ת"א 11155-08-23 ת"א 11155-08-23

בקשת הנתבעים למתן היתר להבאתן של ראיות מפריכות. נוכח חלק מטעמי הבקשה והתשובה, מצאתי להקדים ולתת רקע עובדתי קצר המתייחס לבקשות קודמות שהוגשו, וכמפורט להלן: ביום 16.4.2026 הוגשה התייחסות התובעת לסוגיית קבלת עמדת רשות המיסים כעמדת רגולטור. להתייחסות זו צורף מסמך, כנספח א' - שהוא מכתבו של רו"ח איתי ברגיל ממשרד EY לגב' שלומית ממרכז ההשקעות (להלן: "מכתב EY"). מסמך זה - לא גולה לכאורה במסגרת הליכי הגילוי והעיון. כפועל יוצא, עתרו הנתבעים ביום 20.4.2026 למחיקתה של התייחסות התובעת, וזאת הן מחמת אי הגילוי והן מחמת היותו של מסמך זה, לשיטתם, בגדר הרחבת חזית. ביום 17.5.2026 הוגשה תשובת התובעת לבקשה זו, במסגרתה נטען כי מכתב EY, מושא הבקשה, לא היה ברשות או בידיעת התובעת, עד לחודש ינואר 2026 והוגש לתיק בית המשפט, אך כמענה לטענות הנתבעים בעניין קבלת עמדת המאסדר. לשיטת התובעת, ככל ונדרש היתר מיוחד, מתבקש מתן אותו היתר להגשה מאוחרת של ראיות. עוד נטען כי אין בנקוב בהודעה משום הרחבת חזית, עת כי שאלת הנפקת האישור על ידי מרכז ההשקעות, אל מול טענות הנתבעת באשר למועד סיום הבנייה, נטענו בכתב ההגנה על ידי הנתבעים, ובהתאם להוראות הדין, יש לראות טענה זו כמוכחשת (בהעדר הגשתו של כתב תשובה), והמדובר בפלוגתא הראויה לבירור. ביום 18.5.2026 ניתנה החלטתי במסגרתה מצאתי להבחן בין שאלת ההצדקה לצירופה של ראייה אשר לא היוותה חלק מהליכי הגילוי והעיון בין הצדדים, לבין טענת הרחבת החזית. בהתייחס לסוגיית הרחבת החזית נמצא לדחות את טענות הנתבעים, לאחר שניתן הדעת לנקוב בכתבי הטענות, ותוך שהובהר כי סוגיית המועדים מצאה ביטוי מפורש בכתבי הטענות של הנתבעים, וניסיון התובעת להתמודד עמה, אינה בגדר הרחבת חזית. בהתייחס לסוגיית ההגשה המאוחרת של הראייה נקבע כי אכן נפל כשל בהתנהלות התובעת, וכי ייראו את תשובתה כעתירה להגשתן של ראיות מאוחרות, תוך שניתנה לנתבעים האפשרות להגיש תשובה סדורה לעניין זה. ביום 10.6.2026 הוגשה על ידי הנתבעים תגובתם לבקשה לצירוף מאוחר של הראייה – מכתב EY, תוך שהם מביעים התנגדות מפורשת לצירוף זה. עוד הוסיפו הנתבעים וטענו פעם נוספת, כי יש לקבל את בקשתם המקורית למחיקת תשובת התובעת עת יש לראות בזאת ניסיון פסול להרחבת חזית, תוך שלדעת הנתבעים הרחבת חזית זו באה לידי ביטוי נוסף הן בתשובת התובעת מיום 17.5.2026, והן במסגרת תצהירי העדות הראשית אשר הוגשו על ידה בהתייחס לתביעה שכנגד. ביום 10.6.2026 ניתנה החלטתי במסגרת הובהר כי חלק הארי של הנקוב בתשובת הנתבעים אינו תואם את שהתבקש במסגרת ההחלטה מיום 18.5.2026, עת ניתנה החלטה באותו מועד אשר התייחסה במפורש לסוגיית הרחבת החזית – ודי היה בכך. עוד הובהר כי התבקשה התייחסותם של הנתבעים, אך בשאלת קיומה של הצדקה להתיר לתובעת הגשתו המאוחרת של מכתב EY. בהתייחס לסוגיה זו של מתן היתר להגשה המאוחרת של הראיה, מצאתי לנכון, לאחר שניתן הדעת לכלל השיקולים הצריכים לעניין, להיעתר לבקשת התובעת, תוך שהובהר כי מקום בו הייתה הנתבעת מבקשת, כפועל יוצא של הגשת בקשה מאוחרת זו, להוסיף ולהידרש להגשת מסמך ו/או טיעון משלים הנובע מההיתר דלעיל, דומה כי הייתה הצדקה לבחון בקשה זו לגופה, אלא כי לעת הזו, בקשה כאמור לא הוגשה. ביום 18.6.2026, ערב דיוני שמיעת הראיות, הוגשה על ידי הנתבעת/תובעת שכנגד בקשה למחיקת סעיפים מתוך תצהירי התובעת בטענה כי המדובר בהרחבת חזית. בגוף הבקשה הפנתה הנתבעת לסעיפים פרטניים, אשר לשיטת הנתבעת כוללים בחובם הרחבת חזית וזאת הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי. בהינתן מועד הגשת הבקשה, ניתנה תשובת התובעת בפתח דיון שמיעת הראיות , ובהמשך ניתנה החלטתי במסגרתה נמצא לנכון לדחות את חלק הארי של הבקשה. בהמשך החלה והסתיימה שמיעת הראיות. עם סיום שמיעת הראיות ולאחר שהנתבעים מצהירים כי אלו העדים מטעמם, הם הויספו והודיעו כי יכול ותוגש על ידם בקשה להתיר להם הגשתה של תגובה לעמדת מע"מ וייתכן גם חקירתו של נציג מע"מ, כמו גם הערות בעניינו של מר פנחס. כן הוסיפו הנתבעים וטענו כי יכול ויבקשו לשקול צעדיהם בכל הנוגע להחלטה בדבר הרחבות החזית. הגם חוסר הבהירות נמצא לנכון להתיר לנתבעים להגיש כל בקשה רלוונטית וזאת בתוך פרק זמן מוגדר. ביום 19.7.2026 הוגשה הבקשה משא החלטתי זו במסגרתה עתרה הנתבעת כי בית המשפט יאפשר לה להגיש ראיות מפריכות לעניין עדותו של מר בן דרור. בגוף הבקשה הפנו הנתבעים לבקשה למחיקת סעיפים מחמת הרחבת חזית, תוך שהם מוסיפים ומפנים הן להחלטתי בפתח דיון שמיעת הראיות ביום 21.6.2026, והן לסעיף 16 לאותה בקשה שם עתרה הנתבעת/תובעת שכנגד כי מקום בו לא ימצא לנכון להורות על מחיקת סעיפים מתוך תצהירי התובעת, תינתן לנתבעים האפשרות להשלים טיעון ולצרף מסמכים וראיות מפריכות. לטענת הנתבעים, מקום בו החלטתי ביום הדיון התייחסה אך לסוגיית הרחבת החזית, נדרשו הנתבעים להגשתה של הבקשה הנוכחית. הוסיפו הנתבעים וטענו כי נוכח עדותו המפתיעה של מר בן דרור, המוכחשת בכללותה, במסגרתה הועלו גרסאות חדשות ומרחיקות לכת, לא נותר לנתבעים אלא להגיש בקשה זו. הראיות הנוספות אותן ביקשו הנתבעים להגיש, כללו את העדויות/הראיות הבאות : תצהיר מטעמו של רואה חשבון פנחס מאיר – וזאת נוכח הנקוב בתצהירו של מר בן דרור במסגרת התביעה שכנגד לעניין דיונים אשר התקיימו בין השניים, לרבות ערב יום חתמת החוזה על ענייני החקיקה התלויים ועומדים. תצהירה/עדותה של סמנכ"לית הכספים של הנתבעת, רו"ח איה בזנר גביש – וזאת נוכח גרסתו המפתיעה של מר בן דרור לפיה שוחח עמה והיא התחייבה בפניו לטפל בסוגיית השבת המע"מ לתובעת. עדותו של רואה חשבון אביב שליו ממשרד דלויט, וזאת לצורך הבהרת סוגיית הייצוג של משרד רואה החשבון את הצדדים להסכם. הבהרה זו נדרשת, לשיטת הנתבעת נוכח עדותו של מר בן דרור והן נוכח התייחסותי שלי לסוגיה זו במסגרת הדיון. לטענת הנתבעת מתקיימים במקרה דנן תנאי הוראות הדין מכוחם או בשלם יש להתיר את הגשת הראיות המפריכות, וזאת תוך מתן הדעת למועד בו ניתנו החלטות ביניים שונות, לעובדה כי המדובר בגרסאות חדשות (ומוכחשות) אשר הועלו על ידי עד התובעת רק במסגרת תצהיר העדות הראשית בתביעה שכנגד, כמו גם במסגרת החקירה הנגדית. לשיטת הנתבעת הראיות הנוספות/מפריכות הן בגדר עדויות ממוקדמות, קצרות, וחשוב מכך – אלו אשר יאפשרו הצגתה של התמונה הראייתית המלאה. אי קבלת הבקשה, לשיטת הנתבעים, יגרום לנזק דיוני מהותי, אשר אין לו הצדקה. הבקשה הועברה לתשובת התובעת אשר התנגדה לבקשה וטענה כי די באי צירופו של תצהיר על מנת להצדיק דחייתה של הבקשה. עוד טענה התובעת כי יש לראות את בקשת הנתבעים כניסיון לפתוח מחדש את הליך שמיעת הראיות תוך הצגתם של לא פחות משלושה עדים חדשים, וכל זאת לאחר שהסתיימה חקירת כל העדים. בהתייחס לגוף הראיות אליהן התייחסה בקשת הנתבעים טענה התובעת כי אין זו עומדת בתנאי הוראות הדין, ולא ניתן לראות בתצהירים אותם מבקשים כיום הנתבעים להגיש כאלו אשר יש בהן מענה לטענות מפתיעות או חדשות אשר הועלו על ידי המצהיר מטעם התובעת. לאחר עיון בבקשה ובתשובה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, טעמיי להלן; מצאתי את בקשת הנתבעים כזו אשר קיים במסגרתה עירוב בין סוגיות שונות וטענות שונות, כאשר חלקן הועלו בעבר – נדונו, והוכרעו. בהתייחס לאלו אבהיר כי אין אני מהווה ערכאת ערעור אחר החלטותיי שלי והדרך להתמודדות עם החלטות, כדוגמת ההחלטה לפיה אין לראות בנקוב בתצהירי העדות הראשית של התובעת (במסגרת התביעה שכנגד) משום הרחבת חזית, אינה במסגרת של בקשה להגשתן של ראיות מפריכות. לעניין הפניית הנתבעים לסעיף 16 לבקשתה למחיקת סעיפים מתוך תצהירי התובעת בתביעה שכנגד, במסגרתו עתרו לאפשר לנתבעים הגשת השלמת טיעון וראיות משלימות/ מפריכות אבהיר כי במסגרת החלטתי ביום הדיון (21.6.2026), אכן, לא התייחסתי מפורשות לעתירה חלופית זו של הנתבעת. ניתן היה לצפות מהנתבעים, ככל וסברו כי סוגיה זו או אחרת בבקשה לא מצאה מענה מפורש בהחלטה שניתנה בפתח דיון שמיעת הראיות, כי יפנו את שימת הלב לסעד החלופי או החסר לשיטתם, וזאת קודם שהחל שלב שמיעת הראיות לגופו. לגופה של עתירה, אף ככל והייתי נדרשת ישירות להחלטה בהתייחס לאותו סעד חלופי מבוקש במסגרת סעיף 16 לבקשה – הייתה עתירה זו נדחית לגופה. כל זאת מחמת העובדה כי המדובר בסעיף כללי מאוד בתוכנו, נטול פרטים או תוכן קונקרטי, ואיני רואה הצדקה במתן סעד כה חריג של הגשת ראיות מפריכות, בשלב כה מתקדם של ההליך, על בסיס אמירות כלליות אלו ואחרות. חשוב מכל אלה; הטעם המרכזי אשר הוצג בהגשתה של הבקשה הייתה טענה לקיומה של הרחבת חזית, אשר בשלה ומכוחה נדרשו הנתבעים להשלים טיעון כמו גם להגשת ראיות נוספות אשר מהותן והיקפן אינו ברור. ואולם, בהינתן החלטתי בדיון (אליה מופנים הצדדים) ולפיה בקשת הנתבעת בעניין זה נדחית, ממילא אין על הבקשה כל משענת מהותית ועניינית להישען עליה. אם אין הרחבת חזית – אין כל צורך בהשלמתן של ראיות נוספות, והיה על כל אחד מהצדדים להגיש את מכלול ראיותיו, במועדים ובסדר שנקבע לצורך כך. בהתייחס לעדותו של מר בן דרור, יובהר כי שמורות לנתבעים כל טענותיהם, וככל ולשיטת מי מהצדדים נפלו כשלים או חל כרסום בעדות מי מהעדים , או קיימת סתירה בין העדויות והראיות הנוספות – ניתן להניח ולצפות כי הצדדים יפנו את שימת ליבי לכך במסגרת סיכומיהם. עוד יובהר כי תשובותיו של מר בן דרור – היו בחלק הארי שלהם במענה לשאלות מאוד ברורות של הנתבעים. מקום בו הוצגו שאלות – ניתנו תשובות. עצם העובדה כי תשובותיו של עד זה או אחר, אינן עומדות בקנה אחד עם צפיית הצד שכנגד, או כי הוא סבור שאין אמת באותה גרסה, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק ניהול מחדש של שמיעת הראיות, בוודאי שלא על דרך של הבאתם של שלושה עדים נוספים. בהיבט הדיוני יצוין כי היתר להבאתן של ראיות מפריכות אינו ניתן כלאחר יד. על מנת שתמצא הצדקה להתיר הגשתן של ראיות מפריכות, צריך שיתקיימו תנאים חריגים ויוצאי דופן בהם בעל הדין אכן הופתע מראייה או טענה של הצד שכנגד, אשר לא ניתן היה לצפות אותה מראש, או כאשר עלה כי זו נדרשת באופן יוצא דופן על מנת לערער את מהימנות העד. בתי המשפט שבו וציינו כי בחינתם את הבקשה נעשית, תוך מתן הדעת לכתבי הטענות והתצהירים, כמו גם התשתית הראייתית הלכאורית הכוללת. עוד על בית המשפט לתת את הדעת לסוגיות נוספות הנוגעות לאופי הראייה, השלב הדיוני בו מצוי ההליך, האם המבקש ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראייה בשלב מקודם יותר, חשיבותה של הטענה המפתיעה לצורך ההכרעה בהליך, הטעם בגינה מצאה זו ביטוי בחקירה, השלכות מתן ההיתר על ההליך בכלל ועל הזכויות הדיוניות ומהותיות של הצדדים בהליך וכיוצא באלו. (לעניין זה יופנו הצדדים לדוגמא לתפ"ח (חיפה) 24510-09-15 מדינת ישראל נ' ראג'י גורבאן (08.10.2018); בג"צ 62/22 קלאסיק הוטל מנג'מנט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (24.02.2022), רע"א 16324-09-24 עזבון המנוח פלונית ז"ל נ' קופת חולים לאומית ( 06.10.2024); רע"א 8597/21 דוד יעקב נ' לביבי גנואני (21.2.2022); רע"א 1048/19 מזל בוגנים נ' דוד בן יאיר (16.6.2019); רע"א 2715/13 חוסיין נ' מנהל מקרקעי ישראל (28.11.2013)). בתיק זה, ובמהותם של דברים, לא מצאתי כי מתקיימים אותם תנאים חריגים בשלם או מכוחם יש הצדקה במתן אותו היתר מיוחד להגשתן של ראיות מפריכות. למסקנה זו הגעתי בעיקר בשל העובדה כי לא מצאתי לראות בעדותו של מר בן דרור כעדות מפתיעה, וכל זאת הן לעניין שיחותיו עם נציגי הנתבעת וביניהם רואה החשבון פנחס מאיר והגב' גביש והן לעניין שאלת מינויו של משרד רו"ח דלויט כמשרד המייעץ בסוגיות הרלוונטיות השונות אשר עמדו לפתחם של הצדדים. ואפרט; בעניינו של מר פנחס – סוגיית מעורבותו בהליכי התקשרות הצדדים בהסכם, הוצגה עוד במסגרת כתבי הטענות (ראה לדוגמא סעיף 33 לכתב ההגנה המתוקן). בעניינה של הגב' גביש עסקינן במי שהינה בעלת דין בהליך, ונטען כי הייתה שותפה לתהליך במסגרתו בחרה הנתבעת בסופו של יום שלא לנקוט בהליך/צעדים הנדרשים לצורך השבת המע"מ. בעניינה של נתבעת זו אף הוגשה לי בקשה לסילוק על הסף, וזו נדונה והוכרעה תוך שנמצאה התייחסות מפורשת לשאלת מעורבותה של נתבעת זו באירועים מושא ההליך. ויודגש; אין בהחלטתי זו כדי הכרעה בטענות מי מהצדדים בעניינה של הנתבעת הפרטנית, אלא הפניית שימת הלב לטיעונים שהועלו עוד בשלבים המקדמיים של ההליך. גם הטענות לעניין היקף מעורבותו של משרד רו"ח דלויט מצאה ביטוי עוד בגוף תצהירי העדות הראשית של התובעת (סעיף 14 לתצהיר העדות הראשית). לעניין ההתקשרות עם משרד רו"ח דלויט, אציין כי אכן הועלתה על ידי תהיה בעניין זה במסגרת הדיון. תהיות אלו ואחרות, יכול ויועלו על ידי הערכאה הדיונית, במסגרת דיון, כל דיון, ובכל שלב של ההליך. אין אותן תהיות מהווה טעם ל"מקצה שיפורים" מצד מי מבעלי הדין. אוסיף ואציין כי אני ערה לעובדה כי קיימות דקויות אשר באו לידי ביטוי במסגרת בחקירה הנגדית ולא מצאו ביטוי מפורש במסגרת כתבי הטענות או תצהירו של מר בן דרור. לעניין זה יופנו הצדדים, פעם נוספת להחלטות קודמות אשר ניתנו על ידי ובמסגרתן התייחסות לפערים הקיימים בין כתבי הטענות והתצהירים/עדויות. וכל זאת עוד קודם שיינתן הדעת לעובדה כי התשובות ניתנו במענה לשאלות ברורות ונוקבות שהוצגו לעד. עוד אני ערה לעובדה כי מקום בו לא הונחו בפני תצהיריהם הנוספים של שלושת העדים החדשים, לא ניתן לשלול את העובדה כי לעדותם בפני תהא רלוונטיות להכרעה בהליך. אלא כי בהתאם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, ברלוונטיות זו כשלעצמה, אין די. על בית המשפט לבחון את אותו פוטנציאל רלוונטיות אל מול אינטרסים ושיקולים נוספים, לרבות היכולת להידרש להגשתן של הראיות בשלב מוקדם יותר, הנזק הדיוני, ההכבדה על ההליך, הפגיעה בסופיות הדיון והיכולת להעריך את התרומה המעשית של הראייה לחקר האמת. על הנקוב יוסף כי בניגוד לנטען בבקשת הנתבעת , אין המדובר בבקשה ממוקדת או בצורך בהשקעת תשומות מצומצמת, אלא בעתירה המוגשת לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות, וכעת הם מבקשים להתיר הגשתם של שלושה תצהירים חדשים לגמרי. וכל זאת בהתייחס להליך אשר החל לפני למעלה משלוש שנים, וכולל בחובו הן תביעה והן תביעה שכנגד. תוך מתן לכל אלו, באתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה. בהינתן הנקוב יש להוסיף ולהידרש למועדים עדכניים להגשת סיכומי הצדדים. סיכומי התובעת יוגשו בתוך 60 יום מהיום ועל פני לא יותר מ 25 עמודים. סיכומי הנתבעים יוגשו בתוך 60 יום ממועד קבלת סיכומי התובעת וזאת הן בהתייחס לתביעה העיקרית והן בהתייחס לתביעה שכנגד, על פני לא יותר מ-35 עמודים. סיכומי תשובה בהתייחס לתביעה שכנגד בלבד , יוגשו בתוך 30 יום נוספים, על פני לא יותר מעשרה עמודים. משימה למתן החלטה בעוד 160 יום.