רע"א 1747/20 פלוני נ. משרד החינוך- מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים א' קולה , ד' צרפתי ו ר' גלפז-מוקדי ) בע"א 16901-10-19 מיום 5.2.2020, בגדרו התקבל ערעור המשיבות על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופט א' ספדי ) שניתן ביום 6.9.2019 בת"א 57098-05-16.

2.

ביום 30.8.2012 הוזמן המבקש, אשר עבד כטכנאי מזגנים עצמאי, על-ידי המועצה המקומית טורעאן (המשיבה 2; להלן: המועצה ), לתקן מזגנים בבית ספר שבבעלות המועצה. לשם בדיקת היחידה החיצונית של אחד המזגנים, טיפס המבקש על סולם בגובה חמישה מטרים. ואולם, איתרע מזלו של המבקש, ובעודו בודק את המזגן כאמור, התנדנד הסולם, והוא איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה (להלן: האירוע ). כתוצאה מן האירוע נפצע המבקש, בעיקרו של דבר, בשורש כף יד שמאל.

3.

בעקבות זאת, הגיש המבקש לבית משפט השלום תביעה נזיקית נגד המשיבים – הם משרד החינוך, המועצה והראל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בעת האירוע את המועצה בביטוח חבות כלפי צדדים שלישיים.

4.

בפסק דין מיום 6.9.2019 קיבל בית משפט השלום את תביעת המבקש והטיל על המשיבים אחריות לנזקיו. בין היתר, נקבע כי משרד החינוך והמועצה חבים בחובת זהירות מושגית כלפי המבקש, מכוח חובת הזהירות המוטלת על בעלים או מחזיק במקרקעין. כן נקבע כי קיימת בנדון אף חובת זהירות קונקרטית של משרד החינוך והמועצה כלפי המבקש, שכן בנסיבות העניין דנן, הם היו יכולים וצריכים לצפות את נפילתו של המבקש מהסולם בעודו עסוק בבדיקת המזגן בגובה רב, כמו גם את הנזקים שנגרמו מנפילה זו. משכך, נקבע כי היה על משרד החינוך והמועצה לנקוט באמצעי זהירות סבירים לשם מניעתם של נזקים צפויים אלה, ובתוך כך, לברר כיצד התכוון המבקש לבצע את עבודתו, מהם הסיכונים הכרוכים בכך, ואילו אמצעי בטיחות ננקטו בנדון. זאת, כך נקבע, חרף העובדה שהמבקש פעל כטכנאי עצמאי ובחר לעבוד באמצעות טיפוס על הסולם שהיה ברשותו. בהמשך לכך, קבע בית משפט השלום את שיעור הפיצוי לו זכאי המבקש, זאת לאחר שקבע כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15%, וכן נכות תפקודית בשיעור זהה.

5.

המשיבים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום, וערעוריהם נדונו במאוחד והתקבלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 5.2.2020. בית המשפט המחוזי קבע כי לא היה מקום להטיל אחריות בנזיקין על משרד החינוך ועל המועצה, כל עוד לא הוכח קיומו של סיכון או פגם במקרקעין אשר הביא לקרות האירוע. זאת, נוכח היותו של המבקש בעל מקצוע עצמאי, אשר בחר על-פי שיקול דעתו את שיטת העבודה בה נקט, לרבות השימוש בסולם.

6.

בקשת רשות הערעור שלפניי נסבה על פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, הבקשה מעוררת שאלה עקרונית באשר לאחריותן של רשויות שלטוניות, מועצות מקומיות ובתי ספר, לעבודות המבוצעות, על-פי הזמנתם, בשטחים המצויים בבעלותם או בהחזקתם; כמו גם למידת הפיקוח שעליהם להפעיל בנדון.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה דנן באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל תשובה.

חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הרי שקביעותיהן של הערכאות קמא תחומות לעניינם הפרטני של הצדדים להליך, ואינן מעוררות כל שאלה משפטית עקרונית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו נחוץ על מנת למנוע עיוות דין. בנוסף, אציין כי אין בעובדה שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פסקה 7 (3.1.2018); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).

משכך, ראיתי לדחות את הבקשה דנן, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

8.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע מפורשות כי "העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה". בסעיף 15 נמנים אף החריגים לכלל זה, הנוגעים בעיקרם למקרים בהם ניתן לייחס מעורבות או אחריות אישית כלשהי אף למזמין העבודה (ראו: אהרן ברק "אחריות בנזיקין של מעסיק למעשיו של קבלן עצמאי" הפרקליט כ 113 (1964)). הפטור מאחריות המעוגן בסעיף 15 נועד, בין היתר, למנוע הטלת נטל כבד יתר על המידה על מזמין עבודה אשר לא התרשל בעצם בחירת הקבלן העצמאי שעמו התקשר; וכן הוא מבוסס על ההבנה שלעתים קרובות הזמנת קבלנים מעין אלה נובעת דווקא מהיעדר מומחיות או מיומנות של המזמין. במצב דברים זה, וכאשר בחירת הקבלן העצמאי נעשית באופן סביר, כאמור, הרי שאין מקום לדרוש מהמזמין לפקח על עבודת הקבלן, וממילא אף אין לחייבו בגין עוולה הצומחת מעבודה זו (ראו: חוות דעתו של השופט צ' זילברטל בע"א 3370/12 כהן נ' גדעון

(26.1.2014); ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקאות 29-26 (30.8.2015)).

9.

בענייננו, בית משפט השלום קבע במפורש כי המבקש פעל כ"בעל מקצוע עצמאי שהוא זה שבחר לפי שיקול דעתו הבלעדי [את] שיטת העבודה והוא זה שבחר להשתמש בסולם חרף הגובה שבו הייתה נמצאת היחידה החיצונית של המזגן" (ההדגשות במקור). כן נקבע כי המבקש "לא קיבל הוראות מגורם אחר כלשהוא לגבי אופן ביצוע עבודתו" וכי הוא "הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא זה שיצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון" (ראו בפסקה 47 לפסק הדין בה נדון אשמו התורם של המבקש). נוכח קביעות ברורות אלה, ומשלא הוכח (וגם לא נטען) כי מי מהמשיבים התרשלו בבחירת הקבלן המבצע (המבקש), לא היה מקום להטיל על מי מהם אחריות להתרשלותו הנטענת של המבקש. אוסיף עוד כי לא שוכנעתי שהתקיימו

במקרה דנן החריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין המצדיקים הטלת אחריות נזיקית על המזמין - המועצה ומשרד החינוך. בדין, אפוא, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לחייבם בגין נזקי המבקש.

10.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.