פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1548/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
יאיר גולן
נ ג ד
המשיבים:
1. רבקה דורית סיבלוקביץ
2. אשור חברה לייבוא עצים ומסחר בע"מ
3. א.ג. שיווק גז ירוק בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.1.08 בה"פ 4342/05 ובה"פ 4383/05 שניתן
על ידי כבוד השופט י' עדיאל.
בשם המבקש:
עו"ד אלי כץ
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.1.2008 (כבוד השופט י' עדיאל) בה"פ 4342/05 ובה"פ 4383/05 (בקשות לאישור ולביטול, בהתאמה, של פסק בוררות), בו קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן על ידי כבוד השופט (בדימוס) עזרא קמא ביום 15.1.08 (להלן בהתאמה – הבורר ופסק הבוררות ) באופן חלקי וקבע, בין היתר, את חלקיהם של המבקש ושל המשיבה 1 (להלן - המשיבה ) במשיבות 2 ו-3 (להלן - החברות ) ואת חלקו של המבקש בבעלות על רכבים מסוג מרצדס ומסוג גולף.
העובדות בתמצית
1.
במהלך חודש אוקטובר 1993 נפגשו המבקש והמשיבה, כאשר המבקש פנה למשרד בו עבדה המשיבה בתיווך נדל"ן, בחיפוש אחר דירה להשכרה. בתחילת שנת 1994 עבר המבקש לגור עם המשיבה בדירתה. בין השניים התפתחה מערכת יחסים בת כתשע שנים בה ניהלו חיים משותפים ונוצרה ביניהם גם שותפות כלכלית ועסקית, כשמהלכה הקימו את החברות. במשך מרבית תקופה זו חיו השניים כידועים בציבור עד פרידתם בחודש אוקטובר 2002.
2.
ביום 10.11.1999 חתמו המבקש והמשיבה על הסכם במסגרתו הגדירו את היקף שיתוף הרכוש ביניהם והסכימו כי כל אחד מהם יהיה בעל מחצית הזכויות והחובות בנכסים שהיו בבעלות המשיבה והמפורטים בסעיף 2 להסכם, ללא קשר לרישום הבעלות הפורמאלי של הזכויות בהם (להלן - ההסכם ), לרבות מניותיה של המשיבה בחברות. יצויין כי 98% מהון המניות המחולק בכל אחת מן החברות נרשמו על שם המשיבה ו-2% על שם אחותו של המבקש. עם פרידתם של הצדדים נתגלעו ביניהם מחלוקות הנוגעות לשותפות העסקית הקיימת ביניהם ובפרט בעניין האופן שבו יש לחלק את הנכסים כפי שפורטו בהסכם, אשר כללו בנוסף למניות החברות גם קוטג' במוצא הקטנה, פיקדונות בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בסניף רמלה, מניות של חברות זרות הרשומות בארובה ומכונית מסוג מרצדס.
הליכים קודמים
3.
בגין המחלוקות הנ"ל, הגישו הצדדים תביעות האחד כנגד השני בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים [תמ"ש (ירושלים) 5141/03]. ביום 31.3.2003 קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד סגן הנשיא, השופט פ' מרכוס) כי המרכיב המשפחתי בתביעות הוא משני והעביר את התביעות לבית המשפט המחוזי בירושלים על מנת שידון בהן.
4.
ביום 13.5.2004 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' אוקון) להעביר את התיק להכרעת בורר, בין היתר בתנאים הבאים:
"א.
הבוררות תתנהל על פי הדין המהותי בפני שופט בדימוס.
ב.
מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 79ב, מועבר התיק להכרעה בשלמותו, אך בכפוף לכך שבפני בית המשפט ניתן יהיה לשוב ולהעלות כל טענה שניתן היה להעלות בערכאת ערעור נגד פסק דין של הערכאה הדיונית".
פסק הבוררות
5.
במסגרת הליך הבוררות ביקשה המשיבה סעד הצהרתי לפיו יוצהר כי כל הנכסים שברשותה, לרבות אלו המפורטים בהסכם, נמצאים בבעלותה וכי המבקש יחוייב להשיב כספים שמשך שלא כדין מהחברות. באשר להסכם, טענה המשיבה כי הוא נחתם בכפיה וכי הלכה למעשה ניתנו בו מתנות למבקש ועל כן ניתן לבטלן.
מנגד, תבע המבקש את פירוק השיתוף בנכסים וחלוקתם בהתאם להוראות ההסכם. במהלך הליך הבוררות הגישו הצדדים לעיונו של הבורר ראיות למכביר והעידו עדים רבים.
6.
לאחר ששקל את הראיות שהוגשו לעיונו ואת מהימנותם של העדים שהעידו בפניו, קבע הבורר כי הואיל ובני הזוג חיו כידועים בציבור, יש להחיל עליהם את הלכת "חזקת השיתוף". באשר להסכם שנכרת בין הצדדים נקבע כי ההסכם איננו "הסכם ממון" בין בני זוג כמשמעותו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (להלן - חוק יחסי ממון ), שכן הוא לא אושר על ידי בית משפט כנדרש לפי סעיף 2 לחוק הנ"ל. על כן, קבע הבורר כי ההסכם הינו הסכם רגיל, אשר חלות עליו כל המגבלות והעילות לביטולו או לקיומו. לאחר בחינת ההסכם לגופו, קבע הבורר כי ההסכם תקף ולא נפלו בו פגמים המזכים את המשיבה בביטולו, אולם קבע כי הואיל וההסכם מעניק למבקש "זכויות במתנה", הייתה המשיבה רשאית לבטלן.
7.
לאחר שהגיע למסקנות דלעיל, ערך הבורר דיון באשר למצבת הזכויות בכל אחד מהנכסים שהבעלות בו היתה שנויה במחלוקת בין הצדדים וקבע כי למבקש אין זכויות באף אחד מנכסיה של המשיבה. באשר לחברות, קבע הבורר כי אלמלא מאמציו של המבקש, לא היו החברות יכולות להמשיך ולפעול ולפיכך, קבע כי השותפות בין הצדדים בחברות תתחלק כך ש-60% ממניותיהן יהיו בבעלות המשיבה ו-40% בבעלות המבקש, כאשר הצדדים ימנו מומחה חשבונאי שיעריך את הרווחים וההפסדים של החברות ובהתאם לממצאיו תיערך החלוקה ביניהם. לבסוף, קבע הבורר כי בהתאם לגילוי המסמכים וההתחשבנות שתיערך באשר למצבן הפיננסי של החברות, תיקבע התוצאה של תביעת המשיבה להחזרת כספים על ידי המבקש.
החלטת בית המשפט קמא
8.
לאחר שניתן פסק הבוררות, פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה לביטול פסק הבוררות כאשר במקביל הגישה המשיבה בקשה לאשרו. בהתאם להסכמת הצדדים מיום 13.5.2004, העלו הצדדים טענות לגופו של פסק הבוררות. בית המשפט קמא (כבוד השופט י' עדיאל) ערך דיון במחלוקות הנוגעות ל"חזקת השיתוף" בין הצדדים, בתוקפו של ההסכם ובסיווגו כהסכם לנתינת "זכויות במתנה" והותיר את מסקנותיו של הבורר על כנן. בדומה לבורר, גם בית המשפט קמא בחן את הנכסים שהבעלות בהם היתה שנויה במחלוקת בין הצדדים אחד לאחד ודן בזכויות המבקש והמשיבה בהם.
9.
עם זאת, בית המשפט קמא התערב בהחלטת הבורר בעניין הבעלות בחברות, בקובעו כי חלקו של המבקש במניות החברות יהיה 48% וחלקה של המשיבה יהיה של 50% (כאשר 2% הנותרים נמצאים, כזכור, בבעלותה של אחות המבקש). עוד קבע בית המשפט קמא כי חלקו של המבקש במכונית מסוג מרצדס (הכלולה בהסכם) יעמוד על 50%, הואיל ומכונית זו הועברה לחזקתו, כך שהמתנה הושלמה והמשיבה אינה יכולה לבטלה. כמו כן, נקבע כי חלקו של המבקש ברכב מסוג גולף יעמוד אף הוא על 50% מכוח "חזקת השיתוף".
מכאן, בקשת רשות הערעור שבפניי.
טענות המבקש בתמצית
10.
בראשית טענותיו, מציין המבקש כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור מן הטעם כי הוסכם על הצדדים כי בית המשפט קמא ידון בטענות לגופו של עניין כערכאת ערעור. בנוסף, טוען המבקש כי נסיבות המקרה שבפניי מעלות שאלה בעלת אופי ציבורי באשר לאופן שבו רואה בית משפט זה הסכמי שיתוף בין בני זוג. לטענתו, מדי יום, עורכים אזרחים רבים בישראל הסכמי ממון, במסגרתם מוענקות לאחד מבני הזוג זכויות בנכסים, אף אם לא מבוצע שינוי ברישום הזכויות בנכסים אלו. על כן, לטענת המבקש, אם יוותר פסק דינו של בית המשפט קמא על כנו, הסכמים אלו יתרוקנו מכל תוכן, שכן בכל עת יוכל צד לסכסוך בענייני יחסי ממון בין בני זוג לטעון כי הוא חוזר בו מהמתנה שהתחייב להעניק לצד השני.
11.
לגופו של עניין, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשפירש את ההסכם שנחתם בין הצדדים כהסכם שמעניק מתנות ולא נתן תוקף לרצון הצדדים לשיתוף בנכסים, כאשר לטענתו, מקריאת ההסכם עולה בבירור כי הצדדים לא התכוונו להעניק מתנות.
12.
עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הואיל וההסכם לא אושר על ידי בית משפט לענייני משפחה, כנדרש מכוח סעיף 2 לחוק יחסי ממון, הוא אינו מהווה הסכם ממון לשיתוף בנכסים. לטענתו, מפסק הדין ברע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר , פ"ד נ"ז (5) 491 (2003), עולה באופן ברור כי הסכם ממון בין בני זוג תקף גם ללא אישור בית משפט לענייני משפחה ובכל מקרה יש להעניק לו את מלוא המשמעות כפי שהתכוונו הצדדים. משכך, טוען המבקש, נפלו טעויות משפטיות בפסק דינו של בית המשפט קמא המשליכות על תוצאותיו הסופיות.
13.
מוסיף המבקש וטוען, כי שגה בית המשפט קמא ביישום הפנימי של דיני המתנה על ההסכם. לטענתו, בית המשפט קמא לא דן בשאלה האם המשיבה היתה רשאית כלל לחזור בה ממתן המתנות, לא בחן האם שינה המבקש את מצבו בהסתמך על ההתחייבות לקבלת המתנות ואף לא בחן האם חזרה בה המשיבה בפועל מן ההתחייבות להעניק לו מתנות.
14.
לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא יישם את קביעתו כי חלה "חזקת השיתוף" בפיקדונות בנק על שמה של המשיבה, ובכך שקבע כי העברתם של פיקדונות אלו אליו במתנה לא הושלמה.
דיון והכרעה
15.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, בפסק הבוררות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובה מצד המשיבה.
16.
ההליך נשוא הדיון בבית המשפט קמא היה הליך בוררות. אולם, משהתנו הצדדים כי יתאפשר להם להעלות בפני בית המשפט כל טענה על פסק הבוררות שניתן יהיה להעלות בפני ערכאת ערעור, נראה כי הלכה למעשה, בקשת רשות ערעור זו הינה לשמיעת טענות המבקש ב"גלגול שלישי" ולא לביטולו של פסק הבוררות על בסיס עילות הביטול הקיימות בחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות ), וממילא לא טוען המבקש כי מתקיימת בעניין שבפניי איזו מבין עילות הביטול.
17.
ככלל, מתן רשות לערעור ב"גלגול שלישי" תתאפשר רק כאשר מונחת בפני בית משפט זה שאלה עקרונית החורגת מדלת אמותיהם של הצדדים לסכסוך וכאשר להכרעה בה תהיינה השלכות רחבות על הציבור בישראל (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו (3) 123 (1982); ראו גם: רע"א
1607/08 גזית נ' בית יערה בע"מ (לא פורסם, 11.5.2008);
רע"א 1852/08 רביד נ' נציגות בעלי הדירות בבית המשותף מרחוב ארלוזורוב 1, רמת גן (לא פורסם, 22.4.2008 )]. לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי מעלה שאלה כאמור. הבקשה שבפניי עוסקת באופן שיש לפרש את ההסכם, הכרעה אשר תשליך באופן צר על מצב זכויותיהם של הצדדים בלבד.
18.
יצויין, כי בנסיבות המקרה שבפניי, הורחבה סמכותו של בית המשפט להתערב בפסק הבוררות, מעבר לזו שניתנה לו בחוק הבוררות, מכוח הסכמתם של הצדדים במסגרת הדיון שנערך בפני בית המשפט קמא ביום 13.5.2004, כי לאחר שיינתן פסק הבוררות, "ניתן יהיה לשוב ולהעלות כל טענה שניתן היה להעלות בערכאת ערעור נגד פסק דין של הערכאה הדיונית". ספק בעיני האם "הרחבת סמכויות" זו נעשתה כדין.
בית משפט זה כבר פסק כי "בעלי הדין אינם יכולים להרחיב את מערכת הסמכויות של בתי המשפט, כפי שהוגדרה בחוק הבוררות" [ראו: ב"ש 748/86 ב.ס.ט. חברה לעבודות בניה ופתוח בע"מ נ' קיבוץ יפעת , פ"ד מ (4) 379, 383 (1986), פסק דינו של כבוד הנשיא מ' שמגר] כאשר על פי הוראת סעיף 23 לחוק הבוררות נראה כי סמכות בית המשפט לאחר מתן פסק בוררות, מוגבלת לאישורו או ביטולו של פסק הבוררות ולא לבחינתו של הפסק כערכאת ערעור. סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן - חוק בתי המשפט ), אשר נחקק לאחר ב"ש 748/86 הנ"ל, מאפשר לבית משפט הדן בעניין אזרחי להעביר את המקרה שבפניו לבוררות בהסכמת בעלי הדין ואף להגדיר את תנאי הבוררות, אולם ספק בעיני האם מכוחו של סעיף זה מתאפשרת הרחבת סמכותו של בית המשפט לדון כערכאת ערעור על פסק הבוררות, כאמור.
19.
בית המשפט קמא (כבוד השופט ב' אוקון) העניק תוקף של החלטה להסכמתם האמורה של הצדדים להרחבת סמכותו לדון ולהכריע בכל טענה שתהא למי מהם כנגד פסק הבוררות כ"ערכאת ערעור" ובעשותו כן, הרחיב בית המשפט קמא את סמכותו להתערב בפסק הבורר מעבר לסמכות שהוקנתה לו בחוק הבוררות. עם זאת, לאור העובדה כי לא הועלו בפניי טענות כלשהן בעניין זה, הנני משאיר סוגיה זו - דהיינו שאלת משמעותה של הרחבת סמכות ההתערבות של בית המשפט בפסק בוררות מכוח הסכמת הצדדים ובפרט מכוח הוראת סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט - בצריך עיון.
20.
משלא התקבלה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בסיוון התשס"ח (17.6.08)
ש ו פ ט