רע"א 16324-09-24 רע"א 16324-09-24

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) ברע"א 30344-08-24 מיום 21.8.2024, שבגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' סנדלר-איתן) בת"א 14679-02-20 מיום 2.6.2024, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להביא ראיות מפריכות.

1.המבקשים הם יורשיה של ח.א. (להלן: המנוחה). ביום 5.2.2020 הגישו המבקשים תביעה בעילה של רשלנות רפואית לבית משפט השלום. בתמצית, בכתב התביעה נטען כי ביום 8.3.2002 סבלה המנוחה מתגובה אלרגית, שבעטיה הוזרקה לה תרופה על ידי המשיב 2 (להלן: המשיב). מספר דקות לאחר קבלת הזריקה, לקתה המנוחה בשיתוק, שהביא לאשפוזה ולהפיכתה לסיעודית עד ליום פטירתה. יצוין כי בשנת 2008 התנהל הליך קודם בין הצדדים בגין אותו העניין, אך זה נמחק בשנת 2019 בשל חוסר מעש (וראו ת"א 16670-08 אסעד נ' קופת חולים לאומית).

2.ביום 3.4.2024 הגישו המבקשים בקשה, שבמסגרתה התבקש בית משפט השלום להתיר להם להביא ראיות מפריכות. לטענתם, המשיב העיד בחקירתו הנגדית גרסה עובדתית חדשה לחלוטין, הסותרת את גרסתו בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית. משכך ביקשו להגיש, בין השאר, רשומות של מוסדות רפואיים, תצהירים של בני המנוחה ופרסום רפואי בעניין התרופה שהוזרקה. בית המשפט דחה את הבקשה, בהתייחסו לכך שעניין זה לא נופל בגדר המקרים החריגים שבהם יש מקום להיעתר לבקשה להביא ראיות מפריכות.

3.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ביום 13.8.2024. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום מדויקת ומפורטת, ומשכך דחה את בקשת רשות הערעור והותיר את החלטת בית משפט השלום על כנה.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.המבקשים טוענים כי בקשתם מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי, באשר לנסיבות שבהן מותרת הבאת ראיות מפריכות לשם סתירת טענות עובדתיות של עד ראשי. בנוסף, המבקשים טוענים כי נגרם להם עיוות דין נוכח החלטות בתי המשפט דלמטה, שלשיטתם לא נתנו משקל להפתעה הגלומה בעדות המשיב; לא התייחסו לאפשרות שהמשיב לא העיד אמת; והתעלמו מכך שלא ניתן יהיה לגבות עדות מהמנוחה עקב פטירתה. עוד הם מלינים על כך שבית המשפט המחוזי התייחס לפרטי המידע השונים שאותם הם מבקשים להביא כמקשה אחת ולא כפרטי מידע נפרדים.

5.לאחר עיון בהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולמקרא הבקשה על נספחיה, הגעתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה, לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

6.כללו של דבר, שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחייתה תגרום לעיוות דין (ראו, מבין רבים, רע"א 4341/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (4.6.2024)). הבקשה שלפניי עוסקת בהחלטה דיונית נקודתית, וחרף ניסיונם של המבקשים לשוות לטענותיהם כסות עקרונית, מדובר בטענות הנעוצות כולן בדל"ת אמותיו של עניינם.

7.כאמור, אין בידיי לקבל את הטענה כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. תקנה 66 לתקנות קובעת את הכלל שלפיו בעל דין מגיש את ראיותיו "בחבילה אחת". הבאת ראיות מפריכות היא החריג לכלל, ואין מדובר בזכות קנויה כי אם בהחלטה המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו, למשל, ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 743-742 (1992); בג"ץ 62/22 קלאסיק הוטל מנג'מנט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 13 והאסמכתאות שם (24.2.2022); רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, פסקה 7 (17.3.2013) (להלן: עניין עמיעד)).

באשר לגדר התערבותה של ערכאת הערעור, הרי שזו תתערב בהחלטתה של ערכאה דיונית בדבר הבאת ראיות מפריכות רק בנסיבות חריגות ונוכח נימוקים כבדי משקל, כגון כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן שבהם נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (ראו, למשל, עניין עמיעד, פסקה 7; ע"א 365/81 אזולאי נ' לביא, פסקה 5 (25.11.1984)). גדר התערבותה של ערכאת הערעור הוא מצומצם אפוא מלכתחילה כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שני, וכך ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, כבמקרה דנן. בסופו של יום, מדובר בהחלטה דיונית מובהקת שניתנה על יסוד נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, ואין לומר כי נתקיימו טעמים חריגים בעלי אופי עקרוני שמצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול נוסף.

גם את הטענה לעיוות דין אין בידיי לקבל. לא בבקשה לתיקון עיוות דין עסקינן, אלא בבקשה להתערבות בשיקול דעתם של בתי המשפט דלמטה ובאופן שיישמו הלכות ידועות בהיבט דיוני צר, בהתאם לדין.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.