רע"א 1550/03 אליעזר עבדי נ. בנק המזרחי המאוחד

המשיב הגיש ללשכת ההוצאה לפועל קריות-חיפה בקשה למימוש שתי משכנתאות הרשומות על זכותו של המבקש במקרקעין שבבעלותו, הנמצאים בעכו, ושעליהם בנויים 4 בתי מגורים.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו מניעה זמני ועיכוב הליכי המימוש, תוך שטענתו העיקרית הייתה כי הוא הגיש כנגד הבנק תביעה לפיצוי בגין נזקים שלטענתו הבנק גרם לו, העולים בהרבה על סכום החוב לו טוען הבנק. ביום 27.1.03 החליט בית-המשפט המחוזי (השופטת שולמית וסרקרוג) כי באם, בתוך 7 ימים, יגיש המבקש כתב תביעה כנגד הבנק וגם יפקיד סכום של 300,000 ש"ח, יעוכבו הליכי גביית המשכנתא.

ביום 3.2.03 הגיש המבקש כתב תביעה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, ובמקביל הגיש בקשה להמיר את הפיקדון אותו נדרש הוא להפקיד, בערבויות אישיות. באותו היום קבע בית-המשפט המחוזי כי לא ימיר את הסכום לערבויות אישיות, אך אפשר למבקש להגיש בקשה להקטנת סכום הפיקדון.

בהתאם, ביום 4.2.03 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה להפחתת סכום הפיקדון, מהסכום של 300,000 ש"ח לסכום של 100,000 ש"ח, שהוא הסכום אותו ראה המבקש כסביר בנסיבות העניין. ביום 5.2.03 החליט בית-המשפט המחוזי (השופטת שולמית וסרקרוג) כי הסכום המוצע נמוך מדי, וכי על המבקש לצרף תצהיר לעניין הטענות הנטענות בבקשה, כמו-גם את פרטיהם של שני ערבים בעלי יכולת, שיחתמו על יתרת סכום הערבות.

ביום 10.2.03 שב והגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליך מימוש המשכנתא והפחתת או ביטול הפיקדון לאור ביטול הגבלה, שהייתה בחשבונו, על-ידי בית-משפט השלום בעכו. באותו יום החליט בית-המשפט המחוזי (השופט שמואל ברלינר) כי בינתיים יידרש המבקש להפקיד את הסכום של 100,000 ש"ח, תוך שלושה ימים ממועד ההחלטה, ולאחר מכן הבקשה תובא לעיונה של השופטת שולמית וסרקרוג, שהיא זו שנתנה את ההחלטה המקורית מיום 5.2.03.

המבקש לא הפקיד את הסכום, ותחת זאת הגיש את הבקשה שבכותרת לבית-משפט זה, המופנית כנגד החלטה אחרונה זו של בית-המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה, הוסיף וביקש המבקש גם שיותר לו להגיש ראייה נוספת, ממנה עולה לטענתו כי הסכומים שהמשיב חייבים לו עולים על סכום החוב לו טוען הבנק.

דין הבקשה – להידחות, שכן בטענות המבקש אין בכדי להצביע על-כך כי היה פסול בהחלטת הביניים של בית-המשפט המחוזי, המצדיק את התערבות בית-משפט זה, וזאת במיוחד לאור העובדה כי המבקש הוא זה שהציע את הסכום של 100,000 ש"ח, וטען כי הסכום סביר בנסיבות העניין. ממילא אין גם מקום להידרש לבקשת המבקש, שכאמור הוגשה לבית-משפט זה ביום 4.3.03, להגיש ראיה נוספת לראשונה במסגרת הליך זה – שכל כולו סובב סביב החלטת הביניים של בית-המשפט המחוזי מיום 10.2.03.

הבקשה נדחית איפוא.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 10,000 ש"ח.