פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1629/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשות:
1.
זיוה יצחק
2. אילנה גיטי יצחק
נ ג ד
המשיב:
עו"ד דניאל דן גור
בקשה למתן רשות
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת
ע' חן-ברק
) מיום
20.1.2017 ברע"א 54835-12-16
בשם המבקשות: עו"ד
חגי אפרתי
בשם המשיב: בעצמו
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק ) מיום 20.1.2017 ברע"א 54835-12-16, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (הרשם הבכיר נ' זיתוני ) מיום 3.2.2016 בת"א 20437-07-15.
2.
ביום 12.7.2015 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) ואביה המנוח על סך 122,101 ש"ח, בגין שכר טרחה עבור ייצוג משפטי שניתן להם על-ידו. המבקשת ואביה לא הגישו כתב הגנה במועד, ולכן ביום 7.10.2015 ניתן לבקשת המשיב פסק דין בהעדר הגנה, המחייב את המבקשת ואביה במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחה. רק ביום 3.11.2015 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, אז התברר כי לא הגישה כתב הגנה מטעמה משום שהחלה לרצות עונש מאסר בסמוך להגשת התביעה. ביום 1.12.2015 הוגשה תגובת המשיב לבקשה לביטול פסק הדין, וביום שלמחרת הורה בית המשפט למבקשת להשיב לאמור בתגובת המשיב. ביום 3.2.2016, לאחר שלא הוגשה כל תשובה מטעם המבקשת, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הדין בהחלטה מפורטת ומנומקת.
3.
ביום 19.9.2016 הגישה המבקשת בקשה נוספת לביטול פסק הדין לבית משפט השלום, בטענה כי רק בשלב זה עלה בידה להשיג ייצוג משפטי. בית משפט השלום דחה את הבקשה באותו היום, תוך שציין כי לא ניתן להגיש בקשה שניה לביטול פסק דין לאחר שהבקשה הקודמת נדונה לגופה ונדחתה, וקבע כי הטענות נגד תוכן ההחלטה הן "טענות ערעוריות אשר מקומן בפני ערכאת הערעור ולא בפני הערכאה שנתנה את ההחלטה".
4.
ביום 26.12.2016 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה "בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על החלטת ביהמ"ש השלום בחיפה", במסגרתה טענה כי הבקשה הוגשה באיחור היות שלא עלה בידה להשיג ייצוג משפטי עד לאותו מועד, והדגישה כי לבקשת רשות הערעור סיכויים גבוהים להתקבל. ביום 20.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להארכת מועד. בית המשפט עמד על התנהלותה הדיונית הלקויה של המבקשת לאורך ההליכים המשפטיים האמורים, וציין כי לא מצא סיכויים מובהקים בטענותיה המצדיקים היעתרות לבקשה.
5.
ביום 19.2.2017 הגישו המבקשת ואמהּ - המבקשת 2 - את בקשת רשות הערעור שלפני, בניסיון נוסף להביא לדיון מהותי בבקשתן לבטל את פסק הדין שניתן לחובתן בבית משפט השלום בהיעדר הגנה. לטענת המבקשות, איזון ראוי בין זכותן ליומן בבית המשפט לבין אינטרס המשיב לוודאות משפטית, מוביל למסקנה כי יש לברר את טענותיהן לגופן על מנת שלא ייגרם להן עיוות דין קשה. עוד טוענות המבקשות כי עניינן מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית באשר לאיזון שבין העמידה הדווקנית על הכללים הדיוניים הנוהגים לבין חשיבותה של בירור תובענה לגופה ועשיית משפט צדק.
המשיב בתשובתו מפרט את מערכת היחסים בין הצדדים שהובילה להגשת התביעה נגד המבקשות על הסכום האמור, וסומך ידיו על נימוקיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מושא הבקשה דנן.
6.
לאחר עיון בדברים הגעתי למסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה. הגם שהבקשה להארכת מועד מושא בקשת רשות הערעור שלפני, נדונה לראשונה רק בבית המשפט המחוזי, אין להפרידה מההליכים שהוכרעו כבר בבית משפט השלום, ומשכך חלים עליה הכללים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 11706/05 גבעת נילי - כפר שיתופי בע"מ נ' חיון , פסקה ו(2) (8.5.2006)). גם הגישה המאמצת אמת מידה מקלה יותר במקרים כגון דא קוראת לריסון במתן רשות לערער לבית משפט זה (ראו, למשל, רע"א 4249/17 אבו עומר נ' עו"ד משה בן דוד - מנהל עזבון משה , פסקה 9 (21.6.2017) ).
חרף האמור בבקשה, היא איננה מגלה כל שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה, משטענות המבקשות נוגעות אך להחלת הדין הקיים והמוכר על עובדות המקרה הנדון. כפי שפירט בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 20.1.2017, הבקשה להארכת המועד "הוגשה כשנה וחודשיים לאחר מתן פסק הדין, כ-11 חודשים לאחר מתן ההחלטה הראשונה שדחתה את הבקשה לביטול פסק הדין, ולמעלה משלושה חודשים לאחר מתן ההחלטה בבקשה השנייה לביטול פסק הדין". מההחלטות השונות בערכאות דלמטה עולה תמונה של התנהלות דיונית לקויה ביותר מצד המבקשת למן ראשית ההליך המשפטי הנוכחי בין הצדדים, כאשר בחלק מהתקופה כבר הייתה המבקשת מיוצגת. התנהלותה זו של המבקשת - והיא בלבד - הובילה לכך שפסק דין בסוגיה שאיננה מורכבת, שניתן בחודש אוקטובר 2015, טרם הגיע למנוחתו. חרף
ההעדפה הטבעית לברר תובענה לגופה, אין מדובר במחדלים דיוניים פעוטים שניתן להעלים מהם עין. בנסיבות הענין, ותוך בחינת טענות הצדדים לגוף הסכסוך ביניהם, איני סבור כי ייגרם למבקשות עיוות דין המצדיק ליתן להן רשות ערעור.
7.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין לא אחייב את המבקשות בהוצאות.
ניתנה היום, ח' בתמוז
התשע"ז (2.7.2017).
ש
ו פ ט