפיצוי במקרה שבו לא הוכח כל נזק – אין הוא מגביל את הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. הנזק הבלתי ממוני הוא נזק כללי, אשר מחושב על דרך האומדן ועל הערכה של בית המשפט (ראו למשל רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף , פ"ד נה(5) 510, 524 (2001); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי , בפס' 50 ( 04.08.2008)). חישוב גובה הנזק נעשה על-ידי בית המשפט המחוזי לפי שיקול דעתו, והוא מבוסס על כתב התביעה ועל תצהיר מטעם המשיב ובהתאם לשיקול דעתו. אין מקום לדון בעניין בערכאה שלישית או להתערב בשיקול דעת זה. אשר ליתר טענות המבקש – מדובר בטענות פרטניות שמקומן היה במסגרת ההליכים בשתי הערכאות דלמטה (רע"א 3832/11 פישביין נ' בומבך , פסקה 5 (18.1.2012)).
בית המשפט המחוזי קבע פיצויים הנמוכים
מהתקרה שבסעיף 7א(ב) כך שסעיף זה לא עמד למבקש לרועץ. בקביעה זו של בית המשפט, שלא מצא לפסוק למבקש בגין נזק לא ממוני סכום גבוה יותר, איני רואה להתערב ב"גלגול שלישי".
7.על כן, הבקשה נדחית ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א באייר
התשע"ז (17.5.2017).
ש
ו פ ט