רע"א 175/99 רימה ניימן נ. יהודה קונייבסקי

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את ערעורה על פסק הדין של בית משפט השלום בעניין ביטול חוזה מכר דירה.

ככל שעלה בידי להבין מבקשת הרשות לערער, המבקשת התקשרה עם המשיבים בחוזה למכירת דירה, ולאחר תשלום חלק מהתמורה ביטלו המשיבים את החוזה. הדירה לא נמכרה לקונה אחר. המבקשת טוענת כי המשיבים לא היו זכאים לבטל את החוזה, וכי לא היה מקום לייחס לה הסכמה לביטול החוזה, ולהשיב למשיבים את התשלומים ששילמו על פי החוזה, אלא אם היתה הדירה נמכרת לקונה אחר.

עוד נטען כי המבקשת השקיעה חלק מהכסף ששולם על חשבון רכישת הדירה בשיפוץ הדירה על פי בקשת המשיבים, וגם מטעם זה לא היה מקום להשיב למבקשת את ששולם.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת בהסתמך על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: התקנה)

נוסח התקנה הוא כדלקמן:

"...בית המשפט שהחליט לדחות ערעור רשאי לכלול בפסק דינו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור, ובלבד שלדעתו מתקיימים כל אלה לגבי ההחלטה שעליה מערערים:

(1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה.

(2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית.

(3) אין לגלות בה טעות שבחוק".

בית המשפט המחוזי הבהיר במפורש כי דחיית הערעור מסתמכת על תקנה זו. נוכח הוראת התקנה לא היה בית המשפט מחוייב להוסיף ולנמק את דחיית הערעור.

באשר לשאלה אם היה מקום בנסיבות העניין לעשות שימוש בתקנה 460(ב) אם לאו, המבקשת לא העלתה טענות ממשיות נגד עצם ההזקקות לתקנה.

נותרה, איפוא, בקשת רשות לערער בשאלת הזכות לביטול החוזה והשבת התשלומים לפיו.

כידוע, רשות לערער על פסק דין שבערעור ניתנה במשורה. בית המשפט חזר פעם אחר פעם על ההלכה לפי רשות לערעור נוסף תינתן רק כאשר קיימת שאלה בעלת חשיבות מיוחדת, החורגת מעבר לתיק הנדון. (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

המבקשת כאן לא הצביעה על שאלה העונה, ולו לכאורה, על הדרישות המצדיקות מתן רשות לערעור נוסף. בהתחשב בשאלות שבמחלוקת כפי שפורטו לעיל, אשר אף בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בהם אלא אימץ את פסק הדין של בית משפט השלום כפי שהוא, אין סיכוי ממשי שתינתן למבקשת רשות ערעור. הבקשה למתן רשות ערעור אינה מגלה, איפוא, עילה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשות לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

לעניין הפטור מערבון יש להביא בחשבון גם את טענות בא-כח המשיבים, כי המבקשת טרם שילמה את מלוא הוצאות המשיבים בערכאות הקודמות, כך שבלא הפקדת הערבון קיים חשש שהמשיבים יתקשו לגבות מן המבקשת את הוצאות המשפט, אם ייפסקו לזכותם.

בנסיבות שפירטתי לעיל, אינני נדרשת להכריע בשאלת מצבה הכלכלי של המבקשת.

הבקשה נדחית, כאמור, כיון שאינה מגלה עילה.