רע"א 1489/06 יוסף וינר נ. עו"ד יהודה וידבסקי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 1030/04 (סגן הנשיא י' טימור והשופטים נ' הנדל וש' דברת), מיום 26.12.05, לפיו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע בת"א 6308/98

(השופט א' ואגו) מיום 4.11.03.

ב.

ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המבקש הוא בעל זכויות בנכס מסחרי בבאר-שבע. בין המבקש ובין יתר בעלי הזכויות בנכס קיים סכסוך בתיק שנדון בערכאות שונות, ויסודו בפעולות בניה שביצע המבקש בחלקים שונים של הנכס שנטען כנגדו כי הם בגדר רכוש משותף, וכי פעל ללא היתר, בעוד הוא עצמו טען שנעשו כדין. שניים מבעלי הזכויות בנכס שכרו את שירותי המשיב, עו"ד עצמאי במקצועו, לשם ניהול המאבק נגד פעולות המבקש בנכס. בתביעה כספית, נשוא הדיון שלפנינו, טען המבקש כי המשיב ניצל את מעמדו כחבר הועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "הועדה") וכחבר מועצת עיריית באר-שבע, תוך ניגוד אינטרסים ופעולה ב"כפל כובעים", כדי למנוע מהמבקש מימוש זכויותיו בנכס וקבלת היתר בניה.

ג.

בית משפט השלום דן תחילה בטענה כי המשיב השתתף בישיבת הועדה בשלהי שנת 1991, בה

נדון עניינו של המבקש, והחליט בהחלטה נפרדת, כי המשיב לא השתתף בישיבה זו, וזאת חרף הרישום בפרוטוקול הועדה שלפיו נכח המשיב בדיון. על החלטה זו השיג המבקש בפני בית המשפט המחוזי וכן בבית משפט זה (רע"א 4750/00). השגות המבקש נדחו, אך כב' המשנה לנשיא ש' לוין קבע בהחלטתו מיום 20.7.00 כי למבקש שמורה הזכות להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין. בפסק דינו, דן בית משפט השלום בטענתו הנוספת של המבקש, שלפיה, כאמור, ניצל המשיב את קשריו ומעמדו כדי למנוע מהמבקש מימוש זכויותיו בנכס, וקבע כי המבקש לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין פעולות המשיב לבין התוצאה שלפיה לא זכה לקבל היתר בניה. בית המשפט מצא לנכון להעלות את תחושת אי הנוחות נוכח נסיבות העניין, וכלשונו: "אולי אין על כך איסור פורמלי שעליו עבר הנתבע (המשיב – א"ר), אך מהיבט תקנת הציבור והיגיינה ציבורית, ולמנוע מראית עין, שמא ראוי היה שהנתבע מיוזמתו ימנע מלקבל לטיפולו תיק כזה, שבו החלטות ועדת התכנון והבניה, שבה הוא חבר, ופעולות העירייה שגם במועצתה הוא חבר, הן קריטיות וחורצות את גורל עניינו של התובע (וזה בלי קשר לפן הפורמלי...)". בית המשפט החליט שלא לחייב את המבקש בהוצאות נוכח נסיבות אלה. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. ראשית פסק, כי אין מקום להתערב בקביעה העובדתית שלפיה המשיב לא נכח בישיבה בה נדון עניינו של המבקש. כן ציין כי בדין נקבע שאין פרוטוקול הועדה מהווה ראיה חלוטה, וכי קיימות ראיות אחרות המצביעות על כך שהמשיב לא נכח בדיון. בית המשפט אף אישר את קביעתו של בית משפט השלום שלפיה בקשת המבקש להיתר בניה נדחתה מטעמים תכנוניים, וכי לא נמצא קשר סיבתי בין התנהגות המשיב או השפעתו על חברי הועדה לבין דחיית בקשת המבקש. עם זאת הביא תוך הסכמה מדברי בית משפט השלום באשר לתחושתו הקשה של המבקש, שניתן להבינה סובייקטיבית ואובייקטיבית. אף בית המשפט המחוזי קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו בנסיבות הענין. כלפי פסק הדין הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית, ובה חוזר הוא על הטענה כי המשיב השתתף בישיבת הועדה בה דנו בעניינו, בעת שייצג שניים מיריביו של המבקש.

ה.

עיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ובהחלטת בית משפט השלום שלפיה לא השתתף המשיב בישיבת הועדה בה דנו בעניינו של המבקש. לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיענות לבקשה. ראשית, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מתחום מחלוקתם של הצדדים, (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר). שנית, בענייננו, החלטת בית משפט השלום נתבססה על עדויות שנשמעו בפניו וכן על ראיות ובהן פרוטוקול הישיבה הנזכרת. בית המשפט הניח כ"הנחת עבודה" תחילית – על פי הנחזה מן הפרוטוקול – כי המשיב אכן השתתף בישיבה בעודו בעל עניין כעורך דין בתוצאות הדיון, ואולם קבע לאחר עיונו כי המשיב הצליח לסתור את האמור בפרוטוקול, שכן רישום הפרוטוקול נערך לאחר הישיבה ולפיו איש לא נעדר מן הישיבה, למרות שבפועל הוכח בעדויות ששני חברי ועדה שנרשמו כנוכחים נעדרו הימנה. בהתאם להחלטת בית משפט השלום, הראיה המרכזית והבולטת שתמכה בגירסת המשיב היתה יומנו האישי, ממנו עלה כי לא נכח בישיבה, וכי רשם לעצמו לאחריה לבדוק מה עלה בה בעניינו של המבקש. בית המשפט קבע, כי אין בעדות גרפולוגית מטעם המבקש כדי להפריך את האותנטיות ואת תוכן הרישום ביומן. כאמור, בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום, שלפיה המשיב לא נכח בישיבה. ככל שהנושא כשלעצמו עשוי היה מלכתחילה לעורר עניין ציבורי, הנה בנסיבות אלה, בהן טענותיו העובדתיות של המבקש בהקשר זה נבחנו בשתי ערכאות ולא נתקבלו, אין מקום לבחינה נוספת שלהן בגלגול שלישי ולהתערבות בית משפט זה. בשולי הדברים לא אמנע מלומר, כי מצרף אני דעתי לדברי בית משפט השלום שצוטטו לעיל בעניין הדרך הראויה לפעולתם של נבחרי ציבור, אף מעבר לפורמליות; זאת, בחינת "והייתם נקיים מה' ומישראל" ( במדבר ל"ב, כ"ב). איני מוסיף על כך, ודברי מיוסדים אך על האמור בפי בית המשפט, שכן כדי לא להכביר הוצאות לא נתבקשה בנסיבות תשובה.

ו.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.