רע"א 1671/16 רע"א 1671/16

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"צ 17153-01-12, כב' השופט ע' גרוסקופף ), במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים לאשר את תביעתם כנגד המבקשת כתובענה ייצוגית, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

1.

המבקשת – קבוצת קידום בע"מ – מפעילה מרכז לימודים לשפה האנגלית, במסגרתו מציעה ללקוחותיה קורסים באורכים שונים כאשר הלימוד מחולק לרמות וליחידות. אופן הלימוד הוא אינדיבידואלי בהתאם לקצב ההתקדמות של כל תלמיד. אורך הקורס נקבע בהתאם למספר רמות הלימוד המסוכמות עם הלקוח, והתשלום עבור הקורס נקבע בהתאם לאורכו. הקורס המינימאלי המוצע נועד לאפשר לימוד של שתי רמות, ואורכו שישה חודשים, והקורס המקסימאלי נמשך כחמישה עשר חודשים ומיועד לאפשר לימוד של 5-6 רמות. כיום, עובדת המבקשת במתכונת מחודשת לפיה הלקוח רוכש חבילת לימוד על פי אורכה, וללא הגבלה במספר רמות הלימוד שהוא רשאי ללמוד במהלכה.

המשיבים התקשרו עם המבקשת בהסכמים ללימודים. במסגרת ההתקשרות חתמו על הסכם שהינו חוזה אחיד, ובו סעיף הנוגע לאפשרות ביטול ההסכם. על פי סעיף זה, ביכולתו של המתקשר לבטל את הרישום ללימודים לא יאוחר מתום אותו היום בו התקיים שיעור הלימודים הראשון. באם יבטל התלמיד את רישומו עד מועד זה יזכה במלוא שכר הלימוד ששילם פרט לדמי רישום, בעוד אם יבטל את ההתקשרות במועד מאוחר יותר, יישא במלוא תשלום שכר הלימוד. יש לציין כי נוסח זה של החוזה נוסה על ידי המבקשת לתקופה מוגבלת בלבד, כאשר מרבית לקוחותיה חתמו על חוזה אחיד אחר, שסעיף הביטול בו הינו מחמיר יותר וקובע יכולת ביטול ההסכם עד ארבעה ימים לפני השיעור הראשון. המשיבים רצו לבטל את ההתקשרות עם המשיבה – האחת עם פתיחת הלימודים ולאחר השיעור הראשון, והשני במהלכם, בתחילת לימודיו לרמה השלישית מתוך חמש שרכש. משסירבה המבקשת לבטל את ההתקשרות עימם, הואיל ובקשתם לביטול התקבלה לאחר השיעור הראשון, הגישו המשיבים את התביעה כנגד המבקשת וביקשו שתוכר כתובענה ייצוגית.

2.

בית המשפט המחוזי בחן האם עומדת למשיבים עילת תביעה אישית, לצד התקיימות תנאיו של סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ולבסוף קיבל את הבקשה.

נקבע כי במוקד התובענה שאלה משפטית אשר משותפת לקבוצה, והיא האם קיים פגם במדיניותה של המבקשת, לפיה האפשרות הניתנת ללקוחותיה לבטל את חוזה ההתקשרות לאחר שהחלו בלימוד הקורס, הינה מצומצמת עד שכמעט אינה קיימת. סוגיה זו עוסקת בשני מצבים שונים בהם יכולים למצוא עצמם הלקוחות – מצב בו הלקוח מעוניין לבטל את העסקה בטרם התחיל ללמוד ולממש את "זכות החרטה", ומצב בו הלקוח מעוניין בביטול באמצע הלימודים, ובמימוש "זכות ההשתחררות". בעניין הקונקרטי נפסק כי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע שההסדר החוזי הנוגע לביטול הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת בהתחשב בכך: שהשירות אותו מספקת המבקשת אינו מוכר לחלק ניכר מהלקוחות בטרם הם נרשמים; שההתקשרות עשויה להיות לתקופת זמן משמעותית היכולה להגיע לכדי 15 חודשים ויותר; וששיטת הלימוד הייחודית של המבקשת, המתבססת על לימוד אינדיבידואלי, מפחיתה את הנזקים מהסתמכות על התקשרויות שערכה. עוד התייחס בית המשפט המחוזי להוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, ותחולתן על המקרה. נקבע כי הסדרי חוק הגנת הצרכן בסוגיית ביטול ההתקשרות ביוזמת הצרכן הינם נקודתיים ואינם מהווים הסדר שלילי המונע את האפשרות לטעון כי ספק נדרש להעניק ללקוח זכות ביטול בנסיבות החורגות מהמוגדר בחוק. הוראות החוק לא ביקשו להתוות באופן ממצה את הגבולות ביחס להתקשרויות מהסוג בו עסקינן. משכך, ומשיתר התנאים לאישור התובענה כייצוגית מתקיימים, אושרה הבקשה. הקבוצה לתובענה הוגדרה כ"לקוחות קבוצת קידום, אשר התקשרו בהסכם ללימוד אנגלית בתוכנית וול סטריט החל מיום 9.1.2005 (שבע שנים קודם הגשת התובענה ואילך), ואשר נגבה מהם תשלום בגין רמת לימוד אשר לא למדו בפועל (ולא ילמדו)".

3.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. טענתה העיקרית של המבקשת היא כי אף בהנחה שההסדר ייקבע כמקפח, התוצאה המעשית תהא לכל היותר הסרת הקיפוח והחזרת מעמדו של הלקוח למעמד שהוקנה לו בדין. מאחר שלמשיבים אין עילה בדין לביטול ההתקשרות, הרי שאין לקביעה בדבר קיפוח בכדי להועיל להם, או להביא לאישור התובענה כייצוגית. עוד טוענת המבקשת כי התנייה המדוברת תואמת תנאים שנקבעו בחיקוק, כך שאין זה סביר שתיקבע כמקפחת. זאת בהתאם לסעיף 23(3) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, שמחריג את תחולת חוק החוזים האחידים על תנאי התואם הוראות שנקבעו בחיקוק. לעניין זה מפנה המבקשת לתקנה 2(3) בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010, העוסקת בביטול עסקה לרכישת שירות של חוגים או קורסים, וקובעת כי הביטול ייעשה "בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השירות". המבקשת מדגישה כי התניה הקבועה בהסכמיה, על שני הנוסחים, לא רק שתואמת את הוראות הדין אלא אף מיטיבה עם הלקוחות לעומת הדין.

המבקשת העלתה טענות נוספות כנגד המסקנה שישנה סבירות לקביעת התניה כמקפחת. בין אלה טענות המתייחסות להסתמכותה הכלכלית של המבקשת על לקוחות שנרשמים לקורסים, הסתמכות אשר שרירה וקיימת בניגוד לקביעותיו של בית המשפט המחוזי, וכן טענות נוספות הנוגעות למאפייני הלימודים וההתקשרות.

סוג שלישי של טענות אשר הועלו על ידי המבקשת הוא בעניין הגדרת הקבוצה הרלוונטית לתביעה על ידי בית המשפט המחוזי. לטענתה, שגה בית המשפט קמא בכך שבמסגרת קבוצה זו כלל גם תלמידים שלא פנו אליה בבקשה לביטול ההשתתפות בלימודים, וכן שגה בכך שהכליל כל מי שנגבה ממנו תשלום עבור רמת לימוד שלא למד בפועל. על פי המבקשת, על אחריותו של כל תלמיד היה לסיים את רמות הלימוד אליהן נרשם תוך תקופת הלימודים אליה נרשם, ומשלא עשה כן, כל אחד מסיבותיו שלו, לא ניתן לחייב את המבקשת בהחזר כספי.

לבסוף התייחסה המבקשת גם לשיקולים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת אישור תובענה כייצוגית כבר בשלב זה ולא בסוף ההליך, וטענה כי הם מטים את הכף לטובת קבלת בקשה. זאת מפאת ההשלכות הנרחבות של התובענה הייצוגית עליה; מפאת העובדה כי השאלה שעמדה בפני בית המשפט קמא ממוקדת ופשוטה; ומשום שסיכויי הערעור גבוהים לטעמה.

המשיבים בתגובה סמכו ידם על החלטת בית המשפט קמא. יצוין כי בתגובתם נטענו טענות חדשות הנוגעות להתנהלותה של המבקשת, לכאורה, לאחר החלטת בית המשפט, וכן צורפו מסמכים הנוגעים לטענות חדשות אלו. הדבר נעשה ללא בקשה לצירוף ראיות ותוך סטייה מהסוגיות שהועלו בבקשת רשות הערעור והצריכו את תגובת המשיבים, ומשכך לא זכו להתייחסות.

4.

שאלת העיתוי הראוי לדיון בהשגות על החלטת אישור תובענה כייצוגית נידונה בהרחבה על ידי הנשיא א' גרוניס ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' טל פתאל

(6.5.2010). נקבע כי השאלה האם יש לדחות את בקשת רשות הערעור על החלטות מעין אלו על הסף, תוך שמירת זכויות למבקשים להגיש ערעור בסופו של ההליך, או שמא יש לדון בערעור כבר בשלב המקדמי, תוכרע בהתחשב בשלושה שיקולים עיקריים: משמעות קבלת התובענה הייצוגית מבחינת הנתבע; משקלן של השאלות המשפטיות והעובדתיות המתעוררות בגדר בקשת רשות הערעור ביחס לשאלות שנותר לדון בהן בגדר התובענה הייצוגית; וסיכויי בקשת רשות הערעור. החלטה זו אומצה בשורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט זה בהרכב תלתא (ראו למשל: רע"א 9171/10 חברת בזק בינלאומי בע"מ נ' Myrna Mandap

(19.9.2012); רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ

(11.4.2013); רע"א 979/13 לנדמארק גרופ בע"מ נ' הראל פיא קרנות נאמנות בע"מ

(25.6.2015)). על פי מבחן התוצאה או היישום, עולה מההחלטות שצוינו כי ישנה נטייה שלא להתערב בשלב האישור (ראו גם: ערן טאוסיג "הערעור בתובענות ייצוגיות" בתוך: הערעור האזרחי – מהדורה שלישית

651 (2012)). אף אוסיף שהכללים דורשים בדיקה קונקרטית של המקרה הנדון.

5.

מצוידים בכלים אלה, אכריע בבקשה. במקרה שלפניי, לא מצאתי כי ישנה הצדקה לקבל את הבקשה וליתן רשות ערעור. באשר לשיקול הראשון שהוזכר, נראה כי הוא מטה את הכף לדחיית הבקשה מאחר ועל אף שהשלכות קבלת התובענה על הנתבעת אכן עשויות להיות משמעותיות, לא נראה כי מדובר בהשלכות חמורות במיוחד. בהקשר זה ישנה נפקות גם לקבוצה המוגדרת לצורך התובענה, ובאשר להגדרה זו אתייחס בהמשך. באשר לשיקול השני, נראה כי כבר בשלב זה מתעוררות מספר שאלות, בעיקר משפטיות, שהינן מורכבות ודורשות דיון מעמיק. הדיון אינו בהכרח מסתכם בשאלה נקודתית או "פשוטה", שכן השאלה המרכזית בעניין זה – האם ישנה אפשרות סבירה שתניית הביטול תיקבע כתנאי מקפח בחוזה אחיד – נסמכת על שאלות מקדמיות מורכבות יותר. העיקרית שבהן היא השפעת הדין הקיים בחוק ובתקנות הגנת הצרכן על היות הסדר הביטול מקפח. יצוין כי על פניו, יש משקל לטענותיה של המבקשת בהקשר זה, לפיהן הסדר הביטול המדובר תואם את הקבוע בתקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010, ואף מיטיב לעומתה, ואם כך הסבירות שההסדר ייקבע כמקפח פוחתת. עם זאת, הכרעה בעניין איננה יכולה להיעשות במסגרת שלב אישור התובענה כייצוגית. הסוגיה דורשת בירור עובדתי מלא. כך התמונה המשפטית עשויה להתבהר יותר. בכלל זאת גם התייחסות להוראות ביטול עסקה בחוק הגנת הצרכן אליהן התייחס בית המשפט קמא, כך שנכון יותר שטענותיה של המבקשת יועלו בהליך העיקרי שיידון כתובענה ייצוגית.

עוד יש ממש בטענותיה של המבקשת באשר להגדרת הקבוצה שנראית על פניה הגדרה רחבה הכוללת גם תלמידים שלא הגישו בקשת ביטול פורמאלית ואף לא הביעו רצון כלשהו לבטל את ההתקשרות, ומשכך איננה מבחינה בין תתי קבוצות רלוונטיים. עם זאת, גם טענה זו נכונה יותר לסיומו של ההליך, שכן ייתכן ונתונים נוספים שיתבררו ויידונו במסגרתו של ההליך יסייעו לבית המשפט לעמוד על מאפייני הקבוצה ואף יובילוהו לשינוי בהגדרתה. על כן, מאחר ושני שיקולים אלו מטים את הכף לדחיית הבקשה, אין צורך להכריע בצורה מדויקת בשאלת סיכויי הערעור, ולו לכאורה. די לומר שלא נראה כי לפנינו "מקרה קצה" בו סיכויי הערעור בולטים במיוחד כבר בשלב זה, לחיוב או לשלילה.

כידוע, שלב אישור התובענה כייצוגית הינו שלב מקדמי, אשר אינו מהווה הכרעה בתובענה ואף לא קובע מסמרות לגביה. במקרה זה נראה כי בשלב מקדמי זה אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. לאחר סיומו של ההליך תוכל המבקשת להעלות את טענותיה במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיהיה צורך בכך. כך כמובן גם המשיבים.

6.

הבקשה נדחית, תוך שטענות המבקשת נשמרות לה במלואן. משכך, זהו גם דין הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, שהוגשה לצד הבקשה למתן רשות ערעור. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 6000 ש"ח.