רע"א 1639/07 אברהם כוכבי נ. יעל איבגי

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' ישעיה), אשר דחה את בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות, ואישר את הפסק.

2.

בין המבקשת 2 לבין המשיבה נחתם בשנת 1999 הסכם מייסדים להקמת חברה, היא המבקשת 3 (להלן – החברה ). הסכם המייסדים כלל תניית בוררות, לפיה כל הסכסוכים או המחלוקות בין הצדדים בקשר להסכם וכל הכרוך בו, יועברו לבורר שייקבע על-ידי לשכת עורכי הדין בישראל. לימים, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים להסכם, בהן היה מעורב גם המבקש 1, בעלה של המבקשת 2, והמשיבה פנתה להליך בוררות.

המשיבה (בשמה ובשם החברה) תבעה מידי המבקשים (להלן – כוכבי ) סכום של כ- 380,000 ₪, וכן אכיפת הסכם, השבת כספים ואיזון חובות. תביעתה נסמכה בעיקרה על חוות דעת חשבונאית ראשונית, שנערכה, כדבריה, על בסיס נתונים חלקיים בלבד, תוך דרישה לחייב את המבקשים לגלות מסמכים לצורך השלמת חוות הדעת, ושמירת זכותה לתקן את התביעה בהמשך.

יש להעיר, כי על אף, שכאמור, הצדדים הפורמאליים להסכם היו רק המבקשת 2 והמשיבה מראשית דרכה של הבוררות, נוספו לה צדדים נוספים – החברה והמבקש 1. בתחילה כאמור, בכתבי התביעה וההגנה, סווגה החברה כתובעת, ביחד עם המשיבה, כשהנתבעים היחידים הם כוכבי. בהמשך, הסכימו הצדדים על סיווג החברה כנתבעת, ביחד עם כוכבי.

3.

ראשיתה של הבוררות התנהלה בפני עו"ד קרני פלאי. בישיבת הבוררות הראשונה מיום 17.7.03, בה נכחו המשיבה, כוכבי ובאי כוחם, הסמיכו הצדדים את הבורר לדון "בכל הנושאים הקשורים להסכם המייסדים, ניהול השותפות וכל סכסוך אחר הנובע והנוגע למערכת היחסים בין הצדדים ולעניין ניהול החברה 'אור כוכבי השחר בע"מ'". כן הסמיכו אותו "להחליט ולהכריע בכל הקשור לכספים או עניינים המתייחסים לחברה". הצדדים קבעו עוד, כי הבוררות תהא כפופה לדין המהותי. במסגרת אותה ישיבה, הגיעו הצדדים לשורה של הסכמות, ובהן פרישת המשיבה מהחברה והעברת מניותיה למבקשת 2, ומסירת סוגיית שווי זכויותיה של המשיבה בחברה והשכר לו היא זכאית, למתן חוות דעת של רואה חשבון ולהכרעת הבורר. בישיבה נוספת, מיום 20.11.03, נקבעה בהחלטת הבורר רשימה של עובדות מוסכמות ופלוגתאות בין הצדדים. בין היתר, הוסכם כי לבורר יש סמכות "לדון ולהכריע גם בכל הנושאים והתביעות נגד החברה". בסיומה של ההחלטה, מינה הבורר פלאי רואה חשבון לצורך הכנת חוות דעת.

4.

בהמשך, מסיבה שלא נתבררה כל צורכה, מינו הצדדים את עו"ד עודד גבע כבורר במקומו של עו"ד פלאי. בהחלטתו מיום 26.4.2004, קבע הבורר גבע כי הוא מאמץ את החלטותיו של הבורר פלאי, למעט לעניין מינוי המומחה החשבונאי. בקשר לכך קבע, כי "החלטה לעניין מינוי מומחה חשבונאי, אם בכלל, תינתן על ידי הבורר לאחר קבלת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים".

בהתאם לאותה החלטה, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. בתצהירה של המבקשת 2, נכלל פרק שכותרתו "תביעה שכנגד", ובו מפורטות תביעות לתשלום הוצאות שונות מידי המשיבה. משנתקבלו התצהירים, החליט הבורר גבע, כלשונו, "שלא למנות מומחה חשבונאי בשלב זה ואזקק לנושא שוב בתום שמיעת הראיות בתיק" (ההדגשה במקור). בהמשך, הגישה המשיבה סיכומים מטעמה, ואילו כוכבי הגישו סיכומים מטעמם. מטעם החברה, לא הוגשו סיכומים.

5.

ביום 6.2.06 ניתן פסק הבוררות על-ידי עו"ד גבע. הבורר התייחס תחילה לסוגיית צירופם של המבקש 1 והחברה להליך הבוררות, וקבע כי:

"איש מהצדדים לא העלה כל טענה בהתייחס לעובדה זאת, ומשבחרו החברה והנתבע מס. 2 שלא להביע כל התנגדות לעניין צירופם כצדדים לבוררות לא יתייחס לכך אף הח"מ במסגרת פסק דינו, אף שהסוגיה המשפטית העולה מתוך כך ברורה לו כפי שיש להניח כי ברורה היא אף לבאי כוח שני הצדדים"

אשר לחוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעם המשיבה, קבע הבורר כי משנערכה על סמך שברי נתונים, אין כל אפשרות לסמוך עליה, ויש להתעלם ממנה לחלוטין. אף על פי כן, נוכח הסכמת הצדדים בדבר מהות ה"מוסכמות והפלוגתאות" נשוא הבוררות, בחר הבורר שלא לדחות את התביעה, ולדון בהן לגופן.

הבורר בחן את ראשי התביעה השונים, ונימק מדוע הוא מקבל או דוחה אותם. אשר ל"תביעה שכנגד" ציין, כי למעשה אין המדובר בתביעה, אלא בטענת קיזוז. על כן קבע, כי " מבחינה פורמלית דוחה הנני את תביעתם ", אולם הוסיף כי לא התעלם מהאמור בה בעת פסיקת הסכומים המגיעים לתובעת. בסופו של דבר, פסק הבורר כי על הנתבעים (הם כוכבי והחברה) לשלם בגין שני ראשי תביעה – החזר הלוואת בעלים על סך כ- 310,000 ₪ ויתרת שכר עבודה על סך 115,000 ₪ – תוך שהוא דוחה את ראשי התביעה האחרים.

6.

בשלב זה, הגישו כוכבי, ביחד עם החברה, בקשה לביטול פסק הבוררות. הבקשה נשענה על שלוש עילות בטלות, והן – כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות); לא נימק את הפסק (24(6)); ולא פסק בהתאם לדין (סעיף

24(7) לחוק;). כן טענו, כי יש לבטל את הפסק מאחר שנגרם להם "עיוות דין", בניגוד לאמור בסעיף 26(א) לחוק הבוררות.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ואישר את הפסק. ראשית , הוא קבע כי הבורר התייחס לכל הסוגיות והמחלוקות שהועלו בפניו, לרבות "התביעה הנגדית" של כוכבי. הוא ציין כי הבורר לא התעלם מסוגיית מינוי רואה החשבון כמומחה כפי שנתבקש על ידי המשיבה, וקבע כי מתוכן הפסק עולה כי הבורר הכריע במחלוקות החשבונאיות ללא שנזקק למומחיות רואה חשבון. שנית , הוא קבע, כי כוכבי לא השכילו להראות כי הבורר התעלם מהדין הקיים, ולכל היותר הצביעו על טעויות שנפלו, לדעתם, בגוף הפסק, אולם בכך אין די בכדי להצדיק את ביטול הפסק. שלישית , הוא קבע, כי הבורר עמד בחובת ההנמקה שהוטלה עליו. לצורך עמידה בחובה זו, די ב"שלד" הנמקה, ממנו ניתן להבין כי הבורר שקל את כל טענות הצדדים ובחן את כל הנושאים שהועמדו להכרעה. "שלד" הנמקה כזה, ואף למעלה מכך, מצוי בפסק הבורר נשוא המחלוקת. אמנם, הנמקתו של הבורר בנושא "התביעה הנגדית" של כוכבי קצרה, אך עולה ממנה בבירור כי טענות הצדדים בעניין זה נלקחו בחשבון על ידו. אשר לטענה בדבר עיוות דין, בית המשפט המחוזי הבהיר כי טענה זו אינה בגדר עילת ביטול פסק בורר אלא יש בה כדי לאפשר אישור פסק בורר גם אם הוכחה עילת ביטול, מקום שלא נגרם לבעלי הדין עיוות דין עקב כך (סעיף 26(א) לחוק הבוררות). מכל מקום, נפסק כי לא נגרם למי מבעלי הדין עיוות דין לגופם של דברים.

8.

בבקשת רשות הערעור, חוזרים כוכבי ומעלים את הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי, בדבר היעדר הכרעה בכל המחלוקות, פסיקת הבורר שלא בהתאם לדין הקיים, היעדר הנמקה בידי הבורר ועיוות דין שנגרם להם בפסק הבורר. הם מדגישים במיוחד את הטענה, כי לא היה מקום לחייבם בתשלום שכר עבודת המשיבה והשבת הלוואת הבעלים באופן אישי, וכי חיובים אלו צריכים לחול, אם בכלל, על החברה בלבד. כן מעלים כוכבי טענה חדשה בדבר חריגה, לכאורה, של הבורר מגדרי סמכותו על פי שטר הבוררות.

9.

המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משאין היא מגלה עילה למתן רשות ערעור, וכן אף לגופה אין בה כל ממש. המשיבה מדגישה, כי חיובם של כוכבי ביחד ולחוד עם החברה, בא בעקבות הסכמותיהם בפני הבורר הראשון, שקיבלו תוקף של החלטה.

10.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטת בית משפט בענינים של בוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה; שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. מהותו של מוסד הבוררות, הוא בהיותו מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים. מאפיינים אלה מצדיקים ריסון שיפוטי בהתערבות בפסקי בורר ובהחלטות בית משפט בענייני בוררות (רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן , תק-על 2006(1) 4197. כן ראו: סעיף 38 לחוק הבוררות; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 " אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (טרם פורסם)). עניינו של הסכסוך הנדון אינו חורג מד' אמותיהם המוגדרות של הצדדים, ואין הוא מגלה כל עילה למתן רשות ערעור.

11.

למעלה מן הנדרש, אציין, כי גם לגוף הבקשה, דינה להידחות, אשר לטענה כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו – טענתם המרכזית של כוכבי בהקשר זה היא, כי בהתאם להסכמות הצדדים חייב היה הבורר למנות רואה חשבון מומחה להכרעה במחלוקות החשבונאיות שהונחו לפניו. ברם, אף אם היתה חובה על הבורר למנות מומחה כאמור – ולכך השיב בית המשפט המחוזי בשלילה – אין בין זה לבין טענת היעדר הכרעה בבוררות, דבר. כפי שנאמר בפסק הדין המחוזי, בפועל, הגם שעשה כן בעצמו, ולא באמצעות מומחה – הבורר החליט בכל העניינים שנמסרו להכרעתו, ובכלל זה ב"תביעה הנגדית" מטעמם של כוכבי.

אשר לטענה בדבר הכרעה בבוררות שלא לפי הדין הקיים וזאת בשל חיובם האישי של כוכבי בתשלום שכר עבודה ובהשבת הלוואת בעלים, הרי מדבריו של הבורר המובאים לעיל עולה, כי הבורר לא התעלם מסוגיית האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, אלא פסק כי מאחר שכוכבי לא העלו כל טענה בעניין זה, ולא התנגדו להיתבע באופן אישי על ידי המשיבה, הוא לא ראה מקום להתייחס לכך. משכוכבי עצמם התייחסו במהלך הבוררות באריכות ובפירוט רב לכל טענות המשיבה לגופן, ולא העלו כל טענה ממשית בסוגיית האישיות הנפרדת של החברה, לבד מאמירה כללית וכוללנית, בשלב הסיכומים, וזאת, הגם שמתחילת הבוררות נתבעו לשלם באופן אישי את התשלומים הנדרשים, לא תישמע מפיהם בשלב מאוחר טענה לפיה הבורר פסק בעניין זה שלא בהתאם לדין הקיים.

לבסוף, לעניין העמידה בחובת ההנמקה, אף כאן נראית לי עמדת בית המשפט המחוזי. לעניין "התביעה הנגדית" של כוכבי יש לזכור כי אמנם הבורר ציין כי הוא דוחה את "התביעה הנגדית", אולם מן הבחינה המהותית, הוא ראה בתביעה זו משום טענת קיזוז, והתחשב בה בפסיקת הסכומים אותם קבע. יתר טענות המבקשים הן טענות חדשות, המועלות לראשונה בהליך זה, ואין מקום להיזקק אליהן, ולו מטעם האיחור שבהעלאתן.

12.

הבקשה נדחית, איפוא. המבקשים ישאו בשכר טרחתה של המשיבה, בסך 10,000 ₪.