רע"א 4707/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ. ז'ק אלמ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.4.08 בבש"א 5532/08 (כבוד הנשיא א' גורן) אשר הורה, על מינויו של השופט בדימוס יעקב שמעוני כבורר שיכריע במחלוקת בין הצדדים וזאת מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן – חוק הבוררות ).

העובדות

1.

המשיב שימש כמחלק עצמאי של המבקשת, לפי הסכם שנחתם בין הצדדים, אשר קבע כי עם הגיעו של המשיב לגיל 65 תסתיים ההתקשרות בין הצדדים. כשהגיע המבקש לגיל 65 טען כי עקב שינוי בחוקי העבודה לפיו נדחה גיל הפרישה של עובדים שכירים, זכאי הוא להמשיך ולשמש כמחלק של המבקשת עד לגיל 66 ו-8 חודשים. לאחר שהתגלעה מחלוקת בין הצדדים בעניין זה, הודיעה המבקשת על הפסקת ההתקשרות, וזו הסתיימה כתשעה וחצי חודשים לאחר שמלאו למשיב 65 שנים. המשיב הגיש לבית המשפט קמא בקשה לצו זמני כנגד סיום ההתקשרות וכן בקשה לצו קבוע. המבקשת התנגדה למתן הצו.

בדיון שנערך בבית המשפט קמא ביום 15.7.07 (בפני כבוד השופט ש' שוחט), חתמו הצדדים על הסכם בוררות, שקיבל תוקף של פסק-דין (להלן – הסכם הבוררות ) ולפיו:

"2. מוסכם כי תנובה [ המבקשת – י.ד. ] תאפשר למבקש [ המשיב בבקשה זו – י.ד. ] עד 31.12.07 להציע לה מועמדים לשמש כמחלקים באזור החלוקה בו פעל המבקש נכון ליום 31.5.07 והיה ויתקבל אחד המועמדים כמחלק בתנובה, מוותר המבקש על כל תביעה כספית מתנובה בקשר לעיסוקו כמחלק.

3.לא נתקבל על דעת תנובה אף אחד מהמועמדים שיוצעו על ידי התובע, יהא התובע זכאי להגיש תביעה כספית נגד תנובה בכל הקשור לסיום ההתקשרות. עשה כן – מסכימים הצדדים כי תביעה זו תוגש ישירות להכרעת בורר לפי התנאים שלהלן:

א.הבוררות תתנהל בפני שופט בדימוס. תנובה תציע לתובע רשימה של 3 שופטים בדימוס, והתובע יבחר אחד מתוכם לשמש כבורר.

ב.הבוררות תתנהל לפי הדין המהותי ועל הבורר תחול חובת הנמקה."

2.

לאחר שנחתם הסכם הבוררות, ניסה המשיב למכור את קו החלוקה לצדדים שלישיים שונים, אך ללא כל הצלחה. משכך, פנה המשיב אל המבקשת באמצעות בא-כוחו (ביום 17.1.08 וביום 23.1.08) וביקש ממנה כי תעביר אליו שמות של שלושה שופטים בדימוס, כאמור בסעיף 3(א) להסכם הבוררות. בתשובתה לפנייתו של המשיב, השיבה המבקשת (ביום 28.1.08) כי אף שלא מילא אחר התנאי המקדמי בהסכם הבוררות לפיו היה עליו להציע למבקשת מועמדים שישמשו כמחלקים באזור החלוקה של המשיב, מסכימה המבקשת לקיים בוררות בהתאם לתנאיו של הסכם הבוררות, כאשר רשימת המועמדים לתפקיד הבורר תועבר אליו "בימים הקרובים".

3.

ביום 19.2.08 הודיעה המבקשת למשיב, כי המועמדים המקובלים עליה הם השופט בדימוס שלום ברנר והשופט בדימוס יצחק דר. המשיב פנה לשופט בדימוס שלום ברנר ובמהלך שיחה טלפונית שקיים איתו התברר כי הוא אינו פנוי לקיום הליך הבוררות בשנה הקרובה. לפיכך, פנה המשיב למבקשת (ביום 28.2.08) וביקש כי תעביר אליו שם של בורר מוצע נוסף וכן שם חלופי לשופט ברנר.

פנייתו זו של המשיב לא נענתה, ולפיכך הגיש המשיב לבית המשפט קמא את הבקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות.

פסק הדין של בית המשפט קמא

4.

במסגרת הבקשה, טען המשיב כי התועלת בהליך בוררות היא בבירור מהיר של הסכסוך, כאשר תועלת זו באה לידי ביטוי כבר בשלב מינוי הבורר על-ידי הצדדים ואילו המבקשת נוקטת "סחבת" בקיום הליך הבוררות ופועלת בניגוד להתחייבויותיה בהסכם הבוררות להעביר למבקש שמות של שלושה שופטים בדימוס. המשיב הוסיף וטען, כי הוא מסכים למינויו של השופט בדימוס יעקב שמעוני כבורר בסכסוך בין הצדדים. מנגד, התנגדה המבקשת לבקשה. לטענתה, היא נאותה להסכים לקיום הבוררות לפנים משורת הדין ובלא שחלה עליה כל חובה לעשות כן, הואיל והמבקש לא הציע לה ולו מועמד אחד לחלוקה, כנדרש בהסכם הבוררות. אולם, נוכח התנהגותו של המשיב בהליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים וכן במגעים למינוי בורר, חזרה בה המבקשת מהסכמתה לקיים עמו הליך בוררות. לחלופין, טענה המבקשת כי יש למנות בורר מבין המועמדים שהוצעו על-ידה, כפי שהוסכם, כאשר המועמד השלישי שאותו התכוונה להציע למשיב, לדבריה, הוא השופט בדימוס תאודור אור.

5.

בית המשפט קמא נעתר לבקשה למינוי בורר בקובעו כי ככלל, ימנה בית המשפט בורר, מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות ובהתאם להסכמות בין הצדדים, אלא אם כן מתקיימים שיקולים כבדי משקל שלא למנות בורר.

בית המשפט קמא ציין כי במקרה שלפניו, לכאורה, לא נתמלא התנאי המקדמי הקבוע בהסכם הבוררות, שלפיו אמור היה המשיב להציע למבקשת עד למועד מסוים מועמדים לחלוקה באזור שבו פעל, ככל הנראה, משום שלא עלה בידו למצוא מועמדים כאלה. עם זאת, הוסיף בית המשפט קמא כי השאלה האם ראוי לעמוד על מיצוי מלא של ההליכים המקדמיים ליישוב הסכסוך בטרם מינוי הבורר נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט על רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה. על כן, קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות המקרה שבפניו, אין מקום לעמידה דווקנית על קיום הוראותיו של הסכם הבוררות, לא מצד המשיב ולא מצדה של המבקשת, וכי ייטב לכל הצדדים לסיים את הסכסוך בבוררות בהקדם האפשרי. לאור זאת, הורה בית המשפט קמא על מינויו של השופט בדימוס יעקב שמעוני כבורר שיכריע במחלוקת בין הצדדים.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.

במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשהתעלם מטענותיה בדבר אי מילוי תנאי מפורש בהסכם הבוררות וקבע כי אין מקום ל"עמידה דווקנית" על קיום הוראותיו של הסכם הבוררות. לטענתה, בהחלטתו פגע בית המשפט קמא בעקרון של כיבוד הסכמים ובעקבותיו בסדר החברתי, באופן אשר יביא לכך כי צדדים יירתעו מלכרות ביניהם הסכמי בוררות. המבקשת חוזרת וטוענת כי הצגתם של מועמדים לשמש כמחלקים על ידי המשיב, בהתאם לסעיף 2 להסכם הבוררות, היוותה תנאי מפורש לפנייה להליך בוררות, כפי שעולה מסעיף 3 להסכם הבוררות. לפיכך, טוענת המבקשת כי משלא הציע המשיב מועמד כלשהו, לא התקיים התנאי המקדמי הקבוע בהסכם הבוררות.

7.

עוד טוענת המבקשת כי למרות שהביעה את נכונותה, לפנים משורת הדין, לפנות להליך בוררות על אף שלא התקיים התנאי המקדמי כאמור, היא היתה רשאית לחזור בה מנכונותה זו, כפי שעשתה בפועל, בשל התנהגותו חסרת תום הלב של המשיב. לטענתה, חוסר תום לבו של המשיב בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שבהליך קודם שהתנהל בין הצדדים, במסגרתו ביקש המשיב סעד זמני למניעת הפסקת עבודתו אצל המשיבה, הסתיר המשיב מן המבקשת את דבר הגשתה של תשובה על ידו לבית במשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור באותו עניין וכן בכך שלאחר שהמבקשת הציעה למשיב שמות של שני מועמדים לשמש כבוררים (כאשר לטענתה נמנעה מלהציע מועמד שלישי לאור נטייתו של המשיב להסכים למינויו של אחד המועמדים המוצעים), פנה המשיב לאחד מהם טלפונית ושוחח עימו בנושא הבוררות, וזאת למרות הסכמת הצדדים לפנות אליו במכתב משותף.

8.

בנוסף, טוענת המבקשת כי גם אם החלטתו של בית המשפט קמא לאכוף את הסכם הבוררות היא נכונה, היה על בית המשפט קמא "להיצמד" להוראותיו של הסכם הבוררות ולמנות כבורר את אחד משלושת המועמדים שהוצעו על ידי המבקשת (לרבות השופט אור אשר הוצע כמועמד במסגרת ההליך שהתקיים בפני בית המשפט קמא), ולא למנות מועמד שהוצע על ידי המשיב בניגוד לאמור בהסכם הבוררות, כפי שנעשה בפועל.

9.

לפיכך, טוענת המבקשת כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט קמא המורה על קיום בוררות בין הצדדים, ולחלופין – למנות כבורר את השופט (בדימוס) אור.

תגובת המשיב

10.

בפתח תגובתו, טוען המשיב כי אין מקום ליתן רשות ערעור הואיל והבקשה אינה מגלה שאלה עקרונית כלשהי ולא נגרם כל עיוות דין למבקשת באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט קמא. מוסיף המשיב וטוען כי בניגוד לטענת המבקשת, הסכם הבוררות מעולם לא הטיל חובה על המשיב להציע למבקשת מועמדים, אלא נקבע כי המשיב היה

רשאי לעשות כן. לטענתו, הדבר מתבקש מן הרעיון שעמד בבסיס הסכם הבוררות, שהוא לאפשר למשיב לנסות ולמכור את קו החלוקה לצד שלישי, באישור המבקשת, וכך לקבל את הפיצוי המגיע לו בגין הפסקת ההסכם בינו לבין המבקשת. לחלופין, טוען המשיב כי מאז החתימה על הסכם הבוררות, הוא חיפש רוכשים פוטנציאליים לקו החלוקה ונציגה של המבקשת אף נפגש עם רוכש פוטנציאלי ולפיכך ניתן לראות במועמד שנפגש עם נציג המבקשת כמועמד שהוצע לה באופן העונה על התנאי המקדמי של הסכם הבוררות, ככל שאכן קיים תנאי מקדמי.

11.

מוסיף המשיב וטוען כי גם אם נכונה טענת המבקשת בדבר אי התקיימותו של התנאי המקדמי בהסכם הבוררות, הרי משהסכימה המבקשת לקיום הבוררות, מדובר בהודאת בעל דין ברורה ומפורשת ואין ביכולתה או בכוחה לחזור בה ממנה באורח חד צדדי. זאת ועוד, טוען המשיב כי נימוקיה של המבקשת באשר לזכותה שלא לקיים את הסכם הבוררות אינם מבוססים וכי הם מופרכים על פניהם.

12.

עוד טוען המשיב, כי משלא צלחה מכירת קו החלוקה לצדדים שלישיים, פנה למבקשת בשלוש הזדמנויות שונות, בבקשה כי תעביר לו שמות של שלושה שופטים בדימוס על מנת שהמשיב יוכל לבחור אחד מתוכם לשמש כבורר בסכסוך בין הצדדים, בהתאם להסכם הבוררות. לטענתו, רק לאחר מכתבו השלישי העבירה אליו המבקשת שמות של שניים מתוך שלושה מועמדים. למרות זאת, פנה בא כוח המשיב באמצעות הטלפון אל אחד המועמדים, השופט בדימוס ש' ברנר, ומשיחה שניהל עימו התברר כי הנ"ל איננו פנוי לניהול הליך הבוררות במהלך השנה הקרובה. בנסיבות אלה, ביקש המשיב כי המבקשת תציע מועמד חלופי לשמש כבורר בנוסף למועמד השלישי ששמו מעולם לא הועבר, בקשה שכלל לא נענתה על ידה.

לטענתו, שמו של השופט בדימוס אור הוצע לראשונה על ידי המבקשת בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא. לאור האמור לעיל, טוען המשיב כי המבקשת מנועה ומושתקת מלעלות טענה בדבר זהות הבורר שנקבע בהחלטתו של בית משפט קמא.

13.

מוסיף המשיב וטוען כי ניסיון המבקשת לטעון כאילו בא כוחו פנה באופן חד צדדי אל "בורר", אין לה בסיס, שכן הפניה אל השופט בדימוס ברנר נעשתה עוד בטרם הושגה הסכמה לגבי מינויו, ועל כן אין מדובר בפניה חד צדדית ל"בורר מוסכם", אלא בפניה למועמד פוטנציאלי לשם בדיקת זמינותו להליך הבוררות.

14.

לבסוף, טוען המשיב, תוך הבאת דוגמאות בכתב תשובתו אשר איני מוצא מקום לפרטן כאן, כי התנהלותה של המבקשת עצמה בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים היא שהיתה חמורה, תוך שהמבקשת לא היססה לטעון טענות סותרות בהליכים שונים, ותוך ניסיון חמור להסתרת מסמכים, נתונים ועובדות מידיעת בית המשפט.

15.

לאור כל האמור לעיל, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובתו של המשיב ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

17.

כידוע, רשות הערעור על החלטת בית משפט בעניינים של בוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות ערעור כאמור תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית, בעלת אופי משפטי או ציבורי, אשר חורגת מעניינם הפרטי המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 758/08

האוסף חברה לשירותים בע"מ נ' עיריית שדרות (לא פורסם, 15.4.08)].

לא אחת נקבע כי מהותו של מוסד הבוררות היא בהיותו מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, אשר מושתת על רצון הצדדים. מאפיינים אלה מצדיקים ריסון שיפוטי בהתערבותם של בתי המשפט בפסקי בוררות בכלל ובהתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהן של הערכאות הדיוניות בענייני בוררות בפרט [ראו למשל: רע"א 1639/07

כוכבי נ' איבגי (לא פורסם, 28.5.07)].

18.

אינני סבור כי הבקשה שבפניי מעלה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כי נגרם למבקשת עיוות דין, טענה שאף לא הועלתה על ידה. לפיכך, סבורני כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. יתר על כן, ולמעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין.

19.

סעיף 8(א) לחוק הבוררות קובע כי:

"נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי."

20.

בהתאם לסעיף 8(א) לחוק הבוררות מוסמך בית המשפט למנות בורר בין הצדדים בעניין שהוסכם למסרו לבוררות מקום בו לא נתמנה בורר לפי הסכם הבוררות, וזאת גם אם הבורר היה צריך להתמנות על ידי שני הצדדים או אחד מהם [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות -

דין ונוהל כרך א' 403, 407 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן – אוטולנגי )]. במקרה שבפניי הסכם הבוררות מטיל על המבקשת להציע שלושה מועמדים לשמש כבוררים מתוכם יבחר המשיב את המועמד המתאים בעיניו.

משלא עלה בידי הצדדים, כפי שפורט לעיל, למנות בורר בהתאם להסכם הבוררות, מוסמך היה בית המשפט קמא, בעקבות פנייתו של המשיב אליו, למנות את השופט בדימוס שמעוני לבורר.

21.

אומנם נכון הדבר, כי בית המשפט אינו חייב למנות בורר בהתאם לסעיף 8(א) לחוק הבוררות ומסור לו שיקול הדעת לעשות כן וכן להחליט אם מועמד פלוני מתאים לשמש בורר בעניין שנדון בפניו [ אוטולנגי , בעמ' 415­-416]. אולם, בית המשפט יחליט שלא להפעיל סמכותו הנ"ל רק מקום בו קיימים שיקולים כבדי משקל שלא למנות בורר [ רע"א 10723/05

אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' אבי גבאי (לא פורסם, 30.3.06) פסקה 6; רע"א 158/89

ברכיה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גד ביטון (לא פורסם, 22.2.04) פסקה 3; אוטולנגי , בעמ' 417]. אני סבור כי במקרה שבפניי לא התקיימו שיקולים כבדי משקל כאמור אשר הצדיקו הימנעות ממינוי בורר על ידי בית המשפט קמא. יתרה מזאת, הצורך בפיתרון מהיר של הסכסוך שנתגלע בין המבקשת לבין המשיב, ללא עיכובים מיותרים נוספים, מעניק להחלטת בית המשפט קמא משנה תוקף.

22.

אם היה ברצון הצדדים להסכם הבוררות למנוע מבית המשפט את אפשרות הפעלת סמכותו מכוח סעיף 8(א) לחוק הבוררות, היה עליהם לציין זאת במפורש בהסכם הבוררות. ככלל, אין זה מספיק לציין שמו של בורר בהסכם הבוררות על מנת להבטיח שלא ימונה אחר במקומו, אלא על הצדדים להסכם להדגיש במפורש את יחודו עבורם [ראו: אורי שטרוזמן ספר הבוררות 98 (2001)]. במקרה שבפניי לא התייחסו הצדדים בהסכם הבוררות באופן מפורש לכך שביקשו למנות אדם מסוים, ואותו בלבד, לשמש כבורר ביניהם, ולמעשה כלל לא נקבו בשמו של מועמד כלשהו לשמש כבורר, אלא קבעו כי המבקשת תציע שלושה מועמדים, שופטים בדימוס, מהם יבחר המשיב אחד. גם מסיבה זו איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

23.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מטענותיו של המשיב לפיהן נפלו פגמים בהתנהלותה של המבקשת בכל הנוגע לתהליך מינויו של הבורר. המשיב פנה למבקשת בשלוש הזדמנויות שונות, בבקשה כי תעביר אליו שמות של שלושה שופטים בדימוס על מנת שיוכל לבחור אחד מביניהם לשמש כבורר, בהתאם לדרישת סעיף 3(א) להסכם הבוררות שנכרת בין הצדדים. רק לאחר מכתבו השלישי של המשיב העבירה אליו המבקשת שני שמות בלבד. גם לאחר שהתברר כי אחד מן המועמדים המוצעים אינו פנוי לשמש בורר והמשיב ביקש כי המבקשת תציע מועמד חלופי ומועמד שלישי נוסף, לא נענתה בקשתו. בנסיבות אלה, בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה מצידה של המבקשת נוכח ניסיונותיו הלגיטימיים של המשיב לקיים הליך בוררות בהתאם להסכמה בין הצדדים, סבורני כי המבקשת מנועה מהעלאת טענה בדבר זהות הבורר אשר נקבע בהחלטתו של בית משפט קמא על פי סמכותו מכוח סעיף 8(א) לחוק הבוררות.

24.

לאור כל האמור לעיל, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא והבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאותיו של המשיב ובשכר טרחת עורכי דינו בסך של 10,000 ש"ח.