רע"א 175/99 רימה ניימן נ. יהודה קונייבסקי

בהתאם לאמור בתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח - 1987 ובסימן ד' של פרק ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, נקבע בחודש אוקטובר 1999, שעל המבקשת לשלם אגרה ולהפקיד ערבון בסכום של 10,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המשיבה.

בקשת המבקשת לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון נדחתה ביום 14/2/99 (כבוד הרשמת חגית מאק קלמנוביץ), וההחלטה הומצאה לידי המבקשת ביום 4/3/99.

ב- 18/4/00 אפשרתי למבקשת ליתן טעם תוך חמישה-עשר ימים, מדוע לא תימחק בקשת רשות הערעור, בשל העובדה שהאגרה לא שולמה.

בתגובה מטעם המבקשת נטען כי מצבה הכלכלי של המבקשת הוא קשה וכי זקוקה היא לעזרה של גורמים שונים על מנת לאסוף את הסכום הנדרש לתשלום האגרה והפקדת הערבון. לפיכך ביקשה המבקשת ארכה של שלושים ימים על מנת לאפשר לה לקיים את החלטותיו של בית המשפט. תגובת המבקשת התקבלה במזכירות בית המשפט ביום 25.5.2000.

עד היום, יותר מחודשיים מיום קבלת תגובת המבקשת ומעל שמונה חודשים מהמועד הראשוני שנקבע להפקדת הערבון בסכום 10,000 ש"ח לא שילמה המבקשת את האגרה ולא הפקידה את הערבון כנדרש ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

זאת ועוד, כפי שהמבקשים עצמם מציינים, המבקשת לא שילמה מרצונה את סכום פסק הדין וטרם שילמה את מלוא הוצאות הערעור ושכר-טרחת עורך-דין בערכאת הערעור, וזאת מבלי שהמבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע. ההוצאות היחידות שגבו המשיבים היו מכספי הערבון שהופקד בבית המשפט המחוזי. עובדה זו מדגישה במקרה זה את הצורך בהפקדת הערבון להבטחת תשלום הוצאות הוצאות המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, כך שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, על שום שהמערער הופטר מחובת ערבון (בש"א 329/90 אברך נ' גרונר ואח', פד"י מד (2) 689).

לאור האמור לעיל אני מורה על תשלום האגרה והפקדת הערבון תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן, תימחק בקשת רשות הערעור על פי תקנה 431 ו404- (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 וכן על פי תקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח - 1987.