רע"א 1605/09 נעמי בינסקי נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ג' גינת ), שעניינה דחיית בקשת המבקשים לסעד זמני של עיכוב פינויים מדירתם, במסגרת הליכי מימוש משכון, עד שתישמע תביעתם העיקרית.

2.

בגדרה של בקשת רשות הערעור עתרו המבקשים לסעד זמני, שיאסור על פינויים מדירתם. ביום 19.2.2009 נעתר בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) לבקשה, ונתן צו ארעי לעיכוב ביצוע הפינוי עד להחלטה אחרת. זאת, בכפוף להפקדת 30,000 ש"ח, ולמתן התחייבות עצמית על ידי המבקשת.

3.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, והחלטתי לקבל את הערעור.

רקע

4.

המבקשים 1 ו-2 הם הוריה של המבקשת 4, וזו נשואה למבקש 3.

5.

ביום 14.10.1994 חתמו המבקשים 1 ו-2 על שטר משכון, במסגרתו שעבדו את דירת מגוריהם (להלן: הנכס או הדירה ) לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק ), להבטחת חובותיהם וחובותיה של חברת "סלע המפרץ בע"מ" (להלן: החברה ). בכותרתו של שטר המשכון מצוין כי הוא "ללא הגבלה בסכום", אולם בסעיף 1 לשטר הוגבל הסכום ל-120,000$.

6.

ביום 15.6.2006 פתח הבנק תיק הוצאה לפועל נגד המבקשים 1 ו-2, לשם מימוש המשכנתה על הדירה.

7.

ביום 20.2.2007 עוכבו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, בעקבות בקשת המבקשים שכותרתה: "בקשה להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל ו/או בקשה בטענת "פרעתי" ו/או בקשה להשהיה ו/או לביטול הליכי הפינוי ו/או הכינוס עד להגשת תביעה נגד המשיב 1".

8.

ביום 10.7.2008 דחתה ראש ההוצאה לפועל (הרשמת י' מישורי ) את הבקשה בטענת "פרעתי", בציינה כי מרבית הטענות בבקשה אינן בסמכותה, כיוון שעניינן תוקף הסכם ההלוואה, מישור היחסים בין הבנק ללקוח, פגמים בכריתת ההלוואה/המשכון ופעולות לא חוקיות שעל פי הטענה בוצעו על ידי הבנק. כן צוין, כי

טענות המבקשים בנוגע למישור היחסים של זכויות צדדי ג' בנכס, הנוגעות לבעלות במקרקעין, אף הן אינן בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל. טענות אלו נדחו, לפיכך, מחמת העדר סמכות. ראש ההוצאה לפועל קבעה, כי הטענה היחידה שנמצאת בסמכותה היא טענת הזיהוי השגוי של הנכס. טענה זו נדחתה לגופה, משלא נמצאה טעות מהותית בזיהוי הנכס, אלא אך טעות סופר הניתנת לתיקון.

9.

ביום 5.9.2008 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' שרון-נתנאל ) בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים 1 ו-2 על החלטת ראש ההוצאה לפועל.

10.

ביום 18.12.2008 הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום בעכו (הפ 9515-12-08), בה עתרו לסעד הצהרתי בדבר בטלותה של המשכנתה הרובצת על דירת מגוריהם ובדבר בטלותם של ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, שננקטו בהסתמך על משכנתה זו. כן עתרו המבקשים להצהרה לפיה המבקשים 3 ו-4 רכשו את הנכס מן המבקשים 1 ו-2, והם הבעלים של הדירה. עוד עתרו המבקשים להצהיר על זכאותם לדיור חלוף, ועל כך שהויתור הנטען על זכות זו הינו חסר תוקף, כיוון שלא הוסברה להם משמעותו. במסגרת הליך זה עתרו המבקשים לסעד זמני של עיכוב ביצוע פינויים מדירתם. ביום 16.12.2008 נעתר בית המשפט (השופטת ש' פיינסוד-כהן ) לבקשה למתן סעד זמני. ביום 12.1.2009 יצאה החלטה מלפני בית משפט השלום, בה נקבע כי התביעה כפי שנוסחה אינה בסמכותו, וניתנה למבקשים שהות עד ליום 28.1.2009 לשקול צעדיהם. בית המשפט ציין, כי בהעדר החלטה אחרת, באותו מועד יפקע תוקפו של הצו הזמני שניתן במסגרת תיק זה.

11.

ביום 18.1.2009 הורה בית משפט השלום, לבקשת המבקשים, על העברת המרצת הפתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 27.1.2009 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לסעד זמני של עיכוב ביצוע פינויים מדירתם, עד לבירור טענותיהם.

12.

ביום 18.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעד זמני מחמת שיהוי והשתק. בית המשפט קבע, כי המבקשים היו ערים להליכי מימוש המשכון עוד משנת 2007, והיה עליהם להעלות את כל טענותיהם בעניין זה באותו שלב ; משבחרו לטעון רק טענה אחת של טעות בזיהוי הנכס, שוב אין הם יכולים להעלות כעת, באיחור של שנתיים, טענות המתייחסות לתוקפו של המשכון. בית המשפט ציין, כי המבקשים לא סיפקו כל הסבר לשאלה, מדוע לא הובאו כלל טענותיהם, העובדתיות והמשפטיות,

עם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל נגדם. נקבע, כי המסקנה היחידה הנובעת מכך שבעבר ננקט הליך פלוני בלבד כנגד הבנק בעניין המשכון, היא שטענות אחרות באותו נושא נזנחו, או למצער שראוי לדחותן מחמת שיהוי בהליכים שעניינם סעד זמני. לבסוף קבע בית המשפט, כי אין מקום לעיכוב נוסף בדרך של סעד ביניים, וציין, כי מאחר ומדובר בהליך הננקט על ידי בנק, ברי שהתובעים יוכלו להיפרע בגין נזקים ממוניים, אם יוכחו כאלה. בית המשפט חייב את המבקשים בתשלום הוצאות משפט למשיבים, בסך של 5,000 ש"ח.

13.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות הצדדים

14.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הם השתהו בהעלאת טענותיהם. על פי הטענה, כל הטענות הועלו בפני ראש ההוצאה לפועל, אלא שנקבע כי הן אינן בסמכותו, מלבד טענת השגיאה בזיהוי הנכס. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא פירט על שום מה קיים השתק, ולא שם לב שמדובר בדירת מגורים וכי טענות המבקשים לא נדונו מעולם. לגופו של עניין טוענים המבקשים, כי משכון דירתם נועד להבטיח את חובותיהם בעקבות הלוואה שנטלו, ולא את חובותיה של החברה. משנפרעו חובותיהם, עוד בשנת 1999, היה על הבנק להסיר את השעבוד על הנכס. על פי הטענה, הבנק או מי מעובדיו לא הסבירו למבקשים 1 ו-2 כי בכוונת הבנק לשעבד את הנכס להבטחת חובות החברה, וכוונתם הייתה לשעבדו אך להבטחת חובותיהם בגין ההלוואה שנטלו מהבנק, כאשר עם פירעונה חייב היה הבנק לשחרר את הנכס מן השעבוד. מקריאת כתב התביעה עולה, כי המבקשים 1 ו-2 טוענים, כי לא היו מיוצגים במעמד החתימה על שטר המשכנתה. כן נטען שם, כי הבנק הטעה את המבקשים 1 ו-2 לחתום על ערבות מתמדת, למרות שכוונתם הייתה לחתום על ערבות להלוואה ספציפית. לאור האמור נטען, כי הבנק הפר את חובת הנאמנות, את הוראות חוק הערבות ואת הוראות הדין בדבר חובת הגילוי של הבנק כלפי ערב ו/או ערב יחיד ו/או ערב מוגן, ומטעם זה הערבות ו/או ההתחייבות בטלה ומבוטלת, אם הייתה כזו. עוד טוענים המבקשים 1 ו-2, כי עד לתחילת ההליכים בתיק זה, הבנק מעולם לא פנה אליהם בנוגע לחובות שלהם או של החברה, שבגינם מבקש הוא לממש את הדירה. עוד נטען, כי עובר לחתימה על שטר המשכנתה, הבנק לא הסביר למבקשים 1 ו-2 על זכותם לדיור חלוף ועל משמעות הויתור עליה. לטענתם, כל שהוסבר להם הוא שבתום 5 שנים לערך המשכון יוסר מן הדירה, במידה וההלוואה תיפרע במועדה. המבקשים 1 ו-2 מוסיפים וטוענים, כי הדירה נמכרה למבקשים 3 ו-4 כדין, ואלה שילמו חלק מהתמורה. נטען, כי הבנק ידע על עסקת המכר ולא התנגד לה, ובלבד שישולמו לו 300,000 ש"ח בטרם תתבצע העסקה.

15.

בהתאם להחלטת בית משפט זה מיום 19.2.2009, הגישו המשיבים תגובתם לבקשה למתן סעד זמני, וביקשו לראות בה תגובה גם לבקשת רשות הערעור. בכל הנוגע לעסקת המכר טוענים המשיבים, כי מדובר במכר למראית עין בלבד, ומדגישים כי הקונים, הם המבקשים 3 ו-4, הינם בתם וחתנם של המבקשים 1 ו-2. לטענתם, המבקשים 3 ו-4 חתמו על התחייבות כלפי הבנק וכלפי המבקשים 1 ו-2, המבהירה בצורה חד משמעית את ידיעתם בדבר קיומו של שעבוד הנכס המדובר לטובת הבנק (להלן: ההתחייבות ). על פי הטענה, התחייבות בלתי חוזרת זו מהווה הודאת בעל דין בזכויות הבנק בנכס הממושכן, בייחוד מכיוון שעל כתב ההתחייבות חתומים גם המבקשים 1 ו-2, המאשרים בכך הסכמתם לאמור בו. עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים מנסים להיבנות מעסקת מכר זו, מבלי שהביאו לידיעת בית המשפט המחוזי את כתב ההתחייבות שהוזכר לעיל. כן נטען, כי עסקת המכר אינה מתיישבת עם הוראות שטר המשכון, בו התחייבו המבקשים 1 ו-2, בין היתר, לא למכור את הנכס. המשיבים סומכים טענותיהם גם על מכתב שנשלח למנהל מקרקעי ישראל מאת המבקשים 1 ו-2, בו ביקשו "לתת לבנק כתב התחייבות כי הבעלות או זכות החכירה או כל זכות אחרת במקרקעין הנ"ל לא תירשם על שמי או על שם מישהו אחר מטעמי, אלא אם באותו מעמד תירשם לטובת הבנק משכנתה ראשונה עד לסך של 120,000$". כן מפנים המשיבים למכתב ב"כ המבקשים מיום 11.3.2008, בו הציע לשלם לבנק "70% במכר של הדירה, לסיום התביעות נגד מרשי. להזכירך כי הבנק הציע לפני תקופה סך של 300,000 ש"ח", ובו רואים המשיבים הודאת בעל דין ו/או ויתור מוחלט על כל טענה כנגד המשיבים לעניין זכויות הבנק מכח המשכון בנכס. כן מפנים המשיבים לבקשת המבקש 2 מראש ההוצאה לפועל, להכריז עליו כמוגבל באמצעים, בה לא הועלתה אף טענה כנגד זכויות הבנק. המשיבים טוענים עוד, כי תביעת המבקשים שהוגשה לבית משפט השלום בעכו הוגשה לאחר 22 חודשים, ולאחר שכל טענותיהם נדחו. לטענתם, מהחלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשה בטענת "פרעתי" עולה, כי כל טענות המבקשים נטענו ואף זכו לדיון ולהכרעה. המבקשים מציינים, כי יתרת חוב החברה בחשבון המתנהל על שם המבקש 1 הינה 1,343,374.31 ש"ח, וכי על פי שטר המשכנתה עמדה ערבותם של המבקשים 1 ו-2 בתאריך 14.10.94 על 120,000$. יתרת החוב הינה בסך 691,723 ש"ח.

דיון והכרעה

16.

בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד- האם בתובענה העיקרית קיימת עילת תביעה. תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני- מאזן הנוחות בין הצדדים- האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת ( השוו: רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק (החלטתי מיום 21.5.2009)).

17.

מעיון בבקשה, בתגובה לה ובנספחים הרלוונטיים, עולה כי על פניו, סיכויי המבקשים לזכות בתביעתם העיקרית אינם מן הגבוהים. זאת, עקב לשונו המפורשת של שטר המשכנתה בעניין הבטחת חובות החברה, ולאור החזקה לפיה החותם על מסמך מכיר את תוכנו (השוו: רע"א 4525/07 א.בריל אדריכלים בע"מ נ' מורן חברה לבנין בע"מ

(טרם פורסם,22.11.2007)). אמנם באופן עקרוני חזקה זו ניתנת לסתירה, אך בבקשה שבפניי לא הובאו ראיות שבכוחן לסתור החזקה ; טענת המבקשים 1 ו-2, לפיה לא ידעו כי שטר המשכנתה עליו חתמו מבטיח גם את חובותיה של החברה, נטענה בפניי בעלמא. מקריאת כתב התביעה עולה, כי המבקשים טוענים שלא היו מיוצגים על ידי עורך דין במעמד החתימה, וגם בעובדה זו, כשלעצמה, אין בהכרח כדי לסתור את החזקה האמורה. יחד עם זאת, העניין מצריך בירור שאינו אפשרי בהליך של בקשת רשות ערעור, ומקומו להיעשות בערכאה הדיונית. כן נדרשת בחינת טענת המבקשים, לפיה כוונתם הייתה לחתום על ערבות להלוואה ספציפית, ואפשר גם שנדרשת בחינת טענתם, לפיה לא הוסברה להם משמעות הויתור על הזכות לדיור חלופי. באשר לעסקת המכר ייאמר, כי על פניו היא עומדת בסתירה לאיסור המפורש בשטר המשכנתה על מכירת הנכס. אולם, עסקת המכר ומעמדה אף הם עניין לערכאה הדיונית לענות בו.

18.

לכאורה יש ממש בטענת המבקשים, לפיה טענותיהם לא הועלו בשיהוי. כפי שעולה מהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 10.7.2008, המבקשים העלו בפניה טענות בנוגע לתוקפו של המשכון ולעסקת המכר, אולם אלו נדחו בהעדר סמכות. כמו כן, מהחלטת בית משפט השלום בעכו מיום 12.1.2009 עולה, כי המבקשים שטחו את טענותיהם אלה גם בפניו, וגם שם נקבע כי הטענות אינן בסמכותו של בית המשפט. לפיכך, הגישו המבקשים תביעתם לבית המשפט המחוזי, וזה נתן את ההחלטה שבמוקד הדיון שבפניי. הנה כי כן, המבקשים העלו טענותיהם בפני מספר ערכאות, ובהזדמנות הראשונה בפני ראש ההוצאה לפועל, אך טענותיהם נדחו מטעמים פרוצדוראליים, מבלי לקיים בהן דיון לגופן.

19.

באשר למאזן הנוחות ייאמר, כי הוא נוטה בבירור לטובת המבקשים. מדובר בנכס המשמש, על פי המבקשים, כדירת מגורים לארבעתם ולילדיהם של המבקשים 3 ו-4. מעבר לקושי בעצם הפינוי, מימוש הנכס עלול להקשות על השבת המצב לקדמותו, אם תתקבל בסופו של יום תביעתם העיקרית של המבקשים (השוו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' יצחק אמר , פ"ד נו(1) 529). יודגש, כי מכיוון שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים, הדרישה לעילת תביעה ממשית מתמתנת.

סוף דבר

20.

משום שטענות המבקשים טרם זכו להתייחסות לגופן, ובייחוד מכיוון שעסקינן בדירת מגורים, הערעור מתקבל. ניתן בזאת סעד זמני של עיכוב ביצוע מימוש המשכון עד לבירור תביעתם העיקרית של המבקשים. התנאים שנקבעו על ידי השופט מלצר יעמדו בעינם. אם שמיעת המרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי תתעכב, שמורה הדרך לפנות בבקשה להגדלת הערבויות.